00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

"מסתם יצא מתוק"!

                                               

את הרשומה הזאת ממש לא תכננתי לכתוב. נכון שגם ככה אני לא מתכננת את כולן ומשאירה מקום לפוסטים ספונטניים...אבל פעם אפילו לא הרגשתי צורך לכתוב על כל דבר. יש הרהורים שהייתי משאירה אותם לעצמי, אבל זה היה טרום הבלוג שלי. עכשיו כאמור יש לי איפה לתת להם ביטוי וזה הופך את זה ללא רלוונטי להשאיר הכל אצלי. כמו שאומרים, בשביל מה יש חברים?? ולמה אני מתכוונת? טוב, אז ככה. השבוע פגש אותי מישהו שאמר לי בצורה מאוד דוגרית וישירה, שבזמן האחרון הפוסטים שלי לא כל כך מרגשים אותו! כן, כמו ששמעתם. לא מרגשים אותו, עאלק! גם לי לא היה ברור למה הוא התכוון. כאילו מה?? זה אומר שאני משעממת אותו?? אני לא מבינה. כל פוסט שאני כותבת אמור להרטיט למישהו את הלב? בכל רשומה שאני מפרסמת צריכים לצאת עם איזו תובנה? אפשר לחשוב שהתחזיתי להוגה דעות או פילוסופית! מתוך הדברים שנאמרו על ידו הבנתי שהפוסטים האחרונים שלי הפכו להיות יותר סתמיים. סתמי?? תגידו לי אתם, כל שיר שזמר מקליט יוצא להיט? או כל ספר שמחבר מוציא לאור הופך לרב מכר? (חוץ מא.ב. יהושוע, עמוס עוז ועוד..) וגם אצלם לא תמיד מבינים מה הם כותבים ולמה התכוונו...

אני לא יודעת איך אתם הייתם מגיבים אם מישהו היה אומר לכם דבר כזה, אבל אותי זה קצת העליב. וגם קצת הרגיז. נכון. יפה מצידו שהוא היה אמיתי. ונכון. יפה שהוא הדגיש שזה בזמן האחרון, מה שאומר שהמצב לא היה ככה קודם. אבל עדיין...מה אני אמורה לעשות עם המידע הזה עכשיו?? שאם אומרים"סתמי", אני צריכה לסתום?? אומנם קיבלתי החלטה ברגע שפתחתי את הבלוג שאקבל כל ביקורת, גם אם היא תהיה שלילית. להתייחס לכל אמירה כאל ביקורת בונה. ללמוד ממנה ולצמוח. אבל מה אפשר להצמיח מאמירה כזו?? אני לא מאלה שמסוגלים לכתוב פוסטים לפי הזמנה. אני כותבת מהלב. מה שיוצא. ומקווה שזה גם יצליח לגעת. אבל הפוסטים כמו החיים, הופכים להיות בנאליים ושיגרתיים. וכן, לפעמים יש רגעים קצת משעממים... 

ברור לי שלא אתן לכל ביקורת כזו להשפיע עלי, אחרת עדיף שאסגור את הבאסטה וחלאס, אחזור למגירה. אבל לא! אותי חינכו שאם התחלתי משהו, לעולם לא לחזור אחורה! אז האופציה הזו לא באה בחשבון. אבל עכשיו שאני חושבת על זה...הממ...אולי הוא אמר את מה שגם אחרים חושבים?? וזה כבר באמת הרבה יותר מלחיץ אותי...
אני יכולה להבין את הצורך לקרוא משהו ושזה ישפיע עלינו באיזו שהיא צורה. שיגרום לנו להרהר, לחייך, להזדהות ואולי גם ישאיר לנו משהו בתודעה הרבה מעבר לזה. אבל לדעתי, בלוג יציב עם עומק, לא אמור לטלטל אותנו ברגשות עזים בכל ביקור או פוסט שאנחנו קוראים...
 

 אני חייבת להודות שכל המחשבות האלו גרמו לי לאיזה חוסר שקט פנימי קל. לעצור ולהרהר עוד קצת. אולי בלי לשים לב התחלתי להשקיע פחות בזמן האחרון. אבל איך זה יכול להיות? המוטיבציה שלי לא פחתה. אפילו התחזקה. הרעיונות לא מרפים ומסתובבים לי בראש כל הזמן. נכון שאני מרגישה קצת עייפה ושיגרת החיים שלי מאוד עמוסה, אבל בהתחשב בעובדה שאני מבזבזת הרבה זמן גם בקריאת רשומות אחרות ובתגובות עליהם, אני חושבת שיש לי הספק לא רע. היות וזה חלק בלתי נפרד מניהול הבלוג צריך לקחת את זה בחשבון. אם ככה, מה שצריך להיות חשוב בשבילי ואולי זה בעצם ברור...זה כשאני יושבת לכתוב, לתת את כל כולי ולקוות שהתוצאה אכן תשקף את ההשקעה. וזה מה שאני אמשיך לעשות!.

אז אולי אני בכלל לא צריכה להעסיק את עצמי בהרהורים מיותרים כאלו, שיגזלו זמן נוסף ממני? אני לא יודעת למה, אבל אני ממש מרגישה צורך להתנצל אם לא הצלחתי לרגש אותכם מספיק בפוסטים האחרונים שלי...בכל מקרה, אתם מוזמנים להגיב איך שבא לכם. רק בבקשה אל תגידו לי שהפוסטים שלי סתמיים...

                                                           להשתמע, אביבה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

49 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת