00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

rachely111

כמה גולשים בבלוג שלי
הצגת מספר הגולשים באתר
הערת המחברת !

כל התמונות ברשומותיי ובשיריי

הן לא שלי הן מהאינטרנט ומגוגל,

 למעט ציוריי ותמונותיי שציינתי. 

מקרה לילי

מקרה לילי
 
לשווא ניסה הכביש לנער מעצמו את שאריות הגשם שירד אותו הלילה. הדרך הייתה חשוכה ורק פנסי מכוניתי האירו את פלח הכביש הקרוב כמו תרים היו אחרי חפץ יקר ערך שאבד להם.
 
אני אימצתי את עיניי לראות דרך החושך כחתול, חשבתי , כמה טוב לחתול לראות גם ביום וגם בלילה, כך שאף דבר לא יכול להתחבא ולהתפספס.
שלא כהרגלי לחזור בשעות כל כך מאוחרות מביקור בבית הוריי , חזרתי כך היום. העיכוב נבע מזה שאימי לא חשה בטוב והייתי חייבת להזמין לה רופא.
בעודי נוהגת ומאמצת את עיניי לחדור אל תוך החושך לבל אתקל בדבר מה בכביש,
ראיתי דמות כהה במרכז הכביש וכשהתקרבתי היא אותתה לי בידיה לעצור.
נבהלתי מאד, ניסיתי לעקוף אותה אך ממול הופיעה מכונית ולא יכולתי לעקוף, בחריקת בלמים עצרתי בצד הדרך כשליבי הולם בחוזקה. נעלתי את דלתות הרכב והתכוננתי לזינוק.
הדמות עמדה מולי ובפנים מתחננות ביקשה לנסוע איתי.
באור פנסי הרכב ראיתי גבר לא צעיר לבוש מעיל שחור וכובע מצחיה כהה. הוא התקרב אל חלון הרכב ונקש עליו , שפתיו נעו בתחינה ועיניו הביטו בי עצומות למחצה.
 
אני זוכרת את סבתי מנוחתה עדן שהייתה תמיד מספרת לי על אנשים זקנים ונכים ונצרכים שכל כך זקוקים לעזרה ועד כמה זו גדלות נפש לעזור להם, כך בהיותי ילדה הייתי עוזרת לכל זקן ונצרך למשל, להעביר את הכביש או לעזור בהרמת חבילות , ליבי שבע נחת ונפשי עלזה.
 
הייתה לי התלבטות של שנייה שבעיניי הייתה כמו שעה. רחמיי צפו ועלו אך מוחי אמר לי אחרת, לחצתי על דוושת הדלק וקול המנוע ביקע את דממת הלילה , הרכב עדיין לא זז והחלונות נעולים ואני מביטה באיש והוא מביט בי.
לא יודעת למה ואיך אך ליבי ניצח ואני לחצתי בקלות על זגוגית החלון הצדדי ופתחתי אותו מעט כך יכולתי לראות את עיניו ולשמוע את קולו. עיניו האפורות הביטו בי בתחינה וקולו היה צרוד ונמוך כבוכה.
"אני איבדתי את הדרך ואינני יודע היכן אני, אנא ממך הסיעי אותי לתחנה כל שהיא ואלך לביתי"
"מהיכן באת?"
"אני לא זוכר בכלל"
"והיכן ביתך?"
"אני גם לא זוכר"
פתאום נזכרתי בסבי שהלך לאיבוד בגלל מחלת השכחה ,בפעם הראשונה הייתה בהלה גדולה וכשהבנו את מחלתו אסרנו עליו לצאת את הבית לבדו וזה היה מאד מביש ומדכא .בפעם אחרת הוא יצא בלי שאף אחד שם לב אליו ונעדר כמעט יום שלם  ,כולנו חפשנו אותו בכל העיר ולא מצאנו, מסרנו למשטרה תאור של גבר זקן נמוך עם זקן לבן , לא שמן ודובר עברית, כך חפשנו אותו יחד עם המשטרה. עד לשעות הערב המוקדמות, לבסוף הוא  נמצא חבול , רעב ותועה ברחובות העיר הסמוכה.
 
"טוב , כנס וחגור את החגורה"
האיש נכנס לרכב ואז ראיתי זקן לבן בן לפחות כמה ימים על פניו הקמוטות. הוא ישב וחגר את החגורה , ריח גופו היה חמוץ ומעופש כמו לא חש מגע של מים מעולם.
העברתי את ידית ההילוכים לנסיעה ולחצתי על דוושת הבנזין, הרכב שעט קדימה ועיניי שוב בהו בדרך שמולי.
"מאיפה את באה?"
"מהוריי בעיר הסמוכה"
"את לבדך ככה נוהגת בלילה כל פעם?"
"לא זה במקרה "
אני לא מסירה עיניי מהדרך , הוא ממשיך לשאול שאלות ואני עונה לקונית.
לפתע אני חשה את ידו נחה על ירכי.
"תוציא את ידך מיד, ולא, אוריד אותך כאן!"
האיש אינו עונה ואינו מסיר את ידו. ליבי החל לפעום בקצב אדיר כך שלחיי בערו בפניי ושערות ראשי נרטבו מזיעתי כמו אחרי מקלחת.
באופן מהיר מאד שלפתי פטישון קטן שאני שומרת לשעת צרה בתא הדלת שלידי , עצרתי את הרכב, פתחתי את הדלת ויצאתי בריצה לחושך. האיש יצא אחריי ודלק בעקבותיי.
לא איבדתי עשתונות , המתנתי לו מאחורי שיח וכשקרב אלי הלמתי בפטיש ברקתו והוא נפל. מיד רצתי לרכב חזרה, התנעתי וברחתי.
 
רגליי רעדו על דוושת הדלק והרכב מדי פעם קרטע כמו אחד שרגלו אינה נשמעת לו והוא צולע. ליבי דפק בחוזקה ונשימתי הייתה מהירה וכבדה, לא היה איכפת לי מהאיש רציתי רק להציל את עצמי. פניתי מיד לתחנת המשטרה הקרובה ושחזרתי במוחי את כל התהליך.
התפללתי שיאמינו לי.
 
רחלי ג.
02.12
 
הסיפור פרי דמיוני.  
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

30 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
מפת מבקרים
דגלי מדינות שמבקרים
free counters
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל rachely111 אלא אם צויין אחרת