00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חייה של משפחה אומנת

חשיפה ראשונה - אישי

חלק א'

בשלהי קיץ 1965 מגיעה נערה צעירה לבית החולים כדי ללדת את בנה בכורה. היא כל-כך צעירה, בסך הכל בת חמש עשרה ועוברת את חווית הלידה לבדה. אף אחד מבני משפחתה אינו יודע על כך, שכן אם אביה ידע, הוא עלול לרצוח אותה. יתכן שרק אחותה הגדולה שותפה לסוד הנורא והיא זו שהורידה אותה בפתח בית החולים ונעלמה, אך זהו סוד שישאר כזה לעולם.

הלידה קשה ומסובכת, והעובר שמגיח לאוויר העולם לא זוכה לנשום את נשימתו הראשונה. הרופאים נלחמים עליו, מבצעים בו החייאה ואת עשרת הימים הבאים הוא יעבור במחלקת טיפול נמרץ. למרות מצבו הקשה, התינוק הרך נלחם ושורד, ומשתחרר מבית החולים הישר לבית ילדים. הנערה חוזרת לביתה. עשרה חודשים שוהה התינוק בבית הילדים ואותות הלידה הקשה עדיין ניכרים בו. כל עוד הוא לא משלים את העיכוב בהתפתחות, הוא לא זוכה להיות מוכרז כבר אימוץ ושם, הוא מקבל את שמו וגדל אט אט.

באחד הימים מגיע לשערי בית הילדים זוג מבוגר, שניהם ניצולי שואה וחשוכי ילדים. הגבר שרואה את התינוק מתחבר אליו מיד ומתאהב בו. במסמכי התיק מתועד הקשר המיוחד שנרקם ביניהם ואת ההערצה הרבה שהוא חש כלפי התינוק. לשניהם לא מפריע העיכוב הקל בהתפתחותו של התינוק והם מחליטים לאמץ אותו.

השנים חולפות והתינוק הופך לנער בריא, חייכן ואהוב. לא רק שאין זכר לתוצאות הלידה, אלא שהוא הופך לבעל ידי זהב. אביו שבנה פרוטזות לפצועי מלחמת העצמאות והמציא מכונות שונות ומשונות כגון מכונה שסוגרת בקבוקי שתיה לאחד מאולמות תל-אביב, העביר לו את כשרונו הנדיר ועד היום הנער הזה אינו נזקק לשירותיהם של אנשי מקצוע כשמשהו מתקלקל בבית...

בגיל שמונה עשרה, כשהוא מגיע מהעתודה לבקר ידידות בתיכון, הוא פוגש בעיניה של נערה בת שש עשרה ומתאהב בה. בתחילה היא אינה רוצה קשר איתו. הוא כל-כך שונה ממנה- פתוח, חברותי ותמיד מוקף בחברים וידידות. זו לא פעם ראשונה שהיא רואה אותו בתיכון, ידידותיו לומדות בשכבה שלה ותמיד כשהוא מגיע הן מסביבו. היא לא הבינה מה יש בו שהם כל-כך קשורים והן רואות בו ידיד בלב ובנפש. היא סירבה לחיזוריו אבל הוא לא ויתר. התקשר שוב ושוב, ולבסוף, הם קבעו להיפגש ביום שישי בערב. היא, שרצתה לנפנף אותו, ביקשה מחברה שתבוא להפריע להם, אבל החברה החכמה לא באה והם בילו ערב שלם ביחד. קופידון שלח את חיציו והם פגעו בול בלבבות שניהם. כשהגיעה לביתו לראשונה, היא הופתעה מהשונות החיצונית בינו לבין הוריו. הוא לא סיפר לה כלום אבל היא תיארה לעצמה את הסיבה ולא ייחסה לכך חשיבות. שלוש שנים מאוחר יותר הם נישאו והתחילו בבניית הקן המשפחתי שלהם.

