00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ספרים, מידע ומה שביניהם

מעבר הבלוג

 

כולכם מוזמנים לבלוג בבית החדש

ט"ו בשבט

07/02/2012

 

כמה דברים על ט"ו בשבט

 המקור הקדום שבו מוזכר החג בשמו מופיע במשנה במסכת ראש השנה כאחד מארבעה ראשי שנה הפותחים מעגל שנתי בלוח העברי.

 "ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה... באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמישה עשר בו..." (מסכת ראש השנה פרק א משנה א)

 

ההלכה היא לפי בית בית הלל. למרות שרוב ראשי השנים הם בא' בחודש, ראש השנה לאילנות נקבע בט"ו בשבט – אמצע החודש.

 

 

 מדוע נקבע חודש שבט-ט"ו בשבט לראש השנה לאילנות ?
החכמים הגיעו למסקנה כי יום ט"ו בשבט הוא בערך היום בו מפסיק העץ לינוק ממי השנה החולפת ומתחיל לשתות ממי השנה החדשה. מכאן נולדה האמונה כי יום זה הוא יום הדין של האילן ובו יקבע גורלו כפי שגורלם של בני אדם נקבע ביום ראש השנה.

 

 מועד הפיכתו של ט"ו בשבט לחג אינו ברור. יש שמשערים כי היה זה כבר בתקופת המשנה.

בארצות אשכנז ט"ו בשבט היה סוג של חג. עדות לכך היא פסיקתו של רבינו גרשום (מהמאה ה-11) שאין לגזור תענית על הציבור ביום חמישה עשר בשבט משום שהיום נקרא ראש השנה ודומה בזה לשאר ראשי השנים שאין בהם תענית.

ר' יוסף קארו (חי במאות 15-16) גזר על פי זה כי אין לקיים תענית בט"ו בשבט, דבר המעיד על היות ט"ו בשבט חג.

 

 במאה ה-16 מקובלי צפת ערכו סעודה מיוחדת בט"ו בשבט בה הם אמרו דברי תורה, שתו ארבע כוסיות יין אדום ולבן ואכלו משלושים סוגים של פירות לטקס הם קראו "סדר ט"ו בשבט".

הסדר נקבע כדי להנחיל את אהבת הארץ ליהודי הגולה ולזרז את הגאולה.

גם כיום ישנם רבים החוגגים את ט"ו בשבט בארוחה חגיגית תוך קריאת הגדה מיוחדת לחג.
(עוד קצת מידע על סדר ט"ו בשבט.)

 מנהג אכילת פירות היווה ביטוי לזיקה ולקשר של יהודי הגולה לארץ ישראל והתפשט כמעט בכל קהילות הגולה. המנהג מופיע גם בספר "חמדת הימים" שהתפרסם במאה ה-17 בו נקבע סדר מיוחד לט"ו בשבט שנדפס גם בספר נפרד, בשם "פרי עץ הדר".

מנהג אכילת הפירות היה נפוץ בתחילה אצל יהודי אשכנז בלבד אך התפשט בכל קהילות ישראל.

נהוג לאכול פירות משבעת המינים בהם נשתבחה ארץ ישראל, כמו כן גם פירות יבשים ואגוזים למיניהם.

מקור המסורת לאכול פירות יבשים הוא בכך שבעבר, בטרם היות אמצעי קירור, הייתה זו הדרך היחידה בה יהודי הגולה יכלו לאכול מפירות ארץ ישראל בט"ו בשבט.

 

 בתקופה בה התחילה הציונות, כשעם ישראל החל לשוב לארץ התווספה ליום ט"ו בשבט משמעות לאומית והחג הפך להיות חג הנטיעות, כביטוי לקשר בין עם ישראל לאדמת הארץ.

מנהג הנטיעות התחיל בסוף המאה ה-19 ביוזמה פרטית של המורה והסופר זאב יעבץ, אשר יצא עם תלמידיו מבית הספר בזיכרון יעקב לנטיעה חגיגית. בשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים על ט"ו בשבט כחג הנטיעות.

עם הקמת המדינה אימצה הקרן הקיימת לישראל את המועד הזה כדי לעזור למלאכת ייעור ארץ ישראל.

 

 אחד מסמלי החג הוא עץ השקד אשר נוהגים לקרוא לו גם "שקדייה", חידוש של לוין קיפניס בשירו "השקדייה פורחת". עץ השקד הוא סמל לראשית הפריחה בארץ ישראל, כיוון שהשקד פורח בסמוך לט"ו בשבט הוא הפך להיות, כאמור, סמל של החג.

 

בתחילת המאה ה-21 התחילו לציין את ט"ו בשבט גם כיום ציון אקולוגי - ועוסקים בו הן בלימוד והן בפועל בפעילות אקולוגית.

 

שיהיה לכולנו ט"ו בשבט שמח ומאושר.

[מקורות:

משרד החינוך

ויקיפדיה]

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חוטהשני אלא אם צויין אחרת