00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

במזל סרטן - חלק כח`

 

 

אני מציגה בפניכם דמות חזקה, עקשנית שיודעת מה היא רוצה. זו התדמית שהצגתי בפני כולם. ואני באמת שאלתי, חקרתי, בדקתי והתיעצתי. גם כיום כשאני מביטה לאחור אני רואה את הדרך, את הנחישות, את המאבק והנצחון ואת זה אני בוחרת להדגיש.

אבל בפנים בפנים, בלילה כשכולם ישנו , הרימה מפלצת הפחד את ראשה, והיא הייתה שם מתחת לפני השטח, בתוך הנשמה, מרובת פנים, ולא עזבה שנים רבות.

נכון שאני מכירה היטב את עצמי את חולשותי ואת פחדי, את החוזק שלי והעוצמה, אבל שום דבר לא מכין לבשורה ולטראומה שבאה בעקבותיה. תחושת הבטחון בעולם שבניתי נעלמה ואת מקומה תפס הספק הנורא של למה זה קרה דוקא לי? איפה טעיתי? ותחושת חוסר האונים הנוראית והמשתקת. את כבר לא מנווטת את חייך, יש משתתף חדש במשחק והוא מסתורי, והוא הפכפך ובלתי צפוי, הוא קובע את סדר היום ולעולם לא תדעי מי ניצח את או הוא, האם הוא נמצא או נעלם לעד.

ידעתי שלפני עוד דרך ארוכה של כימותרפיה והקרנות אבל בנקודת הזמן הזו התמודדתי עם משהו מאוד מוחשי, אבל ובעיקר מאוד מהותי בזהות של כל אישה - הפגיעה בשד.

למזלי לא נאלצתי לעבור כריתה מלאה של השד אבל עדיין נותרה צלקת ועיוות קטן וכמעט בלתי נראה במקום הניתוח, בעיני הוא ענק ופגם רציני בחזה שעליו היה גאוותי שנים רבות, האזור נותר כואב ומאוד רגיש עד היום.

ההליך הטיפולי נמשך בערך כשנה שהיא שנה קשה המשלבת בתוכה גם את כאבי הטיפול וגם לבטים והחלטות שונות ששאבו ממני מאמץ רגשי אדיר. ישנן החלטות רבות שצריך לקבל, החלטות רפואיות שאני לא מבינה בהם דבר ומקווה שהחלטתי נכון אבל הספק ממשיך לנקר, ישנן החלטות למי לספר, ושאלות כמו איך המשפחה תתמודד, מה תהייה ההשפעה על הילדים. אבל אחת השאלות הקשות המלווה בספקות מכאיבים  הייתה - האם הזוגיות שלנו תישרוד. למרות שתמיד הייתי בטוחה בקשר שלנו ובאהבה ביננו, הפגיעות וחוסר הבטחון שלתוכם התנקזו חיי בהחלט העיקו והכאיבו והאפילו על הכל.

וישנו הפחד שאינו מרפה, העוטף כמו אותה בועה אטומה מבודדת, שעבור חולים מסוימים מהווה הגנה על החיים, אבל אצלי היא חצצה ביני ובין החיים ונאלצתי להשקיע מאמצים כבירים לצאת מחוץ לבועה ולהפגין עסקים כרגיל.

בתוכי התחולל מאבק. למה להפגין עסקים כרגיל? למה לא להתפרק, להיכנע, להראות את החולשות שאני משקיעה כל כך הרבה מאמץ להסתיר? לא היו לי תשובות ל'למה', אבל התחושה הכי חזקה שלוותה אותי היא ההיצמדות לחיים הרגילים, לשיגרה, לאני האמיתית שעצמאות הייתה השם השני לה, שהתדמית שאקרין לבנותיי הייתה, ועודנה, מאוד חשובה לי. זה לא שאין חולשה בעולם אבל בהחלט המסר החשוב הוא כיצד מתמודדים איתה וכיצד מתגברים עליה.

הפחד פנים רבות לו -הפחד מהטיפול, הפחד מהכאבים, הפחד מהתוצאות הנלוות לטיפולים, הפחד מהרס המשפחה אבל ובעיקר הפחד מהמוות שמלווה אותי במהלך הטיפולים אבל גם שנים רבות לאחר מכן. מרגע שנודע לי על הסרטן, המוות הפך לתאום הסיאמי שלי, צמוד אלי לכל החיים.

בתחילה האופציה של החלמה כמעט ואינה עולה על הדעת. התחושה כל כך קשה שלא רציתי להשתתף בקבוצת תמיכה אבל לאט לאט התחלתי להשתתף בפורומים שונים ובעיקר בפורום של "אחת מתשע" ושם מצאתי איכפתיות, חום, עידוד והרבה כוח. הן הפכן מקור מרכזי לשאלות ותשובות, לאינפורמציה, הדרכה והכנה לבאות. היו לי מספרי טלפון של חברות הפורום שעמדו לצידי בכל פעם שהפחדים הציפו ושיתקו, ועל כך המון המון תודות.

לצערי לא מצאתי בקרבי את הכוח לשמש כתף לחולות אחרות, ועם השיפור במצבי התנתקתי לאט לאט מהפורום.

לכל אחת דרכי ההתמודדות וההחלמה שלה, וזו היתה הדרך שלי שנבעה מהחשש שעיסוק במחלה ובהתמודדות איתה באופן תמידי, יגבירו את החרדה ויעכבו, או אפילו יאפילו, על התחושה שהחלמתי, התאוששתי והמשכתי בחיי.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת