00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חייה של משפחה אומנת

אישי - חלק ב`

23/02/2012

הימים הבאים עוברים על האיש בהמתנה דרוכה לטלפון מהעו"סית. הוא סקרן לדעת איך הגיבה האישה לשיחה שהחזירה אותה ארבעים שנה אחורה, אם היא שמחה, התרגשה, אם חשבה עליו במהלך השנים והכי חשוב- אם תרצה להיפגש איתו. כשהעו"סית מתקשרת, הוא מתעדכן שהאישה היתה בהלם למשמע הבשורה, מכיוון שהיתה בטוחה שהתינוק מת לאחר הלידה. לטענתה, זה מה שאמרו לה ולכן היא לא חשבה עליו כל השנים ונזכרה בו רק בזמן לידת בנה הגדול לאחר נישואיה. האיש מתאכזב לשמוע שהיות והיא חוששת שבעלה יגלה, היא מסרבת לפגוש אותו.

עו"סית נוספת נכנסת לסיפור במטרה ליצור קשר אישי עם האישה ולנסות לשכנע אותה לקיים ולו מפגש אחד. התהליך אינו פשוט כלל וכלל. האישה אינה מוכנה לקחת את הסיכון שבעלה ידע מפני שהוא עלול לעזוב אותה ובנוסף, מתברר שהיא חולה ועסוקה בטיפולים. לשמחתו, כעבור שלושה חודשים הן מחליטות על פגישה שתתקיים הרחק מביתה של האישה ושהעו"סית תאסוף אותה במונית.

האיש מתרגש לקראת הפגישה, מכין כמה תמונות ילדות ומצרף גם תמונות של הילדים. בבוקר אנחנו משתתפים במסיבת חנוכה של הילדה בגן ומשם נוסעים למפגש. אני יושבת בחדר סמוך וממתינה, מקווה בשבילו שהמפגש יהיה חיובי ושיוכל למלא את החור השחור הקשור לעברו. בפועל, מסתבר שהפגישה קשה לה מאוד. רוב הזמן היא בוכה וכמעט שאינה מישירה אליו מבט. היא מציינת את הדמיון הרב בינו לבין בנה הגדול, מספרת שהם משפחה טובה ושלושת ילדיה מלומדים ומצליחים אך שלושתם שוהים בחו"ל. היא חוזרת על כך שחשבה שהוא מת ועל כך שהיא חולה והמצב הזה קשה לה מאוד.

הפגישה עבור האיש מסתיימת בתחושה לא פשוטה. את מה שקרה בצעירותה הוא מקבל ומבין לחלוטין, אך את סירובה להיפגש איתו הוא חווה הפעם  כסוג של נטישה. עם זאת, הוא מצר על העובדה שהיא חולה וילדיה בחו"ל ומציע להיות לה לעזר וללוות אותה לטיפולים, אך כמובן שהיא מסרבת. בלית ברירה האיש מניח לנושא בתקווה שיום אחד היא תשנה את דעתה ואז הוא יזכה להכיר גם את אחיו למחצה. מאז, מדי חצי שנה הוא נהג להתקשר לעו"סית לברר אם יש חדש ואם יש שיפור במצבה הבריאותי.

חודשים ספורים לאחר אותה פגישה אני מקבלת טלפון ממנחת האומנה ונשאלת אם נהיה מוכנים לשקול הכנסת ילד אומנה נוסף למשפחתנו. שמחתי על השאלה, הרי חשבתי על כך לא פעם וקיוויתי שזה יקרה, אבל אז שמעתי את הדבר הכי לא צפוי- שתינוקת זקוקה בדחיפות למשפחה. נותרתי המומה מהשיחה, מה פתאום תינוקת?! זה הרי הדבר היחיד שביקשנו עוד בתחילת הדרך, שבשום אופן לא יציעו לנו תינוקות כי ידעתי שעם פרידה מתינוק/ת לעולם לא אוכל להתמודד.

