77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זרה באפלה

אל תספרי לאף אחד

16/02/2012
 
 
"אל תספרי לאף אחד. בבקשה ממך. לא הייתי צריך לספר לך, לא יודע למה עשיתי את זה."
 
זה היה לפני יותר מ-20 שנה. הייתי צעירה ופזיזה ואז, לא יכולתי לשמור אפילו את הסוד הכי עלוב, כי הרגשתי שהטחול עומד להתפוצץ לי מרוב מתח. אז סיפרתי, כדי לא למות מדימום פנימי. סיפרתי את הסוד רק לחברותי הקרובות ביותר. ל-100 חברותי הקרובות ביותר ואני מניחה שהן הדליפו את הסוד לחברות הכי קרובות שלהן.
 
הוא אהב אותי, לכן סמך עלי וסיפר לי את סודו. גילוי שסיכן את שנינו. בגדר סכנת חיים. ואז, לא הייתי מודעת לכך בגלל הפה הגדול שלי.
 
אורי לא עבד בחברה או משרד פשוט. לא למד שיווק או הנדסה. לאורי היתה זהות כפולה. חוץ מאורי, הוא היה גם אמיר, לצורך העניין. רוב הזמן היה אמיר. חמוש מכף רגל עד ראש, לבוש תמיד באפוד מגן, שתי תעודות זהות, שני דרכונים ושני רשיונות נהיגה.
 
זה גרם לי להתאהב בו יותר. בתקופה ההיא, תמיד חלמתי לצאת עם באטמן או סופרמן. מישהו שיגיד לי: " תראי נועה, אני צריך לספר לך משהו: אני סופרמן", ושיעזוב אותי באמצע ההתפשטות כדי להציל את האנושות. אבל אמיר לא לבש חליפת לטקס כחולה או שכמיה שחורה. הוא היה קצין מודיעין סמוי, או משהו כזה, (שב"כ?) שלבש בגדים רגילים כמו כל אחד.
 
במשך הזמן, הריגוש שלי שלהיות עם גיבור לאומי סודי, הפך לפרנויה. "יום אחד זה יתנקם בך", אמרה לי חברה, "כל השוטרים אלימים", אמרה לי חברה אחרת, "כולם בני זונות והשוטרים יותר", אמרה לי השלישית. וכך הן המשיכו לנפח את הפחדים שלי. רק חיכיתי לרגע שירביץ לי ויאזוק אותי לכיור. אבל אורי היה ג`נטלמן, היה מביא לי במתנה פרחים שבסופו של דבר הייתי בודקת אותם אחד אחד מחשש להשתלת מיקרופונים בהם או מיקרו-מצלמות, היה מביא לי בונבונים אשר הייתי מעמידה פנים שאני אוכלת אותם, בגלל החשש שהם מכילים את הסם הזה שגונב ממך את ההכרה. היה מגיש לי שתיה בביתו (כמו כל מארח נורמלי) ואני ישר חשדתי שהוא רצה להשיג את טביעות האצבעות שלי.
 
רחוק מלהרגיש בטוחה תחת כיסויו של שוטר בפעולה, אך עם מנת משכל גבוהה יותר ונשק קטלני סופיסטיקייד, רציתי לחמוק מהקשר הזה. אך לא יכולתי לעזוב אותו, הוא יכל להרוג אותי. נשארה לי רק דרך מפלט אחת: לזייף את מותי. כך הוא לא יכל לרדוף אחרי או לשים עלי מעקב של 24 שעות. איך יכולה בחורה שלא מסוגלת לשמור סוד לזייף את מותה? איך?!
 
בגלל שלא הייתי ממש יצירתית בשנים ההן, בחרתי לעשות את הדבר הקלאסי: "אורי, זה לא אתה, זו אני. בבקשה, אל תתקשר אלי יותר. ושלא יעבור לך בראש לעשות לי משהו כי השארתי מעטפה סגורה אצל חברה, שברגע שיקרה לי משהו היא תפתח ותגלה את זהותך הסודית".
 
(כן, כן, אני כבר לא מגלה סודות. אני כספת. באמת. אפילו שהטחול עומד להתפוצץ, אני שותקת כמו דג.)
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

18 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת