33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שיק - SHIK דינה (וינשטיין) שק

מספרת סיפורים

אישה, אישה!

את הספור הזה פירסמתי פה כבר בעבר. אך היום "יום האשה", לכן יש לו מקום שוב ושוב.             לטובתי, לטובת בני משפחתי ובכלל.
 
מורה טובה
 
" אישה היא מאמה דה לקמפו" ("אישה, היא אימא אדמה"), כך נהגה לומר סבתא אסתר בהזדמנויות שונות.

אהבתי אותה אהבה שקטה, כמו חמין של שבת. שהכול בו מתרחש בשקט ולאט.

מגיל צעיר מאוד - הורי מספרים- מיד לאחר לידתי ,העדפתי את סבתא אסתר.

רק בזרועותיה הייתי משתתקת. כנראה ידעתי את נועם הליכותיה ואת חיבתה המיוחדת לאימי כבר אז.

היתה לה אהבה מיוחדת לאימי, נכדתה הבכורה שנשאה על גבה את סוד, כתם הבושה,
סבתא אסתר לא התביישה!

סבתא אסתר, הייתה הסבתא רבה שלי. אישה קטנה, עדינה וצנועה.

נולדה על גבי הגלים, בעת עגינת הספינה ,מול בתי יפו בתחילת המאה הקודמת ועל חופה. גדלה וחייתה בירושלים שנים הרבה.

המטפחת בצבעיה הקודרים קשורה לשערה הקלוע בחומרה ושמלתה מכסה טפחיים. בבגרותה, כל חפציה המועטים אוכסנו בשידה זעירה אחת, לצד מיטתה וכולם היו כהים ומטושטשים.

סבתא אסתר, הייתה אישה שקטה ונחבאת אל אחורי הכלים. בימי חייה בירושלים, נהגו השכנים לקרוא לה "צדקת". אף פעם לא נשמע קולה ברמה, אף פעם לא השתתפה בויכוחי הנשים בשכונה, אף פעם לא רבה עם אף אחד. כנועה, שתקנית, אלמנה רוב ימיה איבדה גם את בניה.

סבתא אסתר לא התביישה! עבורה היה הכל רצון האל ומולו אין לאף אחד זכות להתריס או למחות.

כאמור "אישה, היא אימא אדמה" לכן לא יכול דבר טבעי כמו הריון והולדת תינוקת, גם אם הוא מוכתם, אינו יכול לזהם את התינוקת ולהכתימה.

התינוקת הייתה זכה, טהורה, יפיפייה והיא התקוה!

"אישה היא מאמה דה לקמפו" ("אישה היא אימא אדמה") נהגה לומר בהזדמנויות שונות, יכול להיות שאמרה משפט זה בזכות העובדה שחיה עבור בתה היחידה ששרדה לה מכל ילדיה. האחרים, הבנים, מתו ממחלות וממצוקות אחרות של החיים בירושלים בצל השלטון התורכי, ו"האינגלזי".

קראתי לה "הסבתא הקטנה" בגלל מידותיה, ובגלל שסבתי (בתה), הייתה גדולת נוכחות ומידות לצידה.

 סבתא רבה שלי "דיברה" חמש שפות: עברית ,ערבית, פרסית לדינו כן, וכמובן "אנגליזית".

בדרך כלל דיברה בכל השפות באותו משפט, כי לא הייתה מהאנשים הדברנים והיתה צריכה לתת מקום לכל השפות שידעה.

היא וסבתי - סבתא מזל- היו מתחילות שיחה בניהן תמיד בלדינו, אם היה מתפתח ויכוח הן היו עוברות מיד לפרסית. כך נהגו מהסיבה הפשוטה, אף אחד אחר בבית לא הבין את השפה המתגלגלת והמוזרה הזו. תמיד צחקתי ואמרתי שפרסית היא שפת הויכוח האולטימטיבי. מסתבר שהאשה הצנועה, השתקנית, העדינה. הדמות המטושטשת שלא העיזה לפתוח את פיה בשכונה, ידעה להתווכח עם בתה היחידה, משוש חייה וגאותה, בתוך הבית פנימה. שם ואיתה בלבד עמדה על דעתה, לא ויתרה, התעקשה בעיקר בעיניין הסוד והבושה .

סבתא אסתר, שאת ימיה מאז נשואי בתה בילתה תחת צל קורתה, היתה נוהגת לבצע מלאכות פשוטות ושיגרתיות מידי יום. היה לה מושב קבוע צבוע בתכלת דוהה, היתה יושבת עליו במקומות שונים ברחבי הבית או הגינה וידיה תמיד רצות, עסוקות: קילוף, חיתוך, פריסה. היא לא היתה המבשלת, היא זו שליטפה את הירקות הגולמיים טרם הפיכתם למעדן וכשהיתה מסיימת את אלו, היו ידיה ממוללות ומחליקות מטפחת או סרט מקומט.

כשגדלתי מעט, הייתה סבתא אסתר מסמנת לי חרש באצבעה שאתקרב, חופנת את ידה בפתח הצנוע של צווארון שמלתה הכהה, מחטטת מעט בין שדיה התלויים ומוציאה מטפחת מגוללת. אהבתי את תנועת היד, את המטפחת, את השהיית היד בתוכה ואת שאמרה לי לאחר שהוציאה מהמטפחת מטבע או שנים: "הנה, חודי לק (קחי לך -ערבית) שילינג ולכי מרקה (תקני - לדינו) סוכרקנדי".
כמה אהבתי לקנות במטבע של "שילינג", " סוכרקנדי"...

באותו זמן אהבתי מאוד את החוץ, את המשחק עם הבנים,. הייתי נוהגת לחזור הביתה פרועה ומרוטה לאחר שעות של משחקים וטיפוסים. "ווי דה מי! כה איז`יקה! אסתה איזי`קה? אסתה נו איז`יקה אסתה איז`ו!" (אוי לי, זאת ילדה? זאת לא ילדה זה ילד), "את שד!" הייתה סבתא מזל "המלכה האם", כועסת ונאנחת. ברגעים אלו, היתה סבתא אסתר,  לוקחת אותי לצידה מנגבת מלטפת את השריטות ואומרת לי בשקט "נו מפחדת, כשגדולה - גם את אשה, מאמה דה לקמפו".

ואני מבעד לדמעות של הנפילות, השריטות והנזיפות, הייתי נרגעת, מחוייכת. הרי הסבתא שלי, הקטנה, הבטיחה!

זמן ארוך אני רוצה לשבת ולכתוב את הסיפור על סבתא אסתר, אישה קטנה כמעט מחוקה – גדולה.

שסייעה לי לגבש את זהותי הנשית פמיניסטית, באמירות קטנות, בהמון שפות שבורות, מעורבבות, אולי גם לא מכוונות.

על אף שרשרת חיים מפותלת, קשה, מדוכאת וכואבת. אף פעם לא איבדה את אמונתה בכוחן של הנשים ולא את אהבתה חסרת הקיפוח. שהרי כאמור "אישה, היא אמא אדמה".

אח, איזו מורה נפלאה.

יום אשה מלא השראה!

+ סבתא אסתר זכתה לראות ולהרדים בזרועותיה שנים מילדי, בני נינים (רִבֵּעִים)! - צדקֶת!... כבר אמרתי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

31 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת