00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

המצעד: 10 הקאברים הטובים בהיסטוריה

22/05/2012

אחד הדברים הכיפיים במוזיקה הוא לגלות שאומן שאתה אוהב עשה קאבר (גרסת כיסוי) לאומן אחר שאתה אוהב. אני נורא אוהב את הדברים האלה, ולכן החלטתי לדרג את הקאברים הכי טובים לדעתי, אלא שבוצעו הכי טוב, אלה שהיו נאמנים למקור אבל גם הביאו משהו חדש ואישי משל עצמם.

ואם אני כבר פה, הנה תת-פינה חדשה: מהיום, בכל מצעד אני אציין את המועמדים שכמעט כמעט נכנסו לרשימה, אבל נפצר מהם לעשות זאת. הפעם אלו:
I Started a Joke - פיית' נו מור (במקור: בי ג'יס)
Hallellujah - ג'ף באקלי (במקור: לאונרד כהן)
In the Court of the Crimson King - סאקסון (במקור: קינג קרימסון)
My Way - סיד ווישס (במקור: פרנק סינטרה)

10. All The Young Dudes - ברוס דיקנסון (במקור: מוט דה-הופל/דייוויד בואי)
 
הלהיט שהפך להמנון על מרד נעורים ונכתב במקור על ידי דייוויד בואי ובוצע על ידי להקת הוואן היט וונדר "מוט דה הופל" קיבל את הגלגול שלו בשנותה-90 במסגרת אלבום הסולו הראשון של סולן להקת איירון מיידן ברוס דיקנסון. דיקנסון ושותפו להלחנה ולכתיבה יאניק גרס (שהפך מאורח יותר לגיטריסט של איירון מיידן עצמה) הפכו את השיר ההיפי השקט והרגוע לשיר הארד רוק עוצמתי כמו שרק דיקנסון יודע. הריף המוכר של השיר מקבל עיבוד מחשמל ונסרני על הגיטרות שנותן לשיר תחושת כוח ותנופה שלא הייתה במקור, אבל הכוכב האמיתי פה הוא כצפוי ברוס דיקנסון, שהקול שלו מגיע פה לשיאים חדשים. אין עוד אדם שהקול שלו מגיע לכל-הרבה תחומים ועדיין יש לו צליל ייחודי שמשתלב בקלות עם הנגינה, ובקאבר הנהדר הזה - במיוחד בפזמון - הוא מוכיח את זה בפעם המי-יודע-כמה.
9.
Loverman - מטאליקה (במקור: ניק קייב)
כן, זה כבר השיר המי יודע כמה של מטאליקה שאני שם פה, אבל פאק, הפעם כל-כך מגיע להם! במסגרת אלבום הקאברים שלהם, "Garage Inc." הוקלט קאבר לשירו של ניק קייב (הזמר ההוא שאתם תמיד שומעים את השם שלו אבל מעולם לא טרחתם לבדוק את המוזיקה שלו) ולהקתו "הזרעים הרעים", שיר שבמקור היה... גרוע. קול גרוע של הסולן וסאונד מעפן גרמו לי לחשוב מה לעזאזל מטאליקה מצאו בשיר הזה שהם החליטו לכסות אותו, אבל הם לפחות כיסו אותו בצרוה שהתעלתה על המקור. כיאה למטאליקה, השיר הזה משלב בו קטעים שקטים ואינטימיים וקטעים רועשים וגרנדיוזיים שהשיר מזגזג ביניהם בלי הרף, כשהדגש הוא על הריפים והבס. אז מה בדיוק מייחד את השיר הזה משאר שירי הלהקה? זה הטון. באופן מתאים לשיר שמדבר על רודף שמלות כרוני, השיר הזה כולו משדר תחושה מאוד... מינית שלא הייתה במקור: בין אם זה הקול של ג'יימס הטפילד שמאוד אורגזמתי וסקסי בשיר הזה (כולל צעקות ה"או-אה" המסורתיות שלו), הצליל הרך אך ארסי ומטריד, ובמובן מסויים גם המעברים החדים בין קטעים שקטים ומסתוריים לבין קטעים כבדים ואימתניים יכול להתפרש כמשהו שקשור לזה (וואלה, מה השימוש בפדאל ווא-ווא של קירק האמט אומר פה?). ולפני שאתם קוראים לי חרמן שמחפש סקס בכל שיר, תשמעו אותו ותגידו לי שאתם לא קולטים את זה גם.
8. First We Take Manhatten - ג'ו קוקר (במקור: לאונרד כהן)
כשאנשים חושבים על קבארים ללאונרד כהן, הם בטח חושבים על הקאבר להללויה של ג'ף באקלי שכבר הזכרתי או הקאבר לאותו שיר שהופיע בסרט "שרק". טוב, אני שמתי פה קאבר שלא כולם מכירים, אבל מתעלה על כל אלה לדעתי. ג'ו קוקר, זמר שמתמחה בקאברים, פשוט ממפציץ פה בביצוע ל-"First We Take Manhatten", שבמקור היה אחד הלהיטים היותר מאוחרים בקריירה של לאונרד כהן, והיה מעין שיר פופ אומנותי, שהיה מאוד איטי ואווירתי ועשה שימוש נהדר בכלים האלקטרוניים. בגרסה של ג'ו קוקר, הוחלפו הסינתיסייזרים והתופים האקלטרונים בכלים אמיתיים, והתוצאה נפלאה - ריף הפנסתר (אם יש דבר כזה בכלל) קליט וחזק אבל נותן ניחוח קלאסי כזה, הנגינה של כל שאר הכלים עוצמתית ומהירה והשירה המחוספסת עם טון גוספלי של ג'ו קוקר היא פשוט תענוג לאוזניים. ועך-אף שלשני השירים יש את אותו טון, הגרסה של קוקר הרבה יותר כיפית ומקפיצה מאשר המקורית, והעובדה שהוא עדיין שמר על כל הרגש של לאונרד כהן בהחלט ראויה לציון.
7. Mad World - גארי ג'ולס (במקור: טירס פור פירס)
אם לא שמעתם מעולם את השיר הזה, אני לא יכול שלא לתהות איזה ראש תאגיד טכנולוגי נאלצתם לענג מינית כדי לקבל אינטרנט בחור באדמה שאתם גרים בו. במקור הוא הופיע בפסקול של הסרט הנפלא "דוני דארקו" בצורה וזכירה במיוחד, ומאז הפך להרבה יותר מצליח כלכלית מהסרט עצמו. לפי הסיפור, כשלא הצליח להשיג זכויות על שיר של U2 הפסקולן של הסרט הקליט את חברו גארי ג'ולס מבצע קאבר לשיר "Mad World" של להקת הפופ-רוק הבריטית טירס פור פירס, אך במקום שיהיה מדובר בשיר ריקני, קופצני ומלא באפקטים אלקטרוניים כמו במקור, היה מדובר בקאבר פשוט שכלל רק שירה ופסנתר, אבל זה נעשה עם כל-כך הרבה רגש ועצבות בצורה אפקטיבית מאוד, עד שלא פלא שהוא הפך ללהיט. להיט כל-כך גדול עד שהוא הופיע באיו ספור טריילרים, סדרות וסרטים (ואפילו היה שיר הנושא של סדרת משחקי הווידאו "Gears of War"), ברמה כזאת עד שזה כבר נהיה שחוק ומעצבן. אבל השיר עצמו? הוא היה ונשאר מרגש ונפלא.
6.
Smooth Criminal - אליין אנט פארם (במקור: מייקל ג'קסון)
שאלה נפוצה לגבי השיר הזה: מי אלה אליין אנט פארם? ובכן, מדובר לא רק במקרה קשה של "להיט אחד בלבד", אלא במקרה של "להיט אחד בלבד שלהקה שלך אפילו לא כתבה". הם היו מפורסמים בדיוק ל-6 דקות בסוך הניינטיז, הכל בגלל קאבר שהם עשו למייקל ג'קסון. השיר המקורי היה שיר... של מייקל ג'קסון, על כל היוצא והמשתמע מכך (כלומר, התגלמות הפופ), אבל בקאבר השיר עבר לסגנון רוק כבד וקצבי במיוחד, וכשאני אומר קצבי, אני מכתוון לזה. הריפים של הבס והגיטרה קליטים ומגניבים מאוד, אבל מהירים כמו 20 צ'יטות, מלאים דיסטורשן ומקוטעים לרוב (לא במובן הרע), בניגוד מוחלט לקלילות והזרימה של השיר המקורי. זה בהחט שיר שעושה חשק לקפוץ ולדפוק ת'ראש, גם אם אתה לא בקטע של רוק כבד.
