00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

גראז` סייל ונקיונות לפסח

                               

במושג גארז` סייל נתקלתי לראשונה לפני 20 שנה כשהייתי באמריקה. כשלאמריקאים נמאס מכל הג`אנק שהם אוגרים, הם מוציאים את כל החפצים לחצר, או למוסך ליד הבית, תוקעים שלטGARAGE SAIL , יושבים ומחכים לקונים. מה שנקרא מכירת יד שנייה מאולתרת!..

גם בארץ לא חסר לנו כלום ואנחנו צוברים הרבה אלטע זאכן בבית. הישראלים אוהבים לקנות, אבל מסתבר שלא פחות מזה גם למכור! מאז ומתמיד היהודים אהבו להתעסק במסחר. כנראה שהישראלי סוחב איתו בדי.אן.איי שלו את המאכער האולטימטיבי!! יש לנו תכונה כזו בגנום היהודי, שאנחנו אף פעם לא אוהבים לשלם את המחיר הנקוב. תמיד חייבים להתמקח, שחס וחלילה לא נצא פראיירים. אבל אם מישהו מצליח לקנות בזול ולמכור ביוקר, הוא בכלל מרגיש ביזנס מן אמיתי שעשה עיסקה מוצלחת...

אני אף פעם לא מצליחה להבין איך אפשר לצבור כל כך הרבה גרוטאות בבית?? אנחנו נוהגים לעשות סדר בארונות מטבח, ארונות בגדים, במזנון ואפילו דואגים לסדר את המחסן. אבל הבוידם כנראה תמיד ישאר מלא בג`אנק! לחפצים אין תאריך תפוגה, מה שמאפשר לנו כנראה לשמור אותם לנצח...אולי צריך להעביר לפסח את מנהג תשליך וככה נוכל להיפטר מהכל...
לי אישית אין נטייה לאגרנות, אני אפילו משתדלת להיות מינימליסטית. אבל עכשיו כשפסח מתקרב ואני עושה סדר, פתאום אני מגלה שגם אצלי הצטברו די הרבה דברים מיותרים. אין לי חוש לעסקים ואני גם לא אוהבת להתעסק בלמכור. מעדיפה להעביר דברים בתוך המשפחה או לתרום לעמותות לנזקקים.  


אני חייבת לשתף אותכם שהדבר האחרון שאני מרגישה לפני שמתקרב פסח, זו הרגשה שמגיע חג החירות. אין לי שום תחושה כזו כשאני מסתובבת עם הסמרטוט והאקונומיקה ביד. ההיפך. אני עבד לניקיון. או יותר נכון לבית. אומרים שמה שחשוב בחיים זה הדברים הקטנים. לפני פסח זה מקבל משמעות אמיתית. אנחנו פתאום מדקדקים בכל פינה. ושלא תחשבו לרגע שאני חולת נקיון...ממש לא! המושג פרפקציוניזם לא קיים אצלי. כל השנה אני מחפפת ולכן כשמגיע פסח אני מסתובבת אכולת רגשי אשמה שאני לא מנקה מספיק. מה שכן, בשנים האחרונות החלטתי להרשות לעצמי להתפנק ולקחת עוזרת. כדי שיהיה מי שיעזור לי למרק את הבית. חשבתי שאוכל לנוח ולהסתמך עליה, אבל הבעיה היא שאני לא יכולה לשבת רגל על רגל ולתת הוראות. אז אני מסתובבת יחד איתה בבית, כדי להראות לה איפה אני רוצה שהיא תנקה. לאט לאט אני מפשילה שרוולים ומצטרפת אליה. לפחות יש מי שיעזור לי להזיז את הרהיטים הכבדים ולהגיע לכל המקומות הגבוהים...

                                                        

 

   אחד היסודות המרכזיים בפאנג שוואי הוא לא להעמיס יותר מדי רהיטים או חפצים בבית. צריך לאפשר זרימה של אנרגיות. אז אני מנצלת את ההזדמנות לשחרר את החסימות ויחד עם העוזרת מתחילה להזיז את הרהיטים מצד לצד. מחפשת לשנות את המיקום שלהם כדי לאפשר לאנרגיות לזרום חופשי בבית. לא שאני מתיימרת להיות יועצת פנים...אבל אם הספה בסלון מונחת בזוית כזו שגרמה לי להתעצבן אתמול בערב, למה שלא אנסה למצוא לה פינה אחרת?...

אומרים שבזכרונות שלנו נמצאים החומרים שמהם אנחנו עשויים. ואני שואלת את עצמי לא פעם מה יש בחומרים האלה שהשאירו לנו זכרונות כאלה חזקים?? אבא שלי לא אהב לזרוק כלום. מכיון שהוא לא יכל להרשות לעצמו להתחדש לעיתים קרובות, את מה שהוא כבר כן החליף, לא הסכים להיפרד ממנו והעלה אותו לבוידם. כנראה מהחשש שאולי יצטרך את זה ביום מן הימים. אמא שלי ממש לא יכלה לסבול את האגרנות הכפייתית שלו, אבל לא עזרו לה תחנוניה.

ביום בהיר אחד נשבר לה והיא החליטה לעשות מעשה אמיץ. אני זוכרת שהיא הזמינה את האלטעזאכן שהסתובב בשכונה, לבוא אלינו הביתה ולהוציא מהבוידם כל מיני חפצים ישנים. במילים אחרות - גם התפטרה מהג`אנק וגם הרוויחה כמה שקלים (או יותר נכון לירות...). את הסוף של הסיפור אני לא זוכרת, אבל זה סימן שאבא שלי לא ערך ספירת מלאי ולא הרגיש בחסרונם של כל השמונצעס שלו!...

לסיום, הבית הוא המקדש הפרטי שלנו. הוא לא מחסן. כדאי וראוי שנתייחס אליו בהתאם!!

                                                                                    להשתמע, אביבה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

37 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת