00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בישול וחיים בקצב הסלסה

מעורב ירושלמי על מצע קרם חצילים

מעורב ירושלמי על מצע קרם חצילים

כשרק הכרנו החשמונאי ואני הבנו די מהר שבאנו משני קטבים מאוד קוטביים. אני האילתית המצ'וגעת שהכל זורם לה בחיים וגם מה שנתקע במקרה- היא בכוח תזרים, כי צריך.  שום דבר לא מקובע , שום דבר לא קבוע מראש, הכל ניתן לשינוי,מבחינתה, (מה קרה לי שאני מדברת על עצמי בגוף שלישי יוטפויומט? ) ואילו הוא בא ממרכז הקיבעון של הקיבעון- ירושלים עיר הקודש.
כל דבר שהכיר עד אז היה בגדר as is קדוש ואין לגעת או חלילה לנסות לשנותו.

בזמנו היה מן מנהג כזה שכל החתנים והכלות הירושלמים היו עוצרים לאכול ב"סטקיית חצות" שבאגריפס, בתום חתונתם, וכך זה היה גם אצלנו.
מהרגע שרק החלטנו (הוא החליט, אני רק אמרתי "יאללה פ'סדר") על חתונה הוא זירזר לי במוח שלא נוגעים בכלום באולם כדי שיישאר לנו מקום לטעים טעים הזה שהם שמים בתוך הפיתות והאש תנורים (לאפות בירושלמית מדוברת).
בהתחלה עוד ניסיתי להיאבק בהחלטה, הודעתי לו נמרצות שאין מצב שאתחתן ב"אחוזה"  (האולם הכי יוקרתי עם האוכל הכי מדהים בכל האזור, בזמנו וכמדומני שגם היום) ואשלם כמה מאות דולרים על כל מנה ולא אתענג בעצמי, אבל הוא התעקש והודיע שלא בא בחשבון שלא נאכל אח"כ מעורב ירושלמי, כנהוג.
ניסיתי להסביר לו שהקיבה שלי (הממ, כן, באותם ימים עוד הייתה לי אחת כזו) יכולה להסתדר יופי עם "גם וגם", אבל הקרצייה לא לקח ריזיקה ולא עזב אותי  במשך כל האירוע ושמר שלא אגע בכלום (אל תדאגו, החזרתי לו באבי אביו בלילה, הכרחתי אותו לראות את "צבי הנינג'ה עד שנרדם, המאנייק), בכל מקרה באמת בתום הארוע, והרבה לפני ספירת הצ'קים (שדחינו כאמור לצהרי היום שאחרי, שוב, בגלל ההתעקשות שנראה  את דונטלו ומיכאלאנג'לו הטובים מביסים את שרדר הרשע) נסענו לסטקיית חצות ולצד עוד כמה חתנים וכלות עמדנו בתור.

שמלת הכלולות (ליתר דיוק חולצה+חצאית) שלי הייתה יפהפייה.
כל הכלות נראו כאילו שהתופרת של האחים גרים תפרה גם להן, בעוד אני שידרתי כמה נוח לי עם הבגד הקלאסי שלבשתי.
שלושת הכלות שעמדו לצידי בדוכן הסתכלו עליי כאילו שבאתי לביקור מאיזה כוכב לכת אחר.
הן בקושי הצליחו לצאת מהרכב   עם החישוק  הזה שהקיף אותן ושלא נדבר על לעמוד בדוכן הקטן של הסטקייה שממילא היה עמוס בלקוחות רעבים  נוספים שחיכו לתורם , ואילו אני דידיתי לי בכיף על נעלי המיקולינסקי המרהיבות והנוחות שלי שנראו בבירור דרך השסע הארוך שבחצאית הלבנה והצמודה שלי שהראה לכל מי שרק הסתכל  עד כמה (בימים ההם) הרגליים שלי היו חטובות .

"מאיפה השמלה"? שאלה אחת מהן ,"זו לא שמלה, זו חולצה וחצאית.  אני לא אוהבת שמלות" עניתי בחיוך עקום (הייתי אחושילינג רעבה).
"זה נוח, אה"? שאלה זו שלצידה , "לגמרי, זו הסיבה שחשבתי על זה מלכתחילה, לא הייתי סינדרלה בגלגול הקודם ואין לי שום תכניות להיות כזו גם בגלגול הנוכחי"  עניתי (קצת נבחתי).
"וכמה עלתה לך השכירות"? שאלה השלישית ,"תפרתי אותה, לא שכרתי, זה עיצוב שלי. היא עלתה לי 400 שקלים כולל הבד והתפירה", הוספתי תוך כדי זה שאני מחכה שמוחמד שעל הפלאנצ'ה יועיל בטובו להבין שאני רוצה עם הרבה בצל באש תנור שלי.
"מה זאת אומרת 400 שקלים ?" שאלה הבחורה השלישית עם כתר הנוצות והפנינים המכוער במיוחד , "400 שקלים, מה לא ברור? באתי למרסדס, התופרת שלי מאילת, הראיתי לה בז'ורנל מחו"ל חצאית וחולצה שמצאו חן בעיניי והסברתי לה איזה שינויים אני רוצה לעשות כדי להתאים את זה לארוע והיא רק המליצה לי על סוג הבד.  זהו.   מה, השתגעתי לשלם כמה אלפי שקלים על שמלה? ועוד לערב אחד?  ועוד בהשכרה?  WTF  ?!  עכשיו אני מתכוונת לצבוע את הבד, להוריד את התחרה, לקצר את החצאית  ויש לי סט חדש. אני לא מבינה איך כל הסתומות האלו מתפתות לשלם אלפי שקלים על שמלה לערב אחד, ועוד עם חישוק שהדבר הטוב היחידי שניתן לומר עליו זה שהוא  מאפשר לכלה להפליץ בלי לחשוש שזה ייצא לה מהאף או מהחורים של העגילים באוזניים , ורק  מגביל את התנועה ,  ואז מה אם מי שעיצב או תפר או הדביק עליהם כל כך הרבה נצנצים שסוהא ערפאת בליינד  הייתה  מתלהבת מהם - עונה לשם גלית המדהימית או כרטיסטינה דה פוטה מארד, זה עדיין לא שווה".
זהו. פה כבר הרגשתי בעיטה ברגל. זה היה החשמונאי שקלט את מבטיהן של הכל(ב)ות שנחיריהן כבר היו מורחבים ונשימותיהן הפכו לכבדות ומלוות בחרחורים קלים...
"תגידי, מה קרה לך? למה ככה"?  ספק לחש ספק צעק החשמונאי באוזניי. "את רוצה להסתבך איתן"?
 "אבל למה להסתבך, זה הן ששאלו ואני רק עניתי" 
"אין לך עצם בלשון, ה-רק שלך יסבך אותנו, תסתמי"
"למה יסבך, מותק? תראה איזה יופי, נשארנו רק אתה ואני בדוכן. הן כולן נעלמו עם החתנים המכוערים שלהם"
"כן, כי העלבת אותן"
"אני ????   אני העלבתי?  אני רק אמרתי להן שהחצאית והחולצה שלי עלו  400 שקלים וזה הכל"
"זה הכל? את קראת להן סתומות "
"אני???   אני אמרתי שאני לא מבינה את הסתומות האלו ש..."
כן, ומיד אח"כ תיארת אותן בדיוק. מזל שלא אמרת כלום על הכתר"
"ראית? תסמונת קקאדו. בטח הביאה את זה מוונציה, מפסטיבל המסכות "
"איזה מזל  שלא אמרת מילה"
"התכוונתי, אבל בדיוק אז בעטת בי"
"לא בעטתי, קראתי לך 10 פעמים ולא התייחסת, ניסיתי להגיד לך לסתום"
"למה לסתום? הן שאלו אותי ואני רק עניתי"
"אני עכשיו מבין איזו טעות עשיתי שאמרתי לך לא לאכול. כשאת רעבה את ..."
"אני מה, נו תגיד !!"
"כלום בייבי, הכל בסדר, הנה האש תנור שלך מוכן, בתיאבון נסיכה, תאכלי . תיזהרי לא להתלכלך מהטחינה, הנה, קחי עוד מפית"



זה היה הויכוח הראשון בחיים  המשותפים שלנו, ומאז ועד היום  לפחות 10 פעמים בשעה זה קורה וכבר התרגלנו שהוא הטוב ואני ה... כל היתר.
בכל מקרה בכל פעם שאני מכינה מעורב ירושלמי, כמו  שכתבתי  פה בבלוג , הוא תמיד מזכיר לי את סיפור הכלות הנעלבות בצדק,  ואני עדיין לא מסכימה איתו שזה אכן כך.  
היום, בשונה מהפוסט ההוא  עם המתכון הביתי והפשוט  אתן מתכון למעורב ירושלמי משודרג (של הביוקר).

ומה לי ולמנות יקרות, נכון ?
נכון, זה לא כל כך מתאים לי. אני לא קונה בשרים יקרים . קודם כל אין לי תקציב לזה, אבל מעבר לזה אני יודעת יפה מאוד להפיק אחלה מנות מחומרי גלם "ידידותיים יותר לארנק"...
בעבר הרשיתי לעצמי להתפנק כהוגן, אבל היום לא, ורק אם אמא שלי או חמי מחליטים לפנק אותי באיזו מתנה יפה (וכולם יודעים שאצלי מתנה יפה זה אומר משהו שקשור במטבח עם עדיפות לאיזה חומר גלם איכותי)  אז אני בעניין, אבל גם- מאוד מחושב.
ומה זה אומר מחושב?
זה אומר שאני מעשרת , כלומר אם אני מקבלת נתח של קילו אנטריקוט - חלק אפרוס כסטייקים וחלק אשמור בצד לטובת המעורב הירושלמי שלי. אותו כנ"ל  לגבי החלאוויית (שקדי עגל)  ובטח ובטח שזה כולל את כבד האווז שמלכתחילה  כולו מחולק לנתחים קטנים (למה שרק אחד ייהנה מהרבה?) , בקיצור- משתמשת בנתחים בתבונה.

האמת היא שאת הרעיון לחלוקה קיבלתי מחברי הטוב, השף ערן בן ארוש, שבעיניי הוא אחד מהמוכשרים שבמוכשרים, ואין הרבה שאני אומרת עליהם את זה..
בזמנו, כשהוא היה השף של מסעדת קדמה בממילא שבירושלים הוא היה מפנק אותי עם המנה הכ"כ מיוחדת הזו (היא לא הייתה בתפריט, הוא היה מכין לי אותה בספיישליאדה), ומאז אני מקפידה לשריין לי נתחים מראש לטובת הפינוקיאדה הזו שלפניכם .  אגב, מערן למדתי את הגשת המנה  על קרם החצילים. זוהי לחלוטין מנה מרשימה , טעימה מאוד וקלה לאללה להכנה.
בבקשה, הא לכם המתכון :


 

מעורב ירושלמי מיוחד  :


חומרים:

250 גרם כבדי עוף צלויים מטעמי כשרות או טריים וחתוכים ל-2

250 גרם שקדי עגל חתוכים לקוביות בינוניות

200 כבד אווז צלוי וחתוך לקוביות

250 גרם פרגית חתוכה לקוביות

200 גרם סינטה או אנטריקוט

200 גרם טחולים

200 גרם לבבות עוף נקיים
6 שיני שום פרוסות

2 בצלים ירוקים פרוסים למקטעים של כ- 4 ס"מ
גבעול סלרי אמריקאי  דק פרוס לאורכו למקטעים של כ- 4 ס"מ (אם הגבעול עבה יש לחתוך אותו ל-2-3 לאורך ואז לרוחב)
10 עלי בזיליקום שלמים ללא הגבעול 
5 עגבניות שרי חלוטות קלות וקלופות 
3 כפות שמן


תבלינים :   1/4 כפית זרעי כוסברה טחונים ,1/2 כפית פפריקה מתוקה  רצוי מעושנת , מעט פפריקה חריפה או צ`ילי גרוס או עדיף גם וגם , 1/2 כפית כמון,  1/4 כפית כורכום,  1/4 כפית אבקת שום, 

מלח ופלפל שחור גרוס לפי הטעם 



אופן ההכנה : 

 מחממים מחבת  רחבה וכבדה עד שהיא לוהטת ומעשנת מעט.  מוסיפים שמן. מוסיפים את הבצל ומטגנים עד קבלת סימני צריבה חיצוניים (לא מערבבים את הבצלים ב-2 דקות הראשונות).מזיזים את הבצל לצד אחד של המחבת, ולצד השני מוסיפים את  האנטריקוט ומטגנים למשך 2-3 דקות עד שהוא נצרב קלות אך נשאר אדמדם בחלקו הפנימי. מוסיפים את הפרגיות. מטגנים כדקה ומוסיפים את כבדי העוף והלבבות. מטגנים, תוך כדי ערבוב  כ-2 דקות נוספות.  מוסיפים את כבד האווז, שקדי העגל והשום, ומטגנים דקה נוספת. מוסיפים את גבעולי הסלרי, מערבבים.  מוסיפים את התבלינים .  ממשיכים להשחים את המעורב עד למידת ההכנה רצויה תוך כדי ערבוב. מסירים מהאש ומוסיפים את עלי הבזיליקום השלמים. 

.

קרם חצילים : 

 חומרים : 
2 חצילים בינוניים (יש לבחור חצילים קלים ביחס לגודלם, ועדיף חציל בלאדי, זה שנראה כמניפה)
2 כפיות  שמן זית
2 כפות טחינה גולמית 
2 שיני שום
מיץ מחצי לימון (או קצת יותר) 
מלח
מעט פלפל שחור.
קורט מלח לימון (אפשר לוותר)


אופן ההכנה :

שורפים את החצילים על הגז  על אש גלויה או שלחילופין מחממים את התנור לחום גבוה- 200 מעלות בתוכנית גריל . חוצים את החצילים לרוחב. מורחים מעט שמן זית על הצד החתוך של החציל וקולים בתנור למשך כ- 50 דקות , או עד שהחציל  רך ושחום. מדי פעם יש לסובב את החציל כך שייצלה מכל צדדיו. מצננים היטב. מרוקנים את תוכן החצילים  לקערה, מוסיפים 2 כפות טחינה גולמית , שום כתוש, מיץ  לימון , מלח , פלפל ומעט מלח לימון.
במיקסר + בלון הקצפה (או מוט ריסוק) מקציפים את התערובת עד שנוצרת תערובת אוורירית מוקצפת ומעודנת. טועמים ומתקנים תיבול.
מגישים את המעורב הירושלמי על גבי קרם החצילים עם פיתות, לאפות או מה שאוהבים, ומזרזפים מלמעלה טיפות שמן זית.

עד כאן המתכון .
אשמח לקבל חוות דעת ממי שניסה.

ולאור בקשות הקהל , הנה שתי תמונות (היחידות שמצאתי במחשב) מהיום הוא...  לא לגמרי רואים את השמלה , אבל שיהיה :
זאת החולצה :

ויש לי רק תמונה ממש מרחוק של החצאית, אבל מה שהכי רואים זה את השסע...     
אגב, החצי הימני בתמונה זה המשפחה שלי, החצי השמאלי זה הצד של המיסייה, אמא שלי היא זו ששמה את היד על החתן (שחלילה לא יברח והיא תתיקע איתי עוד כמה שנים...)

עכשיו אתם מבינים במה מדובר...
אשמח  שתצטרפו לעמוד הפייסבוק שלי ותעלו לשם תמונות או כל מה שתרצו (גם של מתכונים אישיים שלכם). 
אני כאן, בשבילכם, אם יש שאלות או סתם אם בא לכם להתקשקש איתי.
מאחלת לכולם יום מקסים, שבוע של הצלחות וגשם של זהב.
אריאלה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

26 תגובות

פלפלים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אריאלה פיקסלר אלון אלא אם צויין אחרת