00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בישול וחיים בקצב הסלסה

השתרבטות פורימית

השתרבטות פורימית

 

פורים כבר פה  ועימו השרביטים השונים שעוברים כאן בבלוגיה.
קראתי בבלוגים השונים על ה"שרביט"  החדש  וקיוויתי לעצמי שהוא לא יועבר גם אליי.
מדוע?
כי  לאחרונה אין לי זמן אפילו לעצמי ואין כמו שרביט כדי לפנות זמן לעצמך בכוח  "כי לא נעים לסרב", אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד והנה זה הגיע גם אליי. הפעם 
השרביט הועבר אלי מ-  בילויים קטנים- shlomits   ואין מצב שאתעלם ולא אענה , אז בבקשה -  אלו תשובותיי :

למה תתחפש/י השנה? 
השנה אני מתכוונת  להתחפש לבר רפאלי, וזאת לאחר  שכל אחד שפוגש אותי ברחוב אומר שאני והיא  "בול, שתי טיפות שמפניה", והיות  שאין לי כוח להשקיע יותר מדי בתחפושת אז אני הולכת לכיוון המתבקש הזה.
אני בטוחה שאנשים יתבלבלו ולא יזהו שאכן מדובר בתחפושת, ולא חשוב שדה פאקטו אני  5 בר רפאליות ביחד....

  התחפושת המוצלחת, המקורית, המושקעת ביותר שלבשתי אי פעם הייתה: 
המממ...אני לא ממש טובה בתחפושות, אבל פעם אחת התחפשתי לבולבול (רחמנא לצלן).  את כל ההכנות הכינה אחות של חברה שלי שהיתה מעצבת בגדים ובאותה שנה היא למדה במכללת שנקר וכנראה שהיה לה נכון יותר  ללמוד במכללה של ד"ר קאסווירה הולנדר...
היא תפרה את כל התחפושת מבד דמוי גרב ניילון בצבע גוף (אין לי מושג מאיפה היא השיגה מטר רץ של הבד הזה, אבל לא משנה...)  ומילאה את הבטנה בצמר גפן.
זה היה מורכב משלוש חתיכות, חלק ראשון היה מן כובע כזה שחבשתי על הראש, היה לו כמובן צורה של ה...ראש, נו... הראש ההוא...
החלק  השני היה פשוט מן "מעיל" צר וארוך כזה נטול שרוולים.
והחלק השלישי היו שני כדורים תפוחים כאלו שהיא קשרה לי על הירכיים (אחד על כל ירך).
בקיצור: זין של תחפושת (תרתי משמע).
התחפושת גרפה תשואות רמות (בעיקר מקהל הנשים שנכח באולם. הגברים אהבו אותה פחות, כנראה בגלל הגודל... ועוד אומרים שנשים לא יודעות לפרגן...).
מה שכן לא זכיתי במקום הראשון- פשוט כי לא נערכה תחרות במסיבה הזאת (באסה!).

  התחפושת האיומה והנוראה ביותר שאי פעם לבשתי, וגם זה רק כי הכריחו אותי, הייתה:
אוףףף... ממוריז...ממוריז...
בכתה ג` או  ד` אבא שלי התעקש שאתחפש לטלוויזיה.
הוא לקח קרטון ענק של טלוויזיה ונעזר בגיברת מיצ`ינר  (מורה למלאכה מבוגרת ומעצבנת  שהיתה גרה קרוב לחנות של ההורים שלי) לצורך ביצוע המשימה.
המיצ`ינר הזאת כנראה רצתה להתנקם בי (כל הזמן צחקתי עליה ועל הבת שלה, כי היה להן קול ציפציפוני כזה) והיא גזרה לי שני חורים קטנים לזרועות ( הדגש הוא על קטנים ואני הייתי דאבה) וזה היה נורא, שמו לי גרביונים של חורף (וגרנו באילת , כן?) והיו לי שפשפות בזרועות , ותקעו לי בראש "כתר" כזה שהיה למעשה אנטנה כזאת של פעם עם אוזניים כאלו ואני רק רציתי לבכות. זה היה כזה מכוער, ושלא נדבר על זה שכשהיה לי פיפי לא יכולתי להיחלץ מהפאקינג קרטון. קיצור.... מאז שנאתי להתחפש.

