00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדינה בחשיכה הפכה לשמחה

מדינה בחשיכה

משמרת שניה השטאוברים

   רוזה שטאובר היתה בת 30. חמש שנות טיפולי פוריות קשים התישו אותה. גם אותו. 
רוזה ובעלה אדוארד הקימו משפחה לפני שבע שנים ובזמנו כל עתידם נראה נפלא.
אדוארד דאג מאוד למצבה הנפשי של אישתו שהלך והתדרדר.
שניהם במשך שנים פעם בחודש היו הולכים לבית החולים העירוני, כרגיל הוא היה ממתין בחדר הקבלה שעות ארוכות יושב ומתיש
עצמו במחשבות טורדניות מה עובר על אישתו ברגעים אלה.
הרופאים כל הזמן נטעו תקוות בליבה של רוזה למרות שאמרו מדי פעם שלא מובטחת הצלחה של מאה אחוזים אצל כל הנשים אך
כל אישה רוצה לחשוב שהיא לא תיפול בסטטיסטיקה של הלא הצלחה.
כנראה שכך אנחנו מונחים מעצם קיומנו.
לאורך השנים אדוארד כבר הספיק לקרוא הכל על תעשיית טיפולי הפוריות, על החידושים בתחום.
כל ההתעסקות בנושא כבר הכבידה על כל אורחות חייהם.
אדוארד עסק כעורך דין ורוזה עבדה כסוכנת נדל"ן.
גם עכשיו ישב כהרגלו על אחת הכורסאות הנוחות במרפאה מעיין מתוך שעמום ודאגה במקומון הרפואי שהיה מונח בסל העיתונות
לנוחות המבקרים.
   באחד העמודים הפנימיים קרא על משפחה שאימצה ילד ועל כל תהליכי האימוץ.
בעבר הנושא עלה בביתם אך רוזה לא רצתה לשמוע על האפשרות הזו וכך הסתיים הדיון בנושא.
הוא המשיך לקרוא את הכתבה והתרשם מהכתוב בה שהמשפחות שאימצו ילדים הפכו למשפחות מאושרות. הוא התקנא בהן.
לפחות הן לא עברו את סדרת היסורים שהם עוברים.
רוזה יצאה מחדר הטיפולים וסימני הכאב ניכרו בכל גופה.
היא נראתה עייפה מאוד. היא הביטה בבעלה והמתינה שיקום וילווה אותה לביתם.
במהלך הנסיעה שררה שתיקה ארוכה.
אדוארד הפעיל את מקלט הרדיו לתחנה עם שירים. הגשם ניתח על גג המכונית והשמשות.
הראות היתה קשה והכביש חלקלק. הוא נהג בזהירות ובמהירות נמוכה עקב תנאי מזג האוויר והראות הלקויה.
במכונית נשמע רק רעש הגשם.
שניהם היו שקועים במחשבותיהם.
אדוארד לא אהב את השעות אלה של השתיקה המשותפת, הוא כבר ציפה שכל התקופה הזו תסתיים וימשיכו לחיות את
חייהם כמו כל משפחה רגילה.
   אני מפסיקה את הטיפולים קולה הפר את השתיקה.

