00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדינה בחשיכה הפכה לשמחה

מדינה בחשיכה

משמרת שניה


  לילי התכרבלה בשמיכה הנעימה בחדר האחיות למנוחה קצרה.
היא הביטה בשעון הקיר לפני שכבתה את אור מנורת הקריאה שהיתה מותקנת בסמוך למיטתה וראתה שהשעה שתיים אחרי חצות.
היא היתה עייפה מאוד, היא עמדה על רגליה כבר למעלה מעשר שעות רצופות, מתרוצצת מחממית לחממית(אינקובטור) לבדוק את
מצב הפגים, לראות אם כל חיבורי האלקטרודות במקומם, לבדוק את מכונות הנשימה, את מדי הלחץ דם והאוויר, את מכונות הנשימה,
היו פגים קטנטנים שהיו מחוברים לעשרה ויותר מכשירי מדידה וכל חייהם היו עומדים ותלויים בהם ובפיקוח של צוות האחיות המסור
שהיה במקום.
   במחלקת פגיה A של בית החולים של העמק ע"ש הקדוש ניקולאי היו כשישים חממיות והיא עבדה באחת מארבע הפגיות בבית
החולים הגדול של המחוז. היא מתחה את רגליה מתחת לשמיכה, כל שרירי רגליה כאבו ממאמץ העמידה הממושכת והריצות
במחלקה.
היא ידעה שיקשה עליה להירדם ושמה כהרגלה את אוזניות ה-MP-3 שבנה קנה לה כמתנה על ראשה כדי להאזין למוזיקת
הנשמה שאהבה כדי להרדם ולהרגע. בשלב מסויים היא הנמיכה את המוסיקה עד לאפס וכך נרדמה.
   חריקת צירי הדלת החרישית העירה אותה,  האישה והגבר ליד הדלת התלחשו ביניהם והאישה אמרה בלחש, אתה רואה, הן
ישנות שינה עמוקה, הן הרוגות מעייפות והדלת נסגרה לאיטה בשקט.
  לילי, התעוררה לחלוטין, היא זיהתה את קולה של האחות מרלן המחליפה הקבועה במחלקה. היא לא אהבה אותה במיוחד
למרות שהיתה מאוד יעילה וחרוצה. מרלן היתה כבת ארבעים וחמש ועבדה בזמנו בפגיה כעשרים שנה עד שיצאה לגימלאות
מוקדמות למרות שנראה שמצב בריאותה הינו תקין ביותר.
מרלן היתה מגיעה לפחות פעם בחודש וכאשר היתה מגיעה העבודה באולם היתה יותר נוחה כי היא היתה מאוד זריזה והקלה על
עבודת שאר האחיות באולם הגדול. למרות זאת לילי לא התחברה אליה.
היה בה משהו מנוכר וזר שלא אהבה.
   לגבי קולו של הגבר היתה לה הרגשה מוזרה שהוא אחד מנהגי האמבולנס שמדי פעם היתה רואה אותו בכניסה לבית החולים.
לנהג קראו דימיטרי.
מה עושה דימיטרי במחלקה שאלה את עצמה? הוא לא אמור להיות בפגיה, אין לו מה לעשות כאן. למה הוא באמצע הלילה נמצא
ליד האחות מרלן?
  היא החליטה להמשיך להרדם אך מחשבותיה לא הניחו לה.
היא הביטה במכשיר הסלולרי שהיה ברשותה מתחת לשמיכה כדי לא להדליק את מנורת הלילה וראתה את השעה.
השעה היתה שלוש ועשרה. יש לה עוד חמישים דקות לנוח. המחשבות לא הניחו לה.
היא הורידה את השמיכה מעליה מביטה לעבר המיטה הסמוכה היכן שג'יל ישנה, נשימותיה הסדירות של ג'יל הצביעו על שינה
עמוקה.
היא החליטה לקום ולגשת לפגיה. היא רצתה לראות האם באמת הגבר הינו דימיטרי או שרק הזתה את קולו. היא ירדה בשקט
מהמיטה כדי לא להעיר את חברתה הישנה, פתחה בעדינות את הדלת כדי שלא תרעיש ויצאה למסדרון הארוך.
היא הלכה לכיוון כנפי הפגיה אל אותן שתי כנפיים דרכן היו האחיות נכנסות לפגיה, בקצה האולם היא ראתה את מרלן ודמות
גבר המתכופף ולוקח חבילה קטנה אל זרועותיו.
נסוגה במהירות בחזרה למסדרון, החליטה ללכת במהירות אל כיוון חדר האוכל שלהם שהיה בקצה המסדרון סמוך ליציאה,
היא הלכה בפסיעות גדולות וחרישיות, מבוהלת, נכנסה במהירות לחדר הריק ומכבה במהירות את האור בו.
היא פתחה חריץ קטן בדלת מביטה אל כיוון הפגיה.
הדלת שם היתה סגורה.
ידה שהחזיקה בידית הדלת רעדה והזיעה, פחד התגנב לליבה. מה עושה הדמות בפגיה יחד עם האחות מרלן ואיפה דונה
האחות השניה אותה היא לא ראתה, הרי גם היא היתה אמורה להיות במשמרת. אף פעם במשמרת לא היו פחות משתי
אחיות במהלך כל היממה, גם מנוחתן לא היתה על פי נהלי בית החולים אך באותן השעות הקטנות של הלילה כאשר
העומס ירד לרגע הן הרשו לעצמן להשאיר שתי אחיות וללכת לנוח קצת.
