00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

"כי האדם עץ השדה..."

 

 

                                   

טו בשבט הוא החג של הטבע ועם תואר מכובד כמו שיש לו "ראש השנה לאילנות", אני חושבת שמגיע לו יחס קצת יותר רציני מאיתנו.
השקדיות שפורחות מסביב ושמסמלות את בוא החג, נותנות לו משמעות של פריחה והתחדשות. אז למה בכל זאת אנחנו לא מתרגשים לקראת בואו?? למה אין אווירה של חג בטו בשבט??..אם אחד הכינויים הידועים של ארצנו הוא ארץ זבת חלב ודבש, למה אנחנו לא מצווים לאכול מוצרי חלב מתוקים, במקום פירות יבשים ומצ`וקמקים שממש לא אטרקטיביים??
ניסיתי להבין יותר לעומק את משמעות החג והמנהגים. אז כרגיל הלכתי לויקיפדיה. מצאתי שאומנם הפכו את התאריך הזה לחג עוד בתקופת המשנה, אך התברר לי שהמסורת של סדר טו בשבט ואכילת הפירות, החלה רק במאה ה-17, במטרה להנחיל לעם היושב בגולה את אהבת הארץ. בקיצור ובמילה יותר מגניבה לימינו..שיווק! היה מי שרצה לשווק את 
תוצרת הארץ ליהודים בגלות, כדי להראות איזה יתרונות ושפע יש פה בארץ ולעודד עלייה. מה שבפועל קרה קצת אחרת..החלוצים שהגיעו הנה, הבינו די מהר שהם צריכים לעבוד קשה מאוד, לעבד את האדמה ולייבש את הביצות עד שיצמח פה משהו. כי בסוף מה שקיבלו המסכנים זה רק קדחת, מלריה וכולירע! יעני..מכרו להם לוקשים!!
קרן הקיימת לישראל אימצה את החג וניצלה אותו כהזדמנות לחבר את העולים לארץ ולחזק את הקשר שלהם לכאן ואז התחילה מסורת של נטיעות עצים.

כנראה האמינו שמקום בו אתה נוטע עץ ותוקע יתד, לא תרצה לעזוב אותו לעולם, האומנם??..
מה שבעיקר הפתיע אותי זה, שהמדרש מתייחס מאוד ברצינות לחג הזה ורואה בו תקופה מאוד חשובה ליהדות, שבה האדם אמור לעבור איזו חוויה מתקנת. כי אם לא ידעתם..ואני משערת שלא..המדרש טוען שאכילת פירות העץ היא בבחינת סמל לתיקון של בני האדם ומקדמת אותנו בעולמות רוחניים..וכמו השפע שיש לנו בארץ, ככה אנחנו מזרזים את השפע שיבוא לחייינו.
תודו שלא חשבתם אי פעם לעשיית חשבון נפש או תיקון, כשפיצחתם גרעינים וירקתם את הקליפות??..

אז נכון. החג מסמל פריחה וצמיחה, אבל מצד שני אנחנו אוכלים פירות יבשים וכלכך מכווצים ומצומקים, שהדבר האחרון שעולה לנו בראש זו תחושת ויטליות וחיוניות.

אומרים שככל שעובר הזמן, גובר הגעגוע לטעמים של הילדות. אני זוכרת שבילדותי שנאתי פירות יבשים, במיוחד את התמרים המיובשים שתמיד נראו לי כמו ג'וקים. הם אומנם היו מונחים בקערה מיוחדת ויוקרתית מפורצלן, אבל הייתי נגעלת מלראות אותם. לא הצלחתי לחבר בין הקומפוט הכי טעים בעולם שאמא שלי היתה מכינה מהם ומהשאריות של כל הפירות שנשארו מיותמים כל הלילה בקערה, לבינם. נו..טוב.. בתקופה ההיא לא זרקו כלום ותמיד הצליחו להכין מטעמים מכל שאריות האוכל..

אז חבר'ה, אם טו בשבט מחבר אותנו לשורשים ולאדמה, אני חושבת שהגיע הזמן להוסיף מנהג לחג וזה היציאה לטבע ולמקומות פסטורליים, כדי שנרגיש את הרוגע והשלמות, כמו שרק הטבע יודע להעניק לנו..לא??

אני מאחלת לכולכם טו בשבט שמח ושתמיד נזכה לחיות בשקט ושלווה בארצנו, ארץ פוריה ושופעת כל טוב שיגיע גם אל ביתכם!!

                                                                                            להשתמע, אביבה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

40 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת