66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איילת מטיילת

קוביית Facebook Like

כולם היו בניי

11/02/2012

כולנו מכירים את  המחזה המופתי "כולם היו בניי" מימי התיכון העליזים, שכן נדרשנו לדקלם אותו בעל פה ולדעת אותו על בוריו לקראת בחינת הבגרות באנגלית. המחזה עדיין שוכב במדף הספרים שלי ומדי פעם אני מסירה ממנו את האבק וקוראת בו להנאתי.

ביום שישי בערב הלכנו להצגה "כולם היו בניי" שמועלית ע"י תאטרון חיפה בשיתוף עם הקאמרי.

קצת עניינים טכניים:

ההצגה הוצגה באולם הקאמרי 2 שהוא אולם הבייבי של הקאמרי. מאחורי בשורה 13 ישב אדם חולה שחפת שלכל אורך ההצגה השתעל בצורה מדאיגה. עד סוף המערכה הראשונה הוא הספיק להדביק את כל האולם שהפך להיות אזור מוכה אסון. בין כחכוח לשיעול, התאמצנו מאד להקשיב להצגה שהוצגה משום מה ללא מערכת הגברה (מה, חסכו עלינו?) אבל מה שיפה, זה שברגעי השקט הדרמטיים בהצגה אפשר היה לשמוע את השירה הרועמת מאולם קאמרי 1 שם הוצג הערב "קברט".  היתה לי הרגשה שלפעמים נתן דטנר וליאורה ריבלין יצאו קצת מריכוז, אבל מצד שני יש מצב שאני משליכה עליהם את הבעיות שלי.

המחזה "כולם היו בניי" נכתב ע"י ארתור מילר בשנת 1947, שנתיים בלבד לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.

ג'ו קלר (נתן דטנר), אבי המשפחה הוא איש עשיר, מנהל מפעל אשר בזמן המלחמה ייצר צילינדרים למטוסי קרב- משם הגיע עושרו. מעל משפחת קלר מרחפות שתי עננות: העדרותו במלחמה של הבן לארי, טייס הקרב ומשפט שבו היה מעורב האב ג'ו קלר אשר הואשם ביחד עם שותפו סטיב בגרימת מותם של 21 טייסים בשל אספקת ראשי צילינדרים פגומים ביודעין לחיל האוויר.  אך ג'ו התחמק מהעונש, הטיל את כל האשמה על שותפו סטיב שמרצה עתה עונש מאסר בכלא.

המחזה מתפרש על פני יממה ומתרחש כולו בחצר האחורית של בית משפחת קלר בפרבר אמריקאי (תפאורה נהדרת שתואמת בדיוק את הנחיות המחזה) . בתחילת היום מגיעה לבית המשפחה אן (נטע גרטי), חברתו של הבן הנעדר לארי, וביתו של סטיב, השותף המרצה את עונשו בכלא. כריס (זהר שטראוס), אחיו של לארי, עומד להציע לה נישואין.

האם קייט (לאורה ריבלין) מסרבת להכיר במותו של הבן לארי ולכן היא מתנגדת בתוקף לנישואין. היא חיה באשלייה כי הבן הטייס חי. אם תכיר בעובדה שמת- הרי שגם תכיר בעובדה שבעלה אחראי למותם של 21 הטייסים. 

(שלושת התמונות  האחרונות מתוך האתר של תיאטרון חיפה)

אחיה של אן,ג'ורג' (ישי גולן) מצטרף גם הוא בהמשך היום. הוא פגש עתה את אביהם סטיב בכלא, ושמע ממנו פרטים חדשים על הפרשה המטילים את האשמה על ג'ו. הוא מאיים לחשוף את הפרטים. אט אט מתגלה האמת עד לסופו הטראגי של המחזה.

מה שהופך מחזה לקלאסי הוא יכולתו להיות רלבנטי גם היום-  ומה יותר רלוונטי מלדבר על בריחה מאחריות, על עשיית רווח אישי על חשבון האחר, על המרדף העיוור אחר הכסף ועל העדפת הטובה האישית על פני טובת החברה. מציאות ישראלית המוכרת לנו עד כאב.

קראתי אנקדוטה מעניינת בתכנייה של ההצגה: סיפר ארתור מילר בספרו האוטוביוגרפי: "ב 1977 ביקרתי עם אשתי אינגה מוראת' בירושלים שם ראינו הפקה חזקה מאד של "כולם היו בניי", הקהל ישב המום, אחוז אימה משתקת. מימיננו ישב הנשיא אפריים קציר, משמאלנו יצחק רבין, שזה עתה הפסיד בבחירות לטובת מנחם בגין. בסוף ההצגה השתלטה על הקהל מן חרדת קודש, מחיאות הכפיים לא דעכו במשך דקות ארוכות. "למה זה עד כדי כך?" שאלתי את רבין והוא ענה: "מפני שזו בעייה כאובה מאד אצלנו בישראל. הבחורים שלנו נלחמים ונופלים בקרב, אם במטוסים ואם על הקרקע, וכאן, בעורף, יש אנשים שעושים הרבה מאד כסף, אז זה בעצם יכול היה להיות מחזה ישראלי".

 

מומלץ מאד.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

41 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת