הפוסט שקשה לי לסיים אותו לפרסום

(שערוריית תחליפי המזון בישראל)


כותרת משנה,
האם חברות משחדות בתי חולים?

כותרת המשנה החדשה,-
   חברות  לא משחדות בתי חולים

    איך הנושא שעליו רציתי לכתוב - "האם חברות משחדות בתי חולים" הפכה לכותרת משנה הנוכחית?
מאוד פשוט.
במשך אותם ימים שהכנתי את הפוסט הזה והתגלגלתי בכל מיני מקומות מטונפים של השחתה מוסרית הבנתי
שרק משוגע או חולה נפש יכול במדינה שלנו לצאת בראש חוצות ולצעוק "יש כאן שחיתות!!".
אתה משוגע לגמרי, איפה אתה חי? שנים שכל המדינה מתפרנסת מזה, אחיות לא היה להן איפה להניח אפילו את
הקלאסר שלהן שלא לדבר את ראשן כדי לנוח כמה דקות.
מה חשבת שהכל בא מהמדינה? לא שמעת על תרומות?
כן, רבותיי, תרומות.
   שמעתי כל הזמן על תרומות אבל חשבתי לתומי שזה בא ממקום טוב, מישהו מת ויורשיו רוצים להשתמש בהונו
למעשה טוב לטובת הציבור, או אדם עשיר שהחליט שיש לו מספיק גם לעזרה לרווחת החברה.
באמת. כך חשבתי. ולא רק את זה למדתי במהלך הימים האחרונים, למדתי גם למה המדינה ומוסדותיה לא כל כך
ישמחו אם מישהו יזיז להם את הגבינה הזו ממקומה, כי הם עצמם מובילים את הטרנד הזה במושגים ותהליכים
"מעין חוקיים כאלה..".
אז בכל משרד ממשלתי ישנם מחשבים עם חומרים מוצפנים לשותפי הסוד בלבד ובהם כל מיני סיכומי פגישות, החלטות,
"פתקים", הנחיות המתעדים את הסיכומים ברמיזות שרק מביני דבר יכולים להבין מאיפה משתין הדג ולמה.
   ה-'למה' דרך אגב, מאוד מעניין, - כי כולם נהנים מהתהליך.
יש רק מפסיד אחד אבל הוא לא כל כך חשוב, הצרכן, אבל דחילק באמת .. למי איכפת ממנו?? 

הוא ימשיך לשלם על תחליפי החלב 40% יותר מהצרכן האירופאי. אולי כי הוא עשיר יותר?

אמשיך ברשומה נפרדת על הלכלוך. אני צריך לצאת לשאוף אוויר צח.
   יקח לי עוד כמה ימים להשלים את הפוסט הזה ואז נחזור ונמשיך מכאן.

אגב, כותרת הפוסט שהפסקתי את הכנתו באמצע כותרתו,- "להניק, להאכיל או לבנות עוד חדר בבית החולים" ואחת
הנשים הכי מרגיזות שנתקלתי בהן היא הגברת ד"ר גלית דשא מנכלית שדולת הנשים שעוד אתייחס לגביה בהמשך.