00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרבולה מחייכת

נמסה בגשם

05/02/2012

ולהלן ההצהרה ההומופובית של השנה- אני לא אוהבת דראג. וכשאני אומרת "לא אוהבת"- אני מתכוונת בדיוק לזה- לא אוהבת. לא "שונאת", לא "נגעלת" לא "חושבת שהם חולים". לא. פשוט לא אוהבת. אני חושבת שהשורש העמוק ביותר של חוסר אהבת הדראג שלי הוא בעצם חוסר הכבוד המוחלט שלי לכל העסק הזה כסוג של אומנות, כסוג של מופע. כל פעם מתוך הרבה-יותר-מדי-המקרים בהם אני מובסת על ידי רוב ומוצאת עצמי באיזה פאב / מועדון / מסיבה / שקר כלשהו ויש שם מופע דראג- אני חשה הזדהות עם כל הומופוב מצוי- לא כי משהו לא בסדר עם זה שגבר לובש בגדי אישה.. לא... כי תמוהה בעיני התגובה של חברי הקהילה לעניין. מה הקטע בלהריע למישהו / מישהי / משהו / מישהם (קראו לזה איך שתרצו) רק על הזזת שפתיים לקצב שיר כלשהו ואיפור מוגזם?! איפה כאן הכשרון? איפה כאן הפרופורמיות? מה יש כאן להעריך או להוקיר או להריע לו? נשגב מבינתי.

ולהלן ההצהרה הלא פטריוטית של השנה- אני לא אוהבת קולנוע ישראלי. וכשאני אומרת "לא אוהבת"- אני מתכוונת "מתעבת", "סולדת", "משתעממת" ועוד מיני אלו. אני חושבת שהשורש העמוק ביותר של חוסר אהבת הקולנוע הישראלי שלי הוא שהוא פשוט מיותר. כמעט תמיד. אני יכולה לחשוב בקושי על שלושה סרטים ישראלים שלא ממש שנאתי... בקושי. בעבר שנאתי קולנוע ישראלי כי הוא היה ערסי (לא יעזור בית דין- סרטי בורקס זה פשוט נוראי- לא אכפת לי כמה יצהירו עליהם שהם קלאסיקות!), בהווה אני שונאת קולנוע ישראלי כי הוא מאוד יומרני בעיני. ממש יומרני. בעיקר יומרני. וזהו. סרטים ישראלים לרוב מסתמכים על כך שמטבע שגרת החיים שלנו פה- הנושאים המגוונים עליהם אפשר לגולל סיפור קולנועי- הם אכן רבים, מורכבים ומעניינים... אבל כמעט תמיד הסרט לא מצליח לספק את הסחורה והכל נשאר בגדר הבטחה שלא מומשה... דיאלוגים נבובים, ססמאות חלולות. קלישאות. וזהו.
אני בן אדם נורא עסוק. אין לי כוח, רצון או כוונה לבזבז כל כך הרבה זמן יקר על סרטים שבעיקר מאוד אוהבים את עצמם.

מכל הסיבות שלהלן היה זה כנראה מאוד מפתיע כשחבר החליט לחטוף אותי השבוע לסרט, הגענו, הסתכלנו על רשימת החדשים והכרזתי חד משמעית "אני קונה לנו כרטיסים לנמס בגשם". היה זה רגע מכונן כי פתאום מצאתי את עצמי בצד הנגדי של כל טיעון בכל דיון אותו ניהלתי אודות אחד משני הנושאים שלהלן... ומול מי? מול הומו חובב דראג! ואחרי שניסיתי לשכנע שהטריילר של הסרט נראה מעולה, ונראה שזה גם עשוי טוב (ועוד כל מיני טיעונים לוגיים שכאלה) בסוף הבנתי שיש רק גישה אחת לעניין- מי אתה בכלל שתגיד לי "לא" לסרט כזה אחרי כל מופעי הלייב שאני אמרתי עליהם "לא" ופשוט גררת אותי לשם! פיזית!

נכנסנו לסרט.

האמת שהטריילר היה מאוד מטעה, ממה שאני הבנתי ממנו זהו סיפורו של דראגיסט / טרנסוויסט (אולי מישהו יודע להסביר לי מה ההבדל?!) שנזרק מהבית בגיל 18 כשהוריו גילו אצלו בגדי נשים. למעשה זהו סיפורה של טראנסג'נדרית שזה מה שקרה לה. וכמה שאין בי טיפת יכולת הזדהות או הבנה עם מישהו שחייב חייב חייב ללבוש בגדי נשים (חשוב להבהיר- אין לי כלום נגדם,שיעשו מה שבא להם- אני פשוט לא מבינה את זה) ככה מישהו שמרגיש שהוא נולד בגוף הלא נכון, כחלק מהמין הלא נכון- לגיטימי בעיני בהחלט. לא שאת זה אני מבינה, כן? כמו שאני גם לא מבינה הומואים ו/או לסביות, אבל אני כן יכולה לתפוס את היקף הפגיעה ביכולת שלך למימוש עצמי, לאושר ולשמחה אם החברה מכתיבה לך שאתה צריך לגעת במשהו שלא מושך אותך ובאותה המידה (אולי אפילו יותר) מבינה את ההרס המוחלט של כל סיכוי לאושר אם אתה חי את החיים שלך בלי להיות יכול להסתכל במראה ולראות שם מישהו שאתה מגדיר כמהותך האמיתית. אז כן.. בניגוד לסרט על דראגיסט... לסרט על טראנסג'נדר יש הרבה יותר סיכוי להצליח איתי. והאמת שהופתעתי מכמה הנושא מועבר שם חכם, מרגש, אמיתי וחודר. ח"ח אדיר מגיע לשחקנית שמשחקת את אסף / אנה בסרט, שבמהלכו היינו אני ואותו חבר בויכוח סוער על האם מדובר בשחקן או שחקנית. אני בדרך כלל ממש טובה באבחנות האלו. היא הצליחה להטעות אותי. כל הכבוד לה. באופן כללי הסרט מגריש קצת אובר-דרמטי במעט מאוד חלקים, כאילו על דרך הגוזמה מנסים להעביר שם כמה שזה לא מוגזם, אבל העלילה עצמה, אחרי האקספוזיציה, נעה בטיבעיות מושלמת... הצופה באמת מרגיש שהוא כרגע נפל לתוך סיטואציה משפחתית מורכבת שכזו... ואני לפחות... מאוד התחברתי.

הסרט מעלה שאלות קשות עם תשובות לא חד משמעיות על היחסים המאוד טעונים בין הורים לילדים. בתור מישהי שמצהירה בכל הזדמנות כי אינה מאמינה באהבה ללא תנאים- אין ספק שהתא המשפחתי המצומצם אמור להיות הדבר הכי קרוב לזה. הורים מעצבים את ילדיהם, יוצקים בהם את הערכים שהם עצמם מקדשים יותר מכל, מלטשים את העניין לפחות איזה 16-18 שנה, ואז... מגלים שהילד שלהם הוא אינדיווידואל בפני עצמו. הוא לאו דווקא מסכים איתם בדברים מסויימים- אפילו כאלה שהם נושאי ליבה- וכאן נכנס... אמור להכנס... איזשהו מנגון משפחתי- לרצות בטובת הילד, לרצות באושרו ולקבל אותו כפי שהוא- למרות כל החלומות שהוא ניפץ לך כשבר ללכת בדרכו שלו.

קשה לי מאוד להזדהות עם הנושא עד הסוף... אולי כי הכי אכזבה חסרת כל גבולות שאני אי פעם חשתי מהורי זה כשפאדר גילה שאני ממש לא הולכת ללמוד משפטים ומאדר אחת לשבוע רואה אותי עם לק חצי מקולף. גם בעבר הטיפשעשרה שלי- דרמטי ככל שזה נראה בזמנו- השיא היה כשבגיל 17 הכרזתי שאני שונאת אותם וטרקתי דלת מהדהדת מאחורי בהבטחה לא לראות אותם שוב לנצח.... ואז היה חודש שגרתי אצל סבתא שלי (מסרבת עדיין לומר ז"ל).. במרחק שני רחובות... ואז... כולנו גילינו שהנצח קצר מששיערנו.

אז לא.. אין לי הרבה בסיס להבנת עומק של הנושא המורכב הזה, ולמרות זאת, ואולי דווקא בגלל הביטחון המוחלט שהיה לי תמיד בבני משפחתי- תמיד זעזע אותי הקונספט של ילד שנזרק מהבית... בעיקר בגלל נטיה מינית. קשה היה לי לשאת את האופציה הזו שההורים שלך, שכל החיים גידלו אותך, מעיפים אותך מהחיים שלהם, מציבים בפניך חומה, מתכחשים אליך... רק כי אתה קצת שונה. קצת לא מה שהם חשבו שאתה. קצת לא הנער אליו הם פיללו. באופן אירוני, או דווקא לא, הנושא הזה תמיד העסיק אותי, ואני זוכרת כאילו היה זה אתמול את הפעם הראשונה ששמעתי את "נמס בגשם" של יהודה פוליקר. הרבה לפני שידעתי משהו על כל הנושאים האלה, הרבה שהובהר לי כמה הם מורכבים (בין אם בצדק או אם לאו)- השיר הזה חדר לי לנשמה בגיל קטן כל כך שעד היום לשמוע אותו מרטיט בי משהו. כבר בגיל 8 הזלתי דמעה על הילד שההורים שלו אמרו לו "אחד כמוך לא אצלנו, לא ביקשנו עוף מוזר", כתב להם "אחד כמוני לא יגור פה. עדיף לגור במלונה"... והלך לגור בגן הציבורי, על הספסל מעל הים... ואני מוכרחה להודות שרק לא מזמן גיליתי את האמת... כי כל חיי הייתי בטוחה ש"אם יש אלוהים פה, גם הוא היה בוכה".

 

נמס בגשם / יהודה פוליקר

גשם יורד בחוץ, הוא לבד וקר לו
בטלפון הציבורי שומע קול שמוכר לו
זאת אמא שלו מהבית
אוטומטית, בקצרה
שלום, תשאירו הודעה ואתקשר בחזרה
זה דחוף לו נורא
אבל היא, מה היא יודעת
היא רואה פופוליטיקה
והיא בקושי שומעת
היא אמרה לו: אל תגור פה
גם אבא שלו אמר
אחד כמוך לא אצלנו
לא בקשנו עוף מוזר

גשם בחוץ ממשיך עוד לרדת
אמבולנס מיילל, בכביש עוברת ניידת
ילד, איפה אתה גר
שואלים אותו כולם
אני בגן הציבורי
על הספסל מעל הים
הוא נראה לאחרונה עם תרמיל וסוודר
השאיר מעטפה על השולחן בחדר
וכתב בהמשך לשיחתם האחרונה
אחד כמוני לא יגור פה
עדיף לגור במלונה

נמס בגשם,עף ברוח
הן לא, לא יבכה
לבד כל הלילה
למי הוא מחכה
נמס בגשם, עף ברוח
בלילה קר כזה
אם יש אלוהים פה
גם הוא היה קופא

השעה כבר מאוחרת
אמא שלו במקלחת, עטופה במגבת
הגשם יורד, הכביסה שלה נרטבת
אבא שלו בטלפון הזמין וידאו וארוחה
ונרדם בתוך פיג'מה מול ערוץ המשפחה
גשם בחוץ והתנועה זוחלת
השליחים בדרך, שני שוטרים בדלת
הם מצאו אותו קפוא, חשבו שהוא נרדם
בקצה החשוך של העיר
על שפת הים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

15 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל just GL אלא אם צויין אחרת