5. Hurt - ג'וני קאש (במקור: ניין אינץ' ניילס)
 מה הגיע קודם, הביצה או התרנגולת? בדרך כלל, אנשים בטוחים שניין אינץ' ניילס, להקת המטאל-מוזיקה אלקטורנית האפלה של טרנט רזנור היא זאת שביצעה קאבר לשיר של זמר הקאנטרי ג'וני קאש, אך למעשה ההפך הוא הנכון. שתי הגרסאות הן שקטות יחסית, אבל סולן NIN טרנט רזנור ציין שכאשר הוא כתב את השיר, הוא עשה זאת בתור גבר בן 20 ומשהו שהיה בדיכאון בגלל כל אותם הדברים שמכניסים כוכבי רוק צעירים לדיכאון, ועל כן היה מדובר בשיר מלוכלך ופסימי בכוונת תחילה. איכשהו, כשג'וני קאש ביצע את השיר בגיל זקן מאוד, שנה בלבד לפני שמת, הוא קיבל משמעות שונה לגמרי, כזאת של איש זקן שראה המון המון בחיים ומתאר את כל הצער שהיה לו, אבל גם את התקווה והשמחה שעוד נותרו בו (כולל הוספת אלגוריה נוצרית שלא הייתה קיימת בשיר המקורי, על ידי החלפת הצירוף "כתר של חרא" ב"כתר של קוצים"), כשהכל מבוצע בסגנון מוזיקלי הרבה יותר בוגר, פשוט וטהור (גיטרה ופסנתר בלבד*. רזנור ציין שכשאשר הוא שמע את השיר הוא חטף עורר ברווז, ואני - ביחד עם מיליוני האנשים ששמעו את השיר - מבין אותו בהחלט.
4. All Along the Watchtower - ג'ימי הנדריקס (במקור: בוב דילן)
בניגוד לשאר הקאברים ברשימה, שבוצעו שנים אחרי הקלטת השיר המקורי, ג'ימי הנדריקס כיסה את השיר הנ"ל של בוב דילן שנתיים בלבד אחרי שיצא. המקור היה מעין שיר בוב דילן רגיל ולא זכיר במיוחד (פולק שקט עם מילים מיוחדות) אבל ג'ימי הנדריקס הפך אותו לשיר רוק בועט ואגדי לחלוטין. הוא היה מהיר ומגניב והתייחד בזגזוגים תכופים ונדירים באותם ימים בין הרבה ריפים והרבה סולואיים, שהפכו לסימן ההיכר שלו והופיעו לא פעם ברשימות "הסולואים הטובים בהיסטוריה", וכמוב ןבקול המחוספס של ג'ימי. הוא נתן לשיר היחסית משעמם ו"זקן" הזה תחושה הרבה יותר צעירה וחצופה שהפכה אותו ללהיט בזמנו ואת ג'ימי אגדה כבר בימי חייו, והוא הופיע בפסקול של בערך בכל סרט על שנות ה-60 שאי פעם נוצר. באמת שזה אחד השירים האלה שאף לא יימאס לי לשמוע.
3. Paint it Black - רד בנד ובארי סחרוף (במקור: רולינג סטונס)
אני לא יודע עד כמה זה הוגן לשים שיר של להקת קאברים מוצהרת ברשימה הזאת, אבל נגיד שבגלל שבארי סחרוף היה איתם זה נחשב. בכל מקרה, להקת הבובות החצופות של רד אורבך ביצעה קאברים מוצלחים רבים בסדרת הטלוויזיה (המעולה!) שלהם, אבל לדעתי אחת מתעלה מעל כולם, והיא הגרסה שלהם ל-"Paint it Black" של הרולינג סטונס. במקור, השיר שהפך להמנון של מלחמת וייטנאם היה שיר רוק קל עם אלמנטים הודיים, אבל רד בנד הפכו אותו דווקא לרוקנרול לטיני עוצמתי. השיר הותאם במיוחד כך שיישמע דומה למקור אך שונה באופן מהותי בזכות הצליל של הגיטרות והתופים המשולבים במארקאס (רעשניים ספרדיים), ובכך נותן לשיר תחושה ייחודית וסוחפת, כשהם עדיין מצליחים לשמור את הטון המחוספס והמרדני של השיר המקורי. השירה הנהדרת של ארי פפר (שמשחק את רד אורבך) וברי סחרוף והנגינה המצויינת של כל המשתתפים רק מוסיפה.