  אוזני המן: כן או לא?
כמובן שבטח שכן  !!!   אין דבר יותר מפנק ממאפה בצק ממולא. מצידי שיהיה מרובע או מתומן   העיקר שיהיה ממולא וישמור על יחסים נכונים בין כמות הבצק לכמות המלית (שונאת את ה- 1/2 מטר עובי בצק ועשירית כפית  מלית, ומנגד שונאת גם את הטונה וחצי מלית ואלפית המילימטר בצק).

 

  דרג/י את מילויי אוזני ההמן מהטעים ביותר לנורא ביותר: פרג, שוקולד, תמרים, אחר (איזה?)
הנורא ביותר : תמרים.  אני שונאת תמרים!
אני תמיד מדמיינת תמר כג'וק  (מקק). 
הפן הוויזואלי (הנראות)  והווקלי  {איך שזה נשמע כשנותנים לזה ביס דומה עד זהה לקול שנשמע כשדורכים על המקק הבן זונה עם הנעל של הבעל (אלא מה? שאלכלך את שלי? No way!)} - דומים עד זהים ומגיל קטן אני לא נוגעת בתמרים ובכל מה שקשור אליהם (במיוחד במחית ג'וקים, אפפ, סליחה, מחית תמרים).
בצד השני של הסקאלה נמצאת כמובן מלית הפרג שאני מוכנה לאכול אותה כל השנה, למרות ה"אפטר שוק" שהיא מותירה בשיניים (הביס הכי קטן ישווה לכם מראה של אחמדיניג'אד המאנייק שכשהוא מחייך רואים כמה השיניים שלו רקובות, אפילו יותר מהנשמה שלו) , בקיצור- פרג (טרי!!!!  ולא מהשקיות של הסופר)  זה הדה בסט, ובין הקוונטים האלו כל מלית מתקבלת בברכה, אבל את אוזני ההמן שלי אני רוצה עם פרג.

  הדבר שאני הכי אוהב/ת בפורים:
אני הכי אוהבת את הצבעים, הטעמים, אווירת הקרנבל והנהנתנות. החג הזה הוא החג שבו ה"נתינה" מקבלת גושפנקה אמיתית וכולם שמחים לתת לכולם, אם זה משלוחי מנות ואם זה פטיש פלסטיק בראש, ובניגוד ליום העצמאות כאן זה מתקבל בברכה.
 בחג הזה כולם יכולים לחבוש מסכה ולא חשוב שכולנו באיזשהו מקום עושים את זה כל השנה, בחג הזה זה מותר רשמית.


.  הדבר שאני הכי שונא/ת בפורים:
את העובדה שלאן שלא תסתכל תראה בנות צעירות מחופשות לזונות. 
המקסימום שהן עושות כדי לעדן את התופעה זה לשים כנפיים של פיה על הגב .
  מעולם לא ראיתי פיה זונה , ובעצם כשאני חושבת על זה מעולם לא ראיתי פייה ....

 

  זיכרון אחד, מתוק או מריר, מחג פורים בעבר:

