00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בין הארץ לשמים

אזלת המרחקים

המהגרת מתעוררת לשיחה טראנסאטלנטית.
חמש לפנות-בוקר. בחשכת החלון קורצים האורות המבטיחים שעל גדת ההאדסון.
שנים של הבטחות וקיומים נחלמים. אינספור תקוות-בבל להתרסס על הנהר. 
מתחת למים, נשלחים מחושי מתכת אל יבשת אחרת. היא מתקשרת. 
בעברו השני של הקו - שתיקה. דממת צהריים שורה על חופי הים התיכון. ממתינה.
הרצפה מתחת לרגליים זעה ומתנודדת. ככה מרגישים במרחק של שבע שעות זמן-ירח; מחצית-היממה זמן-מטוס.  
 
כשהתקשורת מתרחשת לבסוף, מצייצות ציפורים בָּרקע סלנג מוכר.
אחותה מעדכנת שהכל בסדר; אבא עדיין מאושפז אבל חש בטוב.
המהגרת נצרדת כשהיא מבקשת דיווחים רפואיים. זו רק השעה, היא מתרצת. 
ותוך כדי שיחה, הידיים עסוקות בדומסטיקה. מכינות ארוחת צהריים לילדה, מזיזות רהיטים בחדר.
כך קל יותר לשאת את אזלתן. רחוקות הן מדי וקצרות.

השחר עולה גם בחלק הזה של העולם. שמש קרה מזהיבה חלונות, וגורדי השחקים נוצצים ברוח.
בשערי העיר נכנסים עתה מהגרים חדשים. גם להם אין שורשים, ודבר זה מכביד עליהם מאוד.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חולצה לקטית אלא אם צויין אחרת