1313
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קסם במטבח......

סיפור חייו של מאור עיניי

סיפור חייו של מאור עיניי

 בן אסתר (אתי) ובנימין (בני). נולד ביום ו` בתמוז תשמ"ט (9.7.1989) בראשון לציון. אח לרחלי ועידן.

מגיל שנתיים טופל מאור מדי יום ביומו בידי סבתו רחל בביתה, ונוצר ביניהם קשר מיוחד מאוד. בהיותו בן ארבע החל מאור ללכת לגן ה"כיפתי" ברחוב תורה ועבודה בראשון לציון, שם התגוררה משפחתו.

הוא היה ילד אהוב על כל הילדים והגננות, חובב הרפתקאות והפתעות. לראיה, החליט יום אחד שהמיטה היא מקפצה, קפץ וקפץ עד ששתי שיניו הקדמיות נשברו.

מאור למד בבית הספר היסודי "ויתקין" שבשכונת מגוריו. בתקופה זו החל לפתח את משחק הכדורגל כתחביב מרכזי, והיה מהשחקנים המובילים בקבוצת הילדים של מועדון הכדורגל השכונתי "אס"א רמת אליהו".

בכיתה ה` התנסה מאור בפעילות תנועת ה"צופים" בשבט "יעד", אך לא התמיד בכך ועזב בסוף שנת הפעילות.

בילדותו היה מאור ילד שובב ושמח ונודע כמי שלא ירפה עד שיקבל את מבוקשו. דוגמה מובהקת לכך היא התעקשותו לאמץ כלב, שהובילה לאימוצו של הכלב לאקי מ"תנו לחיות לחיות".

לאחר סיום בית הספר היסודי החל מאור ללמוד בחטיבת הביניים "אבני החושן" שבשכונת נווה ים בראשון לציון.

בהיותו בן ארבע-עשרה עזב מאור את קבוצת הכדורגל שבה שיחק והצטרף פעם נוספת לתנועת ה"צופים". הפעם השפיע השינוי רבות ועמוקות על מאור. למרות שאֶחיו הטילו ספק ביכולתו להתמיד, הוא התייחס ברצינות רבה לפעילותו ב"שבט". הוא פרח בקורס ההדרכה, ובמהלכו החל לפתח יכולות חשיבה וראייה בוגרת על העולם. זו הייתה ראשית דרכו כמנהיג ומוביל ה"שבט".

בשנה זו עבר תאונת קשה: רוכב אופניים התנגש בו ומאור נפצע ביד וברגל באורח חמור. לאחר תקופה ארוכה ומתישה בבית החולים ואינספור טיפולים חזר מאור – בזכות כוח רצון אדיר – ללכת בלי שום מגבלה, והמשיך את חייו כרגיל.

מחטיבת הביניים המשיך את לימודיו בתיכון מקיף י` "אבני החושן" ובחר ללמוד במגמת ``ניהול ומשאבי אנוש``. הוא סיים את לימודיו בהצלחה, גם אם את רוב זמנו הפנוי השקיע בפעילות חינוכית בשבט ה"צופים".

בשנת ההדרכה הראשונה ב"צופים" שובץ מאור להיות מדריך כיתות ו`. הוא היה מאוכזב מאוד ממספר החניכים המועט שהגיע לפעילויות, ומכיוון שבשכונת רמת אליהו מתגוררות משפחות אתיופיות רבות ואף ילד בן העדה האתיופית לא היה חבר ב"שבט", יזם מאור את הקמת קבוצת שב"א (שילוב בני אתיופיה) ב"שבט". הוא החל בתהליך גיוס החניכים ושכנוע ההורים לאשר לילדיהם הצטרף לפעילות ה"צופים". מאור אף פנה לעיריית ראשון לציון על מנת לגייס משאבים לשם סבסוד הקבוצה. לאחר עבודה מאומצת שסיפוק גדול בצידה, הצליח מאור להקים קבוצה של כעשרים חניכים, אותם הדריך וליווה במשך השנה בפעילויות וטיולים. במעשה זה העניק מאור לילדים אלה ולאחרים את ההזדמנות לקחת חלק בפעילות תנועת נוער ולהפוך לחלק מה"שבט", וכל זאת בהיותו נער בן חמש-עשרה בלבד.