התנהלות זו כבר נמשכה שנים רבות והפכה לשגרה מקובלת למרות שכולן ידעו שאבוי להן אם יתפסו בכך.
עוד מחשבותיה נודדות והיא רואה את ראשה של מרלן צץ במסדרון מביט ימינה ושמאלה והאומרת משהו לאחוריה, הדלת
נפתחה והגבר יצא אל המסדרון, מחזיק חזק אל חזהו חבילה קטנה עטופה בשמיכת תינוק.
הוא יצא בצעדים מהירים אל היציאה והאחות אחריו.
לילי לבה פעם כמו תזמורת שלמה, היא צמצמה את החריץ בדלת כמעט עד לאפס כדי שמבחוץ לא יבחינו בה, הזוג
המוזר חלף על פני דלת חדר האוכל בצעדים מהירים. תביא לי תעודת פטירה שמעה את קולה המדבר אל דימטרי.
היא סגרה את הדלת ונשענה על הקיר שמאחוריו.
כל המתרחש זה עתה היה חלום. זה לא קרה, זה לא יכול להיות.
היא המתינה עוד כמה דקות והתכוונה לצאת כאשר שמעה את הדלת נפתחת ומרלן מעירה בשקט, מי סגר את האור
בשעה כזו והדליקה אותו מחדש.
לאחר שהדליקה היא סגרה מחדש את הדלת ולא ראתה את לילי שעמדה לבנה כשלג מאחוריה. היא המתינה עוד רגע
ארוך, פתחה את הדלת והציצה בזהירות לאורך המסדרון ואז ראתה את דונה חוזרת לפגיה מעבר למסדרון מכיוון חדר
הרופאים ונכנסת במהירות לאולם הפגיה. ליליהמתינה עוד רגע מתלבטת מה לעשות, החליטה שתחזור בטבעיות
ואם ישאלו אותה למעשיה תגיד שרצתה לאכול משהו, אך היא הגיעה לחדר המנוחה מבלי שמישהו שם לב לטיולה הלילי.
היא פתחה את החדר ונכנסה במהירות למיטתה מבינה שחברתה  ג'יל ישנה שנת ישרים.
מחשבותיה התרוצצו כסערה, היא הניחה את האוזניות והפעילה את המוסיקה הנעימה אך גם הלחן האהוב לא הצליח
להרגיעה. 
האור בחדר נדלק. השעה היתה רבע לחמש.
דונה עמדה בפתח בחלוק הלבן ואומרת בעייפות, בנות, קומו בואו למחלקה.
לילי פקחה את עיניה, ג'יל ישבה כבר על המיטה מביטה בה בשקט מוזר. שתיהן קמו לשטוף את פניהן במי הברז
שהיתה מעל לכיור הקטן שבחדר, מנגבות את עצמן ומסרקות את שערן תוך התבוננות במראה המבריקה מולן.
עיניה של ג'יל עדיין נראו מוזרות לה עד שההיא אמרה לה, 'לא היית צריכה לקום הלילה' ונעלמה מאחורי דלת חדר
המנוחה.
לילי נעמדה מלכתה. תווי פניה לא הראו את המתרחש בנפשה. אם כך ג'יל לא ישנה, היא יודעת שקמתי, למה שתקה?
 היא הביטה על הדלת הסגורה והסערה בליבה גאתה. מה קורה כאן שאני לא יודעת. היא עבדה במחלקה למעלה
מחמש שנים ולילה כזה מעולם לא קרה, או אולי קרה והיא לא ידעה? מה קרה בפגיה, למה דימטרי היה שם, לאן הוא
הלך עם החבילה הצמודה לחזהו? המון שאלות היו לה ללא תשובות.
   היא נכנסה לאולם מברכת את כולם מביטה ברשימת הפגים כדי לדעת מאיפה להמשיך את הטיפולים וההשגחה,
וראתה ליד שני שמות את הסימן פלוס.היה זה הסימן המתאר שהפג נפטר.
היא ניגשה לחממיות המסומנות, חממית אחת היתה מכוסה והחממית השניה היתה ריקה.
היא פנתה לדונה ושאלה אותה היכן הפג היפה ששכב בחממית הריקה והיא ענתה לה בעדינות, הוא נפטר המסכן,
כנראה מדום נשימה.
אבל הוא היה בריא לחלוטין אמרה לילי בלחש והיכן הוא עכשיו שאלה, הרופא היה כאן וחתם על תעודת הפטירה,
הוא כבר במרתף.
היא המשיכה בעבודתה אך שמה לב שכל האחיות נזהרות מהביט בה כבימים ימימה.
משהו התרחש הלילה והיא לא בדיוק הבינה מה.
   בסיום המשמרת בשעה שבע היא ירדה למרתף לראות מי הרופא התורן בפתלוגיה וראתה שם את דר' בראון
מכרה משכבר הימים, מר בראון, בוקר טוב ברכה אותו לילי, מה שלומך הבוקר?
  בסדר גמור, טוב לסיים את המשמרת ויש לנו רק עם שני מקרים בלבד. כך היה מכנה דר' בראון את המתים.
מקרים.
אולי היה לו יותר קל להתמודד עם שם התואר הזה.
כן, הלילה היו לנו שני מקרים.
לא, תיקן אותה דר' בראון בפליאה מסויימת, מקרה אחד שלכם ומקרה אחד מפגיה C. את המקרה שלכם עדיין לא
הורידו אלי.
  לילי הסתובבה לאחור דופק ליבה החסיר פעימה.
רק מקרה אחד בפגיה A  אמרה ללא קול ?


הפרק הבא

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

השנטי
אנא בכוח

  

לזכר אלו שהיו ואינם
לזכר הבלוגרים זכרונם לברכה

בן ציון תמרי(בני)
כז' שבט התשע"ב 20/02/12

גיטה שצמן-יפה
כג' אדר התשע"ב 17/03/12

ציפי מעיין
טו' אדר ב' התשס"ח 22/03/08

חיה קרפ-צור
ו' סיון התשע"א 19/05/10

אילנה קורן
יז' סיון התשע"א 19/06/11

יוסי לייבמן
ט' תמוז התשע"א 11/07/11

רובן זמיר
ט' אב התשס"ט 30/07/09

אנדרי ברודנר
ט' אב התשס"ו 03/08/06

ענת מרק-קוגמן
כה' אב התשס"ח 26/08/08

גוגי ליפשיץ
ד' תשרי התשס"ט 03/10/08

יהושע צימבלר
ג' כסלו התשע"ב 29/11/11

הדר גרד
ידיד יקר
יב' טבת התשע"א 19/12/10

לזכרם



אילנה קורן ז"ל 19/6/2011

הדר גרד ז"ל 19/12/2010

חיה קרפ-צור ז"ל 19/5/2010

יהודית פילי ז"ל 23/12/2012

ענת מרק קוגמן ז"ל 26/8/2008

לייבה רחמן ז"ל
22/11/1962-25/10/2001
ח' חשון ה'תשס"ב

בני פלד ז"ל 13/7/2002

תפסיקי לשתוק
הרשומות החשובות לי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שמואל אייל אלא אם צויין אחרת