00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

rachely111

כמה גולשים בבלוג שלי
הצגת מספר הגולשים באתר
הערת המחברת !

כל התמונות ברשומותיי ובשיריי

הן לא שלי הן מהאינטרנט ומגוגל,

 למעט ציוריי ותמונותיי שציינתי. 

הטבעת

הטבעת

 

שנים עברו ואני עדיין חשה את אותו רגע מביך שהעביר בגופי גיצי אש שנגעו והבעירו את דמי, או רגע שדמה לסכין שדקר ודימם את בשרי.

 

שנים עברו, ומסרבת אני למחוק את אותה שנייה של ספק נקמה, ספק גבורה.

 

ליד חנות הצילום של אביה, ברחוב הראשי, לעת ערב, פגשתיה. בלונדית כתמיד, על פניה כאילו עבר מגהץ ישן ששכח כמה קמטים להחליק. עיניה הכחולות עדיין מרשימות, אבל קשה לדלות את הסוד דרכן, עיניים אטומות. גופה התעגל קמעה, אך הילוכה ישר ובוטח. מילותיה מחושבות וקולה ענה רק לשאלותיי, כאילו אינה ששה לספר דבר.

"היי שוש , מה שלומך, שנים שלא ראיתיך"

"טוב, אני מתגוררת בחו"ל ובאתי לביקור"

"יופי, נשואה?"

"לא, עדיין לא"

"באת בטח להורייך ולאחיך, מה איתו?"

 

היא ענתה לקונית לשאלותיי והאוויר קפא בינינו על אף שפניה אדמו מלהט ליבה.

הבטתי ישירות בעיניה , אולי קיוויתי לפתוח האטימות שבהן ולנבור בבור העמוק שנפער בינינו, אך לשווא, השיחה הסתיימה באיחולים ובשלום.

המשכתי לצעוד, הכביש לבש זיכרונות האתמול, כמו היה סב המביט בנכדיו שצמחו לנגד עיניו.

 

אותו יום היה יום לימודים רגיל בכיתה י' בבית הספר התיכון, במושבה שאז עוד הייתה מושבה והיום היא עיר. השבילים היו שבילי עפר והבתים היו חד קומתיים ובחלקן אף היו מאד ישנים מטרום קום המדינה.

כך היה ביתה של שוש, בית ישן מאד , המרצפות היו צבעוניות ומקושטות, החדרים גדולים ומרפסת גדולה בצידם. היה גם חדר אחד שתמיד היה סגור ומאד סיקרן אותי מה יכול להיות חבוי שם, כמו היה חדר מסתורי שמסוכן היה לפתוח אותו שמא תיפול ממנו איזו גוויה.

שוש הייתה לי כאחות וביתנו היה פתוח בפניה כביתה.   

 

המורה לכימיה שרבטה על הלוח נוסחאות של מולקולות ועוד אמרות חשובות , אני ושוש ישבנו זו לצד זו והקשבנו.בעודי מביטה בספר ובלוח פנתה אלי חברתי.

"איזו טבעת יפה יש לך!"

"כן אבא שלי קנה לי אותה ליום הולדתי השש עשרה "

"אני יכולה למדוד אותה?"

אני הושטתי לה את הטבעת והמשכתי להעתיק מהלוח את הנוסחאות.

השיעור הגיע לסיומו בעודי מכניסה את המחברות לילקוט , פתאום  נזכרתי בטבעת, פניתי אל שושי ושאלתי.

"איפה הטבעת שושי?"

"תראי אולי הפלת אותה כיוון שהחזרתי לך אותה"

התחלתי לחפש מתחת לשולחן בין המחברות ולא מצאתי את הטבעת. כמעט וצעקתי מרוב אכזבה ועיניי דמעו.

שושי הלכה הביתה ואני יצאתי ופניי נפולות, איבדתי את הטבעת שאבי קנה ליום הולדתי , טבעת כסף שמוטבע עלי כד שמן.כל כך אהבתי את הטבעת , תמיד ענדתי אותה והתגאיתי בה ובאבא שלי שקנה לי אותה. חשבתי שבאמת איבדתי אותה ולא הייתי זהירה ואחראית כמו אמא למשל.

 

הימים חלפו ובאחת השבתות הזמנתי כמה חברות אליי הביתה, גם שושי הצטרפה.

כולנו התכנסנו בחדרי, אמא כיבדה אותנו במטעמים ורוחנו הייתה טובה עלינו. שושי ישבה מולי , שערה הבלונד היה מונה על כתפיה  כאפרוח צהבהב הממתין למשב רוח שיניע את כנפיו. עיניה התכולות בלטו מתחת לריסים חסרי צבע. היא ישבה דוממת שלא כתמיד.

בעוד חברותיי משוחחות קלטה עיני את הטבעת שלי על אצבעה , בטני התהפכה והקבס עלה בגרוני. עיניי השירו מבט אל תוך עיניה ואמרתי.

"אוי שוש תראי את הטבעת"

 

באי רצון הושיטה לי את ידה, הבטתי בטבעת ובחנתי אותה, זאת הייתה הטבעת שלי עם הסימן שלי.

 

"מהיכן יש לך את הטבעת הזו"

"קנו לי אותה"

"בדיוק כזאת טבעת הייתה לי, אבא שלי קנה לי ליום ההולדת שלי"

 

אמרתי, ולא הוספתי דבר. פניה הבהירות התאדמו כשל תפוז דם, היא זעה במקומה כנשוכת נחש, ולא מצאה מנוח, לבסוף אמרה.

 

"אני חייבת לחזור הביתה"

קמה והלכה לביתה. לא הלבנתי פניה ברבים , שמרתי את הסוד בליבי עד היום.

 

רחלי ג. 

 

  

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

40 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
מפת מבקרים
דגלי מדינות שמבקרים
free counters
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל rachely111 אלא אם צויין אחרת