הוא לא הגיב.
די נמאס לי. אז לא יהיו לנו ילדים, יש גם משפחות כאלה.
עדיין לא היתה תגובה מצידו.
למה אתה לא עונה לי?
אדוארד הפנה את ראשו אליה לשניה, מה את רוצה שאענה לך?
תגיד משהו.
הוא נזכר בירחון שקרא במרפאה, מה דעתך שנאמץ ילד?
לא בא בחשבון.
למה לא?
אני לא חושבת שאני מסוגלת לגדל ילד זר.
הוא לא זר.
בטח שהוא זר.
הרבה משפחות מאמצות ילדים והם מגדלים אותם כאילו היה שלהם. לא צריך להיות הבדל.
אני לא יודעת, אני לא מצליחה להתחבר לרעיון.
קראתי היום מאמר בנושא ונראה לי שגם ההורים מרוצים ומאושרים וגם הילד שגדל אצלם מאושר.
הם נראו לי בכתבה משפחה מאוד מאושרת. תראי את השכנים שלנו, מה רע בהם?
למה אתה מזכיר אותם?
כי גם הילד שלהם מאומץ.
לא, הוא לא מאומץ.
בהחלט כן.
לא, דיברתי עם דברה, הילד שלה.
אבל לא שמעת את ברטון בעלה.
את זוכרת שפעם החזרתי אותו שתוי מהבר?
כן, אני זוכרת.
לא סיפרתי לך כי זה לא היה ראוי אז אך הוא סיפר לי את כל סיפור הילד שהופיע אצלם.
מסתבר שמדי פעם הנושא הציק לו.
למה אתה מתכוון?
בינתיים הם הגיעו לביתם, הוא החנה את המכונית בחניון המקורה והם נכנסו לביתם.
אז ספר לי המשיכה רוזה לאחר שהתיישבה בספה.
בקצרה, מישהו סידר להם ילד מאימוץ אך הוא נרשם כילדם ונושא האימוץ כלל לא מופיע במסמכים. הוא רשום כילדם.
אני לא מבינה.
גם אני לא יודע את הפרטים אך זה המצב. הילד שלה הוא לא שלה אך רשום כשלה.
בלבלת אותי לגמרי.
זו לא הנקודה, הבאתי אותם כדוגמא לגידול ילד מאומץ, לא התכוונתי להיכנס לכל המקרה שלהם.
אבל הוא באמת לא נראה מאומץ, היא ממש אוהבת אותו.
למה שלא תאהב אותו, הוא שלה.
תגיד, כל הסיפור הזה אולי מצוץ מהאצבע? בסך הכל יתכן שכל סיפורו הוא סיפור של שיכור?
למה שיספר לי סיפור כזה? הוא גם אמר לי את שמה של אותה סוכנות אימוץ אך שכחתי אותה כי באותו לילה רק רציתי
שנגיע לביתו ושאשכח ממנו.
אם אתה צודק אז היא באמת מתעלה על עצמה, היא מקדישה לו הרבה בדיוק כמו אמא אמיתית.
גם את היית מתנהגת אותו דבר.את מגדלת ילד, מטפלת בו, משקיעה בו ודואגת לבריאותו ולגידולו, לא תרגישי בדיוק כמו אמא?
אני לא יודעת, כרגע זה לא מסתדר לי.

   עברה חצי שנה ושניהם חזרו לשגרת החיים, הוא התמקד במשרדו והיא המשיכה למכור נכסים ונראה שחייהם עלו על מסלול
של חיים חסרי דאגה. הם לא חזרו לשוחח על שכניהם ונראה היה שרוזה אכן ויתרה על רעיון האימהות למרות שאדוארד חש
שמשהו חסר בזוגיות שלהם מאז אותה שיחה.
יום אחד רוזה העלתה את נושא האימוץ כבדרך אגב בעת שעמדה במטבח וחיממה את ארוחת הערב.
אתה זוכר את שיחתנו על ילדם של דברה וברטון?
הוא זכר טוב את כל השיחה וגם את התייחסותה לנושא.
כן, אני זוכר.
מה דעתך שגם אנחנו נעשה כמוהם? אתה מוכן לזה?
אדוארד לא ידע מה לענות. מסתבר שאישתו חשבה על הרעיון כבר תקופה ארוכה אך היא מציגה לו את השאלה עכשיו כלאחר יד
ומצפה לתשובה מיידית. הדבר מאוד הכעיס אותו.
היא התקרבה לשולחן עם הצלחות והביטה בו. אתה לא נראה מאושר מהרעיון, אולי טעיתי.
לא, זאת לא הנקודה.
אז מה הנקודה?
להגיד לך את האמת? אני חושב שאנחנו קודם כל צריכים לחשוב על הזוגיות שלנו אח"כ לשוחח על תוספת למשפחה הזה.
למה אתה מדבר כך?
יש לי שאלה אליך, את שואלת שאלה כה רצינית ואת מצפה שאתן לך תשובה במקום? יש לי הרגשה שאנחנו התרחקנו מאוד
בחודשים האחרונים. אנחנו כמעט ולא מדברים ביננו. את כנראה עסוקה בסוגיית הילד כבר שבועות ואולי חודשים אך לא שיתפת
אותי בכל המחשבות עליו אך את מצפה עכשיו לתשובה לנושא שהיינו אמורים לשוחח עליו יחד.
אני מצטערת. כנראה שהייתי כה עסוקה בעצמי עד כדי כך שלא חשבתי שיש לי פרטנר שעלי לשתפו בהחלטה כה גורלית. אני
מתנצלת. תהיה מוכן לדבר איתי בנושא?
אדוארד היה כעוס ועכשיו לא היה לו מצב רוח להיכנס לויכוח עקר. אולי נדחה את השיחה הזו לזמן אחר? אני כעוס מדי עכשיו.
בוודאי. אתה בהחלט צודק. אני יכולה עכשיו להבין את כעסך, אתה בהחלט צודק, הייתי אנוכית. אטומה.
תהיה מוכן לשוחח איתי כאשר תהיה מוכן?
כן,  ענה בקול בנימה פגועה, אפשר לאכול עכשיו?
רוזה הבינה שהוא צודק, היא היתה אנוכית שלא חשבה שגם בעלה צריך את הזמן שלו כדי לשקול את הרעיון.
הרי החלטה כזו אמורה להיות של שניהם בסופו של דבר. היא היתה חייבת לתת לו את הזמן הנדרש לו כדי לבחון את הרעיון
למרות שהוא זה שהעלה אותו לראשונה.

   לאחר כשלושה שבועות אדוארד שוחח עם ברטון שכנו. הוא לא חיבב אותו במיוחד.
הוא פגש אותו אחר הצהרים מסויים מחוץ לביתו, אנחנו זקוקים לעזרה שלך ברטון, אתה זוכר את אותו לילה שסיפרת לי על
אימוץ הילד?
ברטון נע במקומו בחוסר נוחות ברורה. לא נוח לי לדבר על הנושא הזה, בביתנו אנחנו לא מעלים את העניין אף פעם, אם
אישתי תשמע ששוחחתי עם מישהו על כך תהיה לנו מריבה רצינית. אני לא יודע למה סיפרתי לך באותו לילה, כנראה שהייתי
שתוי לגמרי.
אני לא חושב שהיית שתוי לגמרי כי אם כן לא היית זוכר את השיחה ענה לו אדוארד.
למה אתה מתעניין בכך שאל ברטון מביט לצדדים אם מישהו מאזין להם.
רוזה כבר לא יכולה לסבול את טיפולי הפוריות ונראה שלמזלנו הרע הטיפולים גם אינם מצליחים.
ברטון הקשיב בתשומת לב לשכנו ואמר, אני יודע בדיוק איך אתם מרגישים, עברנו בדיוק את אותו תהליך.
אז אתם רוצים לאמץ ילד?
כן.
אתה רוצה שאבדוק אם אתם יכולים לעשות מה שאנחנו עשינו או שאתם רוצים לאמץ בתהליך הרגיל?
למה אתה בדיוק מתכוון?
אימוץ רגיל הרבה יותר זול מהתהליך אותו אנחנו עברנו אבל בתהליך הרגיל העניין יכול להימשך שנה שנתיים.
מה ההבדל בין שני התהליכים שאל אדוארד,
הילד שלנו על פי החוק אינו מאומץ, הוא שלנו. בתהליך הרגיל הילד מאומץ ובגיל שמונה עשרה הוא רשאי לבדוק את קורות
משפחתו מצב שיכול להוביל במקרים מסויימים לאי נעימויות רבות.
יש לי שאלה חשובה, עד כמה הסידור הזה הוא חוקי?
ברטון צחק, ברור שמשהו כאן לא חוקי, אך אתה מקבל את הילד בבית החולים, ילד בריא, נאמר לי שישנן הרבה לידות של
נערות צעירות שאינן יכולות לגדל את ילדן ואז הילדים האלה נמסרים למשפחות אומנות, מישהו שם במערכת מעגל פינות
ומעביר את הילד על שם אישתך בדרך הכי רשמית כמו כל לידה.
איך הם עושים את זה הרי צריך להחליף בניירת את שם האם ושאר הפרטים האישיים?
אני לא יודע, אל תשאל אותי פרטים על מה שאני לא יודע. אני רק יודע שהילד רשום על שמנו, ושמותינו הם המופיעים
בתעודת הלידה שלו. 
אדוארד לא אהב את הרעיון, אתה לא חושב שיש כאן משהו פישינג(מסריח)?
אדואד, אני אומר לך עוד פעם, לא רציתי להיכנס לזה אז ואני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו. כל עוד הניירת בסדר אני רגוע
ולא חושב על זה יותר מדי.
וכמה עולה התענוג הזה?
לא זול. עשרים אלף מקדמה וחמישים אלף לפני ביצוע העיסקה ביום קבלת הילד.
זה לא זול אמר אדוארד.
טוב, ילדים לא צומחים על העצים. אתה יודע, מישהי סוחבת אותם תשעה חודשים.
אדוארד חשב על המחיר ואמר, יש משהו במה שאתה אומר, גם ילד פונדקאי עולה בערך אותו סכום.
נכון, לא חשבתי על כך.
תוכל לתת לי את הטלפון שלהם?
אני לא זוכר אך תחפש את מספר הטלפון בבית החולים ע"ש ניקולאי הקדוש ותבקש לדבר שם עם אנדרי הוא נציג חברת 
.M.R הוא ידוע שם.
אני לא מכיר בית חולים כזה אמר אדוארד,
הוא לא אצלנו הוא במדינת מרילנד הסמוכה ענה ברטון.
במרילנד?
כן, זה מפריע לך? זה כשלוש שעות מכאן.
לא, זה לא נורא.

  השיחה הזו התרחשה כשנה לפני שלילי נעלמה.





הפרק הקודם
הפרק הבא







מקרא מקוצר
ג`ון - בעלה של לילי, לילי - האחות שנעלמה, מרלן - אחות מחליפה, דונה - אחות, ג`ולי - סוכנת, ראסל - עוזרו של ג`ון,
ליאה - אחראית מחקר ומחשוב אצל ג'ון, אורי וכטל,  אנדרי- עובד בבית החולים, קריסטי, תאודור אלברט גודמן - הבעלים
של חברת .M.R, ברני - איש ביטחון, דימיטרי-נהג אמבולנס, ג`י.אס.אי.סי., "ניקולאי הקדוש"-בית החולים, Hard rock
- העיירה של גודמן, 
.Manpower reserves L.T.D - .M.R., רוזה-רוצה ילד, אדוארד-בעלה של רוזה, שטאובר,
דברה-שכנה, ברטון-שכן, מרילנד, 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

השנטי
אנא בכוח

  

לזכר אלו שהיו ואינם
לזכר הבלוגרים זכרונם לברכה

בן ציון תמרי(בני)
כז' שבט התשע"ב 20/02/12

גיטה שצמן-יפה
כג' אדר התשע"ב 17/03/12

ציפי מעיין
טו' אדר ב' התשס"ח 22/03/08

חיה קרפ-צור
ו' סיון התשע"א 19/05/10

אילנה קורן
יז' סיון התשע"א 19/06/11

יוסי לייבמן
ט' תמוז התשע"א 11/07/11

רובן זמיר
ט' אב התשס"ט 30/07/09

אנדרי ברודנר
ט' אב התשס"ו 03/08/06

ענת מרק-קוגמן
כה' אב התשס"ח 26/08/08

גוגי ליפשיץ
ד' תשרי התשס"ט 03/10/08

יהושע צימבלר
ג' כסלו התשע"ב 29/11/11

הדר גרד
ידיד יקר
יב' טבת התשע"א 19/12/10

לזכרם



אילנה קורן ז"ל 19/6/2011

הדר גרד ז"ל 19/12/2010

חיה קרפ-צור ז"ל 19/5/2010

יהודית פילי ז"ל 23/12/2012

ענת מרק קוגמן ז"ל 26/8/2008

לייבה רחמן ז"ל
22/11/1962-25/10/2001
ח' חשון ה'תשס"ב

בני פלד ז"ל 13/7/2002

תפסיקי לשתוק
הרשומות החשובות לי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שמואל אייל אלא אם צויין אחרת