הרבה זכרונות אין לי  (מעבר למה שכתבתי קודם ) . בתור ילדה דאבה יכולתי להתחפש (בהצלחה) רק להיפופוטם (או לטלויזיה, או לבולבול...) אז אנסה לשחזר איך זה עבר על הילדים שלי :
הילדים שלי  לא שייכים  לאוהבי התחפושות. 
אצל בר זה בכלל היה מכה. הוא לא הסכים להתחפש  ורק אחרי שכנועים בגיל 4 הוא הסכים להתחפש בפעם הראשונה  לבאטמן ואת התחפושת הזו הוא סחב (וסירב לשנות) עד כיתה ד', ואז עבר לצב נינג'ה לעוד איזה שנתיים , ופה נגמר הסיפור.  מאז הוא חייל. כל שנה חייל, עד שהתחייל באמת.
גם רועי היה חייל מהיום שאני זוכרת אותו, ככל הנראה בהשפעה של אחיו. הייתה רק שנה אחת שבו החבר'ה שכנעו אותו להחפש למלכת אסתר, והוא היה כל כך מהממת ומדהימה שאין דברים כאלו. הוא הרי יותר יפה כבת מאשר כבן . אף אחד לא באמת זיהה אותו כשהגיע לבית הספר והוא היה כוכב העדלוידע של גבעת זאב, דאז.
הנחמה היחידה  הייתה עדי שהסכימה להתחפש , אבל גם בקטנה. 
אז פעם אחת היא הייתה אלה יווניה (והייתה הורסת  ביופייה !) ובשנה אחרת  הייתה מלכה פרעונית (גם פה הייתה מדהימה), וזהו, אח"כ היא עברה לסתם תחפושות מזדמנות ולא לגמרי מוגדרות (מה שכן- לשמחתי , מעולם היא לא עלתה על "מדי שרלילה" כמו שאר הבנות , מיני וסטרפלס וארבע מטר עקבים לא דיברו אליה אף פעם).
אז זה בנוגע לילדים.
אגב, השנה הראל בדיוק כמו בר, ביקש להתחפש לבאטמן, אבל בבוקרו של יום סירב להתחפש ו- 160 ש"ח תחפושת הלכו פארש. מי שרוצה תחפושת  באטמן חדשה דנדשה  שלא נלבשה ולו פעם אחת -  לילד בן 3 - בבקשה, אשמח להעביר בכיף !!

 

  לאיזו דמות מוכרת, בהווה או בעבר, בדיונית או מציאותית, היית שולח/ת משלוח מנות? למה דווקא לה, ומה היא הייתה מוצאת בפנים?

הייתי מתה לשלוח  משלוח מנות ליעקב , חבר הילדות האהוב והנערץ עליי שנהרג לפני שנתיים ומאז לא עובר יום בלי שאחשוב עליו וארגיש בחסרונו.
באחת השיחות ביננו הוא אמר שבכל פעם שהוא קורא פוסט שלי בבלוג הוא מפנטז להגיע לרגע שבו יאכל את המטעמים שאני מכינה, ובאמת קבענו שהוא יגיע לארץ ממש בקרוב ונממש את זה, א-ב-ל איך סבתא שלי הייתה אומרת ? אנשים מתכננים תכניות ואלוהים צוחק עליהם מלמעלה... זה לא קרה וגם לא יקרה, אבל  מאז  לכתו בכל פעם שאני מבשלת משהו ממש מיוחד אני מדמיינת שיעקב טועם ומתמוגג וזה ממלא אותי אושר גדול, לכן גם אם זה לא אפשרי- אני מדמיינת כבר שני חגי פורים שאת המשלוח הכי גדול ומושקע ומלא בקיטונות של אהבה-  יעקב מקבל.
המשלוח הזה הוא משלוח שמלא בכל מתכון שאי פעם הועלה בבלוג. גם אלו שהוא קרא בעצמו וגם אלו שפורסמו לאחר לכתו. אם יש מישהו שמגיע לו לקבל את הכל מהכל כולל הכל זה יעקב, כי כשהוא היה חי אני זו שקיבלתי.

 

ולסיום - להלן  הכללים: כל בלוגר שמקבל את השרביט  צריך לענות על השאלות ולהעביר את השרביט הלאה לחמישה בלוגרים אחרים.

מוזמנים להשתרבט איתי (וסליחה אם כבר אחרים בחרו בכם) :

פ נ ל ו פ ה 

 y י ר י ת

 דקה לארבעים

 ריש עלום השם

 איבי מלכת האור

 שהם הבלוגרים שאני מחכה בכיליון עיניים לקרוא את מה שהם כותבים (כמובןןןן שגם עופר ועננת ומיקה וסבא של דנדן וריינג'ר  ומגי והר הקסמים וועוד רבים אחרים עושים לי בלב  עונג שבת בכל יום שהם מפרסמים, אבל אותם כבר בחרו , אז...)

חג פורים שמח חברים.

אריאלה 

 

התמונה לקוחה מכאן

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

15 תגובות

פלפלים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אריאלה פיקסלר אלון אלא אם צויין אחרת