בשיחה נוספת עם מנחת האומנה אני מגלה שני פרטים הזויים לגבי התינוקת. האחד, שמדובר באותה תינוקת עליה שמעתי עוד כשהיתה בבטן אמה ואמרתי שעצוב שהיא נולדה רק כדי שיקחו אותה מאמא שלה והלוואי והיו נותנים לי אותה. השני, זו הידיעה שהיא נמצאת בדיוק באותו בית ילדים בו היה האיש. אין לי ספק שזה לא צירוף מקרים אלא יד מסתורית שמכוונת אותה אלינו. אני מרגישה שאני נקשרת אליה מרגע לרגע אף בלי להכיר אותה או אפילו לראות תמונה שלה, אבל אני כל-כך חוששת מפרידה ממנה. האיש לעומת זאת, מרגע ששמע שהיא נמצאת באותו בית ילדים, ברור לו שהתינוקת הזו תהיה שלנו. מה שבפעם הראשונה התחיל כשיגעון שלי הופך הפעם לשיגעון שלו והוא מנסה לשכנע אותי להסכים. הוא מתחייב בפניי שאם היא לא תחזור לאמה, הוא יהפוך עולמות ויעשה הכל כדי שהיא תישאר אצלנו ותהיה שלנו. אבל אני לא יכולה לקחת סיכון כל-כך גדול. חלומי היחיד הוא שתהיה לי תינוקת ואם בשלב מסוים יקחו לי אותה, אין לי ספק שאאבד את שפיותי ובכאב גדול אני נאלצת לסרב.

הזמן עובר אבל התינוקת לא יוצאת לשנינו מהראש. אנחנו חושבים עליה, חולמים עליה בלילה ולמרות תשובתנו השלילית, לא מצליחים להיפרד ממנה לשלום. חודש לאחר מכן אנחנו מתבשרים שיש התפתחויות בנוגע לתינוקת ונשאלים אם לאור זאת נוכל לשקול את העניין שוב. מבחינתי אין מה לשקול, זה ברור שכן ואחרי חודש מבוזבז, אנחנו חייבים לראות אותה כבר מחר.

למחרת, אכן כבר היינו בדרך לתינוקת שלנו. הדלת נפתחת, אני מסתכלת ולא מאמינה למראה עיניי – היא הדבר היפה ביותר שראיתי מימיי! אוי, הדמעות הבוגדניות האלה שאיימו להתפרץ ככה סתם בלי שום אזהרה. היא העבירה את מבטה מאחד לשני בחדר וחייכה לכל אחד כמו מברכת אותנו לשלום ואני, התאהבתי בה ממבט ראשון. הרגשתי שאני חייבת לשבת, שרגליי בקושי נושאות אותי ואז הושטתי ידיים ולקחתי אותה אלי, אל זרועותיי, למקום הכי טבעי שחיכה לה כל-כך הרבה שנים.

שם, במקום הזה, ראיתי את אישי והתינוקת, שניהם יחד במקום הזה והייתי עדה לחזיון מרהיב של עבר הווה ועתיד מתערבבים אחד בשני. שם התחיל להירקם ביניהם קשר מיוחד, קשר שמעבר למילים, קשר אמיץ וסמיך מדם שילווה אותם לכל אורך הדרך. בהמשך אני אגלה שהוא יהיה רגיש אליה ברמות מטורפות ושהיא תבכה "אבא" "אבא" בכל פעם שהוא יצא מהבית. ראיתי גם איך הוא מסתכל על שאר התינוקות, בוחן איך מתייחסים אליהם ומתי ניגשים אליהם. הוא גילה עובדים ומתנדבים מסורים, יחס חם ואוהב, ועוד חלק בחור השחור התמלא.

הרגע בו נפרדנו לשלום מהאנשים והמקום, כשהיא בזרועותיי והוא מחבק את שתינו,היה בשבילנו רגע גדול. היא נולדה מחדש, הוא סגר מעגל ואני הגשמתי את חלום חיי.

 

לעיתים אני מרגישה כאילו אני "חיה בסרט". התסריטאי עם הדמיון הכי פרוע לא יכול היה לכתוב עלילה הזויה כזו ושוב החיים מוכיחים שהמציאות עולה על כל דמיון. מסתבר שיש לי משפחה שונה ומשונה או בעצם מיוחדת במינה: יש לי שני בנים שנולדו לי, בת אומנה, בת שאימצתי ואיש שגילה בגיל ארבעים שאף הוא אומץ...

 

לפני כחודש התבשר לצערו האיש שהאישה שילדה אותו נפטרה עשרה חודשים קודם לכן. בהתייעצות עם רב, הוא הדליק נר נשמה, ישב שבעה שעה אחת ואמור היה לעלות לקברה. אלא שפרט אחד הקשה עליו-הוא אינו יודע את שם משפחתה והיכן היא גרה. אך לא פרט שולי כזה ישבור את האיש. הוא מחליט לחקור את העניין גם משום שהוא רוצה לעלות לקברה וגם מפני שהוא יודע שרק אם יהיה בידו שמה המלא, העו"סית תוכל לנסות ליצור קשר עם אחיו למחצה, דבר לו הוא חיכה כמעט שש שנים.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

48 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמאלה 4 אוצרות אלא אם צויין אחרת