ארבע שנים לאחר מכן נולד בנם הבכור. הם היו מאושרים והלכו ברחוב גאים כמו טווסים, מחזיקים בגאון בעגלה עם תינוקם הרך. אך מה שהיה כל-כך קל בפעם הראשונה הפך למשימה בלתי אפשרית בפעם השניה והריון נוסף לא נראה באופק. הזמן חלף וכל שנה שעברה הוסיפה עוד מלאי של אכזבות וניסיונות כושלים. הוריה, שראו את מצבה הנפשי מדרדר והולך, הציעו לה להצטרף לבעלה לנסיעת עבודה שעתידה לבוא אך היא סירבה בתוקף. מבחינתה זה אומר עוד חודש מבוזבז והיא אינה יכולה להרשות לעצמה, היא כל-כך כמהה לילד נוסף. הוריה מפתיעים אותה ורוכשים עבורה כרטיס טיסה. הם פשוט לא מותירים לה ברירה. היא משתגעת מהמחשבה לעזוב את בנה לחודש תמים אבל נכנעת. בזמן שנותר עד לנסיעה היא כותבת לו מכתבים, קונה לו הפתעות ומבקשת מהוריה שיתנו לו בכל ערב לפני השינה. הם נפרדים בשדה התעופה וטסים אל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הסוויטה בבסיס הצבאי בו הם מתארחים, מדהימה ביופיה וכשבעלה יוצא לפגישות היא לוקחת את הרכב השכור ויוצאת להסתובב באיזור, מקפידה לא להתרחק מדי. בתום השליחות הם ממשיכים בטיולם ולמרבה ההפתעה היא נהנית ואפילו מחייכת. היא מגלה תובנות חדשות ובחוזרם לארץ, היא מחליטה להפסיק את ניסיונותיה להרות. שנים רבות מדי היא בזבזה בלבכות על מה שאין במקום להנות ממה שיש והיא מחליטה להסתפק בבנה היחיד. לא ניתן לתאר במילים את גודל הפתעתה כשחודש לאחר מכן היא מגלה על גבי הסטיק תשובה חיובית. במשך שנים היא התפללה לראות את הפס הכחול הזה והזיזה את הסטיק למקומות מוארים יותר, אולי בכל זאת מסתתר לו איזה פס, ואילו הפעם הפס כה חזק , כה ברור. לא יכול להיות שהיא בהריון פתאום. איך?! היא בטח מדמיינת...

אבל זה לא היה דימיון ושמונה שנים וחצי לאחר לידת בנם הבכור, הם זוכים לחבוק את בנם השני. הוא מחזיר לחייהם את האור והאושר, את הצחוק ושמחת החיים.

עוד מספר שנים חולפות והיא יודעת שחלומה לארבעה ילדים ובמיוחד לתינוקת התנפץ זה מכבר. שני בניה גדלים לתפארת, היא עוטפת אותם באהבה, מגוננת עליהם וליבה נחמץ כשהיא חושבת על ההחמצה.

יום אחד היא נתקלת במקרה במושג "משפחה אומנת" באינטרנט ונותרת פעורת פה. זה אמיתי? יש בישראל משפחות אומנה? עד לרגע זה היא היתה בטוחה שהספר "אל עצמי" הוא רק סיפור. ברור לה מה היא הולכת לעשות ובערב כשבעלה חוזר מהעבודה, היא משתפת אותו. כמובן שהוא בהלם אך לשמחתה אינו פוסל את האפשרות על הסף. העניינים מתחילים להתגלגל במהירות עד שבוקר אחד ילדה קטנה בת ארבע וקצת נכנסת לביתם, חודרת ללבם  והופכת לבתם השלישית.

חצי שנה לאחר מכן, במהלך קורס שהאיש עובר, מספרת אחת המרצות על גילוי עובדת אימוצה בגיל 30. האיש שעדיין אין לו מושג, מחליט לשים קץ לחוסר הוודאות סביבו ולבדוק אם יש אמת בחשד שהוריו הם לא הוריו הביולוגיים. הוא שולח בקשה לשירות למען הילד וחודש לאחר מכן הוא מקבל תשובה שאכן קיים תיק אימוץ על שמו. כך, בגיל ארבעים, לא פחות ולא יותר, מגלה האיש שהוריו אימצו אותו בילדותו.

הסקרנות גדולה והוא מחליט לפתוח את תיק האימוץ. הוא אינו יכול לשתף או לתשאל את משפחתו. אביו כבר מזמן אינו בחיים ואמו מבוגרת מכדי לעמת אותה עם הסוד שהם השתדלו להסתיר במשך כל השנים. הוא קובע פגישה עם העובדת הסוציאלית ושואל אם אפשר לצרף את אשתו. העו"סית אישה חביבה ואנושית ומתבדחת שזו לה הפעם הראשונה שגבר בן ארבעים פותח את תיק האימוץ ואשתו יושבת לצידו. היא מספרת להם את נסיבות לידתו ודמעות זולגות מעינה של האישה. כמה אכזרי לחשוב שהתינוק כמעט מת והיא לא היתה זוכה להכיר אותו. כמה אכזרי לחשוב מה עבר בגיל כה רך בלי אמא שתלטף אותו. אבל למזלה התינוק הזה יושב היום לצידה...

האיש מחליט שהוא רוצה להכיר את האישה שילדה אותו והעו"סית מבטיחה לעדכן אותו לאחר שיצרו איתה קשר. הוא לא יכול היה לתאר לעצמו אילו קשיים יתעוררו בדרך ושהקשר המיוחד עם העו"סית ימשך עוד מספר שנים. אף אחד מהם גם לא יכול היה לתאר לעצמו איזו השפעה תהיה למידע שנמסר להם על החלטה גורלית בחייהם שהם עומדים לקבל בקרוב.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

30 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמאלה 4 אוצרות אלא אם צויין אחרת