2. High Hopes - נייטוויש (במקור: פינק פלויד)
לא יודע אם אמרתי את זה פעם, אבל אני לא חובב פאוור מטאל. כל השירה אופראית והאובר-שימוש בקלידים לא בדיוק עושים לי את זה, אבל למזלינו, להקת נייטוויש הפינית רתמה את כל אלה כדי ליצור את אחד הקאברים הכי טובים ששמעתי. "High Hopes" היה השיר האחרון באלבום האחרון של פינק פלויד, אבל זה לא מנע ממנו להיות אחד השירים הכי טובים שלהם, שכן כל סימני ההיכר של הלהקה היו שם: אורך השיר הלא קצר, המילים רבות הרבדים, ההרמונייה בין כל הכלים, הצליל החללי והשמימי שלהם וכמובן סולו גיטרה ענק. בגרסה של נייטוויש, כל האלמנטים האלה נשארו ועובדו לסגנון אירופי קלאסי, שנותן לו תחושה של שיר עתיק מימי הביניים, ולכן הוא אפי בכמה רמות מהשיר המקורי. זה בעיקר בגלל הסאונד שלו זורם ומלא עד אין קץ, עובדה שמתאפשרת בזכות עבודת הגיטרות המלודית שמשתלבת בצורה מדהימה עם הקלידים והאפקטים הקוליים (שתמיד היו המרכז אצלם), ביחד עם שירה אופראית חזקה וסולואים מעולים של כל הכלים. זהו עיבוד פשוט ענק בגודלו ועל כן מרגש ואפקטיבי במיוחד, שמצליח להיות שונה לגמרי מההשראה שלו ועדיין לרכוש לו כבוד.
1. No Quarter - טוּל (במקור: לד זפלין)
מעולם לא שמעתי להקה יותר בת-זונה במובן הטוב של המילה מאשר טוּל, והאין זה מתאים שאחת הלהקות בנות-הזונה ביותר היום תבצע קאבר ללהקה הבת-זונה הראשונה בהיסטוריה? במקור, "No Quarter" היה השיר הכי קרוב לרוק מתקדם שלד זפלין הקליטו, והיה שונה משאר שירי הלהקה בשל הצליל ה"נוזלי" וה"חללי" שלה. 40 שנה מאוחר יותר, הוקלט לזה על ידי טוּל, להקה שהצליל שלה הוא כבר מאוד "נוזלי" ו"חללי" באופן כמעט קבוע, אבל בניגוד למקור גם מאוד כבד ולא סימפטי. השיר המקורי היה שיר רוק מתקדם קלאסי, שעשה הרגשה של רוגע ונעלות כששומעים אותו, בעוד שפה מדובר בשיר כבד וחסר פשרות (אבל עדיין איטי) שיוצר תחושה קצת מצמררת ומטרידה, של פסימיות ואי-וודאות (כמו כל השירים האחרים של הלהקה), אבל המבנה הלא שגרתי של השיר המקורי עדיין וחילופי הריפים והקטעים התחופים בו נותרו כאן. הגיטרה והבס נותנים צליל מתכתי ו"מנסר" אך עדיין שמימי ואומנותי בצורה מסויימת, עבודת התופים פה היא מהטובות בתעשייה, והקול הנהדר של מיינארד ג'יימס קינאן הוא... טוב, נהדר. מעולם לא נתקלתי בקאבר שהיה יותר נאמן למקור ועדיין חדיש ומחודש בצורה ייחודית, ואני חושב שעל זה מגיע לטוּל לקבל את הזכייה הראשונה (אך בהחלט לא האחרונה) שלהם בסדרת המצעדים שלי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת