11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המילים של עינת

"מה?!" הוא שאל בתמיהה

הוא אמר לי: "איתך אני משתגע, איתה אני רגיל"
אז אמרתי לו, והוא אמר לי, אני אמרתי לו, והוא אמר לי, מה אמרתי לו כשהוא אמר לי?

בכתיבה ספרותית רוב ה"אמרתי לו" ו"הוא אמר לי" לא רק מיותרים, הם מקלקלים את הרצף והופכים את הטקסט למלאכותי.

"לך תתרגל איתה", אמרתי.
"מה?" הוא אמר.
"מה אתה לא מבין?" אמרתי.
"תראי... זה לא בדיוק זה", הוא אמר.

בדיאלוג בין שני אנשים כל אחד אומר את דבריו בתורו ואפשר להסתפק במירכאות.

אם לכותב יש דבר מה להוסיף לתיאור הדמות או האמירה, הוא יכול לעשות זאת, אך גם כאן כדאי להיזהר:

"לך תתרגל איתה", אמרתי לו בהתרסה.
"מה?" הוא שאל בתמיהה.
"מה אתה לא מבין?" שאלתי אותו בלגלוג.
"תראי... זה לא בדיוק זה", הוא השיב לי בהיסוס.

בניגוד לכתיבה לילדים, בכתיבה למבוגרים אין צורך בתרגום בגוף הסרט. בהמלצותיי על שימוש מבוקר בסימני הפיסוק אני כותבת שהמילים הן שצריכות להביע – לא הסימנים. כך גם כאן. אם לאמירות יש עוצמה משלהן, אם הכותב מביע באמצעותן את התמיהה, את הלגלוג, את ההתחמקות - אין צורך לתאר את האופן שבו הן נאמרות. זה מייגע, זה מתאמץ מדי, ואפילו מעליב את הקורא. הכותב צריך לשדר ביטחון בכתיבתו ולא להלעיט את הקורא במה שהוא רוצה שהוא יבין. זה דומה למירכאות בסגי נהור, לסימן שאלה שאחריו בא סימן קריאה, לשלוש נקודות שמטרתן ליצור דרמה (במקום סימן להתפתלות, היסוס או קטיעת הרצף בשל סיבה כלשהי):

"בטח", היא אמרה בלעג, "היום היית ממש 'נהדר' אליי, פשוט 'נהדר'..." (מירכאות מלגלגות + שלוש נקודות ליצירת דרמה)
"רגע, את באמת חושבת שלא הייתי בסדר איתך?!" הוא נדהם. (סימן שאלה + סימן קריאה לציון שאלה רטורית)
"לא... בכלל לא..." היא המשיכה ללעוג לו. (שלוש נקודות)
"די כבר! אני לא רוצה לשמוע יותר!" הוא צעק. (סימן קריאה + "הוא צעק")

ישנם תיאורים הבאים אחרי אמירה של הדמות, שיש להם מקום. למשל, הדמות עושה משהו תוך כדי אמירה, יש למספר משהו להגיד על פניה, על קולה, על הבעתה.

"בטח", היא עיוותה את פניה, "היום היית ממש נהדר אליי, פשוט נהדר".
"רגע, את באמת חושבת שלא הייתי בסדר איתך?"
הוא עמד קרוב אליה. שרירי פיו רעדו. לרגע חשבה שהוא עומד לפרוץ בבכי.
"לא... בכלל לא", היא החליטה שהפעם לא תרחם עליו.
"די כבר! אני לא רוצה לשמוע יותר!"
עכשיו הוא כבר צעק, והיא ידעה שכללי המשחק עומדים להשתנות.

לסיכום, (היא אמרה), יש אינספור אפשרויות. אל תצמצמו אותן ל"אמרתי-לו-הוא-אמר-לי".

דן דין נא טרקדו נא נא.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המילים של עינת אלא אם צויין אחרת