בשנת ההדרכה השנייה קיבל מאור לידיו חניכים בוגרים יותר, תלמידי כיתות ח`, אותם הכין לקראת שנת קורס ההדרכה, והקנה להם את ערכיו: אהבת האדם באשר הוא, סבלנות, כבוד וענווה. באופן טבעי קיבל מאור בהיותו בכיתה י"ב את תפקיד המרכז הצעיר ב"שבט יעד", ומתוקף כך היה אחראי על פעילותם של כשש מאות חניכים. מאור, כדרכו, עשה את תפקידו על הצד הטוב ביותר, כאשר הערכים בהם האמין מנחים אותו ומאירים את דרכו. הוא הצליח לסחוף אחריו את חניכי ה"שבט" ולהחדיר בהם את חשיבות הכבוד הבינאישי וקבלת השונה ב"שבט" ובכלל. מאור סיים את תפקידיו בתנועת ה"צופים" כאדם בוגר בעל דרך משלו, אמונה וערכים. הוא היה איש שיחה אינטליגנטי ורהוט, נער סוחף ומוביל ומודל לחיקוי.

איילה מה"צופים" כתבה לזכרו: "מאור, היית חלק מחיי, גם בתור חניך בכיתה ו` וגם בתור מרכז צעיר ויד ימיני. למרות גילך הצעיר השפעת על כל הסובבים אותך עם האחריות, הבגרות, המסירות ורוח ההתנדבות שכל כך אפיינו אותך..."

הקשר למשפחה אצל מאור היה חזק מאוד והוא תמיד דאג להקדיש זמן להוריו, לאחיו ולדודים הקרובים. אחותו רחלי סיפרה: "הוא היה אדם צנוע ואהוב על כולם, ותמיד היה מוכן לעשות הכול בשביל המשפחה והחברים שלו".

הוא שמח לארגן מפגשים משפחתיים ודאג להיות נוכח בכל אחד מהם. עם גל בן דודו היה לו חיבור חזק במיוחד, השניים הנפיקו כמה משפטי מחץ משפחתיים, אהבו כדורגל ואף ניסו כוחם בטניס. בכל מפגש משפחתי בשבתות היה מאור מדרבן את כולם ללבוש בגדי ספורט ולצאת ל"יום ספורט" שלרוב כלל משחקי כדורגל. את אהבתו למשחק מימש גם באהדתו לקבוצת הכדורגל "בני יהודה" תל אביב, שלא החמיץ אף לא משחק אחד שלה.

ב-7.2.2008 התגייס מאור לצה"ל, לחיל קשר. לאחר טירונות של ארבעה שבועות בבסיס "ניצנים" הוא נשלח לקורס טכנאי קשר שנערך בבית הספר "הטכני" בחיפה ובבה"ד 7 (בסיס הדרכה) במחנה "גדעונים", סמוך למחנה "צריפין". על אף שהיה חסר ניסיון בתחום הטכני, הצליח מאור להשתלב ליהנות מתכני הקורס ומהחברה. בסיום הקורס שובץ מאור בתפקיד טכנאי קשר במפקדת החטיבה הצפונית של אוגדת עזה בבסיס נחל עוז. מאור קצר הצלחות רבות בצד המקצועי ואף שקל לחתום קבע. הוא הצטיין וזכה לתעודות הוקרה כמצטיין מג"ד, מצטיין חטיבה ומצטיין אלוף פיקוד. ביום העצמאות השישים ואחת למדינה הוענקה לו תעודת הצטיינות ממפקד קשר ואלקטרוניקה של הפיקוד. בשעה שכולם סביבו היו מלאי גאווה והערצה כלפיו, שמר מאור על צניעותו.

לאור מקצועיותו ושביעות רצון מפקדיו נבחר מאור, ששירת עד אז רק כשנה וחצי, להחליף בתפקידו את מפקד מחלקת הקשר בפלוגה, תפקיד אותו ממלא בדרך כלל נגד בשירות קבע עם ניסיון של כמה שנים במקצוע. מפקדיו התלבטו בתחילה אם לקדם את מאור לתפקיד זה, אך בדיעבד העידו שמאז שנכנס לתפקיד מצב הפלוגה רק הלך והשתפר. במבצע "עופרת יצוקה" לקח מאור חלק פעיל בתיקון ובאישור מערכות קשר לפני שיצאו לפעילות המבצעית. מאור לא ידע זאת, אולם מפקדו, המליץ על מאור לקבלת התואר חייל מצטיין מטעם נשיא המדינה ליום העצמאות השישים ושתיים למדינת ישראל.

גם בשירותו בצבא בלטו תכונותיו האנושיות וערכיו של מאור. הוא תמיד דאג לחייליו והיה מוכן לעזור להם גם כאשר הדבר דרש ממנו מאמץ. אחד ממפקדיו סיפר שעל מנת לאפשר לחייל שלו להיפרד מאחיו שנסע לטיול ארוך, סייע לו מאור במטלותיו, ולמרות שלא סיימו אותן הוא שחרר את החייל וסיים בעצמו את המטלות. אותו מפקד סיפר שלמד ממאור כיצד להיות מפקד אנושי לחייליו. פלחי"ק (פלוגת חיל קשר) "גפן" הייתה מגובשת, מוצלחת ומקצועית מאוד – בין היתר בזכות מאור.

חייל של מאור, בני , סיפר על היכרותו עם מאור ועל העזרה שקיבל ממנו: "הגעתי לבסיס נחל עוז... הייתי ממש מבואס בימים הראשונים, מאור ראה שאני בדיכאון ואמר, `עם הזמן אתה מתחיל להכיר אנשים וחברים וכבר לא תהיה מבואס. קח את המספר שלי ותתקשר בבעיה הכי קטנה שלך`, וזה עשה לי טוב על הלב, כי ראיתי שהוא ממש רוצה לעזור לי... פעם אחת יצאנו לעבודות מחוץ לבסיס וכשחזרנו עצרנו לאכול בשדרות. לא היה לי כסף, אז אמרתי למאור שאני נשאר ברכב. מאור שאל `למה?`, אמרתי לו שלא בא לי לאכול, אז הוא אמר לי ש`אין מצב` שהוא יישב לאכול כשהוא יודע שאני ברכב ולא אוכל. מאור אמר לי: `בוא, אני מזמין אותך`. אמרתי למאור: `אני אחזיר לך בבסיס,` והוא אמר לי: `תיזהר להחזיר לי`. אכלנו וחזרנו לבסיס. מאור היה בחור זהב... אני בטוח שכל אחד היה רוצה חבר כזה, אחד שבא לקראתך כשקשה לך, שמוכן להוציא כסף לבחור שרק הכיר ולבקש ממנו גם שלא יחזיר... לפי מה ששמעתי מהחברים שלי, כששברתי את הכתף והייתי חודשיים בבית... מאור תמיד אמר להם: `תתקשרו אליו, תשלחו לו הודעות, תתמכו בו`, והם תמכו בי... מאור גם בא לבקר אותי בבית".

למאור היו חברים רבים אך הוא מיעט לספר עליהם. רק ביום חמישי שלפני מותו פגשה משפחתו של מאור את חבריו מן הצבא כשאלו נפגשו בביתו ועשו "על האש".

ביום ראשון ה-17.1.2010 יצא מאור מביתו בראשון לציון לכיוון בסיס "רעים" שבו שירת. בדרך לבסיס נפגש עם חברו הטוב אלעד בתחנה המרכזית של ראשון לציון ועם חברתו הטובה קארין שטרית בצומת סעד, שם עלו על רכב מהבסיס שבא לאסוף אותם. בין צומת סעד לבסיס "רעים", על כביש 232, סטה הנהג לנתיב הנגדי ומכונית שהגיעה מהנתיב הנגדי התנגשה בעוצמה רבה בצידו הימני של הרכב. מאור וסמל קארין שטרית נהרגו במקום. חמישה בני אדם נוספים נפצעו.

סמל מאור כהן נפל בעת מילוי תפקידו ביום ב` בשבט תש"ע (17.1.2010). בן עשרים וחצי היה בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר הורים, אח ואחות.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

29 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אתי כק אלא אם צויין אחרת