00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

כרוניקה בזמן אמת


במאי: ג'וש טרנק
שחקנים: דיין דהאן, אלכס ראסל,
מייקל ב. ג'ורדן
תסריט: מקס לנדיס
ז'אנר: דרמה פסיכולוגית, גיבורי-על
שנה: 2012

בבית ספר תיכון בסיאטל לומדים שלושה תלמידים: אנדרו (דיין דהאן) הוא נער מופנם, שתקן ולא פופולארי שחי עם אמא החולה במחלה סופנית ואבא אלכוהוליסט שמכה אותו ללא הרף. מאט (אלכס ראסל) הוא בן דודו של אנדרו גם הוא לא פופולארי, אבל מתוך בחירה, שכן הוא רואה את עצמו יותר מדי טוב לעומת שאר האנשים בגילו, ומעדיף להעביר את זמנו בקריאת מאמרים פילוסופיים. סטיב (מייקל ב. ג'ורדן) הוא בחור מגניב ופופולארי במיוחד בביה"ס, ומועמד מוביל לתפקיד נשיא הכיתה.
כדי להתמודד עם הבעיות שיש לו בבית ובבית-הספר, אנדרו קונה מצלמה ומתחיל לקחת אותה איתו לכל מקום במעין אקט אובססיבי שכזה. המצלמה הזאת, מסתבר, משנה את חייו: במהלך מסיבה כושלת, אנדרו מקבל קריאה מסטיב ומאט - שאיתם לא היה לו קשר באופן כמעט מוחלט - שקוראת לו לצאת החוצה. מתברר שהם מצאו עצם בלתי מזוהה באמצע היער, מעין סלע זוהר ענק, אותו הם רוצים לתעד במצלמה. לא קורה הרבה כשהם מתקרבים אליו ונוגעים בו, אבל שבועות שחולפים, הילדים מגלים דבר מדהים: הם כבר לא בני אדם רגילים. הם יכולים להזיז חפצים בכוח המחשבה, יש להם כוח עצום, הם יכולים אפילו פאקינג לעוף. אלא שבניגוד למצופה, הם לא הופכים לגיבורי ומנסים להציל את האנושות מפשע ומטרור. לא, הם מתחילים לנצל את יכולתיהם לדברים שכל נער בן 17 היה מבקש לעצמו - כסף, בחורות, פופולריות, שמחה לאיד, עליונות פיזית על אנשים אחרים. וככל שהם משתמשים יותר בכוחות שלהם, ככה הכוחות שלהם מתחזקים...

"כרוניקה" הוא דוגמה נדירה לסרט שבו ה"איך" חשוב הרבה יותר מה"מה". כלומר, ה"מה" פה מצוין, אבל ה"איך" הרבה יותר בולט ממנו. מדובר בסרט Assembled Footage, כלומר, סרט שלכאורה צולם במצלמה ביתית שמוחזקת ע"י דמויות שונות במהלך הסרט. אני דווקא מעדיף לקרוא לז'אנר הזה "אנשים מטומטמים שלוקחים את המצלמה שלהם לכל מקום אפילו שהם יודעים שהם בסכנת חיים". מצטער, אבל עד כמה שסרטים כמו "המכשפה מבלייר" או "קלוברפילד" הפחידו אותי, מעולם לא הצלחתי להתגבר על התחושה שזה ממש לא מציאותי שאנשים יתעקשו להחזיק את המצלמה שלהם, אפילו כשהם נרדפים ע"י מפלצות ורוחות. היה לי חשש שגם "כרוניקה" ייפול למלכודת הזאת ויאכזב, אבל הוא לא. פה השימוש במצלמה נובע מהעלילה, בצורה שלא ראיתי אף פעם בקולנוע. אנדרו מתעד את עצמו ואת חייו באופן אובססיבי כדי להתמודד עם הניכור שלו מהחברה ועם היחס האלים של אביו, והאופן שבו הוא מתייחס ומתנהג עם המצלמה שבידו אמין לחלוטין ואף עוזר להגדיר את האישיות של הדמות. עם זאת, המצלמה של אנדרו היא לא הכלי היחיד שדרכו אנו רואים את הסרט: הסרט מוצג, פשוטו כמשמעו, דרך כל מצלמה הנוכחת בסצינה. מלבד המצלמה של אנדרו, ישנה גם המצלמה של ווידאו-בלוגרית המשמשת כ"לאב אינטרסט" של מאט, ישנן מצלמות אבטחה לרוב, וישנם מצלמות הסמארטפון של עוברי אורח. הקיום של כמה מצלמות בכל סצינה, יוצר דרך חדשה ומקורית שבה הסרט - במקום לערוך את הסצינה מאותה מצלמה בזוויות שונות, הסרט ערוך בצורה כזאת שבה הוא עובר בין כמה מצלמות בכל פעם, והתירוץ להצבתן של כמה מצלמות באותה סיטואציה אף פעם לא שחוק או מטופש. ומה שהכי מפתיע הוא שלסגנון החובבני לכאורה הזה הצליחו להכניס אפקטים מאוד מאוד מרשימים, לא רק ביחס לסרט שהופק ב-15 מיליון דולר בלבד, אלא בכלל. הסגנון הוויזאולי הזה הוא הנקודה החזקה ביותר "כרוניקה", והוא לא משהו שרואים בכל יום.

עד היום, "Assembled Footage" נחשב לז'אנר בפני עצמו, אבל "כרוניקה", על אף הסגנון שלו, מזגזג בין ז'אנרים רבים. בשעה הראשונה שלו, "כרוניקה" מרגיש כמו סרט נעורים מוצלח מאוד, בשילוב עם סרט מתיחות (תחשבו יגאל שילון, רק עם טלקנזיס), וגם מרגיש כמו סרט שלוקח את כל האלמנטים המוכרים של סיפור "מקור" של גיבורי על, ועושה אותם בצורה נהדרת. זוהי שעה נורא משעשעת ונוגעת ללב בעד כמה שהיא מהנה, והיא מעלה חיוך על הפנים בקלי-קלות. בין כל הקטעים המהנים האלה, ישנם גם סצינות דרמה המערבות בעיקר את אנדרו ואת יחסיו עם העולם. וככל שהסרט מתקדם, במהלך מבריק, הדרמה מתחילה להשתלט יותר ויותר על העלילה, ובסוף הסרט קל כבר לשכוח שבכלל שמחת מהסרט הזה. חצי השעה האחרונה של הסרט, היא, במילה אחת, מטרידה. מבחינה פיזית ומבנית, מדובר בחצי שעה שהקצב שלה הוא שילוב בלתי יאומן של רכבת הרים, רכבת שדים ורכבת ישראל. מדובר בחצי שעה כל-כך קודרת, אכזרית, לא סימפטית ואנטי-הוליוודית, שזה פשוט מדהים. מבחינה לא פיזית, חצי השעה הזאת מנקזת לתוכה את כל המסרים והמשמעויות הנסתרות שהוצגו במהלך הסרט, וגורמת לך להסתכל בצורה אחרת לגמרי על כל שאר הסרט. הוא יותיר לך מחשבות שנשארות לך בראש ובלב הרבה אחרי שהוא נגמר. יש לי עדים לכך שלקחו לי כמה וכמה דקות להתאושש מסוף הסרט ולעכל אותו.

כל ההטרדה הזאת לא הייתה פועלת אם היא לא הייתה אמינה, ונחשו מה? היא אמינה לחלוטין. קודם כל, בניית הדמויות נהדרת. אף אחת מהדמויות הראשיות - מאט, אנדרו וסטיב - לא שחוקה או מעצבנת. לכל אחד מהם יש אישיות משלה שמוצגת ונבנית בצורה נהדרת, והכי חשוב - מדובר באישיויות (?) שיכולות להתקיים במציאות. הם מדברים ומתנהגים כמו שתיכוניסטים בשנות ה-2000 אמורים, ולמעשה, אני די בטוח שאם היו נערים שהיו מקבלים כוחות על במציאות, הם היו עושים בערך את מה שהילדים ב"כרוניקה" עשו.
המשחק המצויין מוסיף לזה - שלושת השחקנים הראשיים עושים עבודה ממש מצויינת בהבאת הדמויות הללו לחיים, כשהבולט ביניהם הוא דיין דהאן, שמגלם את אנדרו בהופעה מאוד מורכבת ופסיכולוגית ממה שמצפים מילד בן 17. עוד מישהו שראוי לציון הוא מייקל קלי בתפקיד אבא של אנדרו (למרות שאף אחד לא יאשים אתכם אם תחשבו שהוא מגולם על ידי סולן REM מייקל סטייפ), שמציג דמות אמינה במיוחד של רדנק אלכוהוליסט ומרתיע.

הבעיה היחידה של הסרט נובעת מהעובדה שחסרים בו הרבה אירועים וסצינות שיכלו להפוך אותו ליותר שלם וברור. למשל, הייתה חסרה לי סצינה שבה הגיבורים מגלים את הכוחות שלהם. יותר רקע והצגה של כל מיני אלמנטים בעלילה - כמו למשל, היחסים בין אנדרו לאביו - היו יכולים להיות נהדרים. אחת התפניות הגדולות בעלילה לא נראית על המסך ומוסברת באופן לא ברור במשפט אחד, מה שיכול להקשות על ההבנה של העניין בזמן אמת. אורכו של הסרט הוא 83 דקות בלבד, ככה שאני לא אתפלא אם היו לא מעט סצינות שנותרו על רצפת חדר העריכה.

אבל בתכלס, הבעיה הזאת מהווה אחוז 1 מתוך הסרט. שאר 99 האחוזים מהווים את אחד הסרטים המקוריים, הסוחפים והמטרידים ביותר שראיתי בזמן האחרון. הריאליזם, הדרמה והסגנון הופכים את "כרוניקה בזמן אמת" למוצר מושלם לכל מי שרוצה לראות סרט מיוחד שיישאר לו בראש ובלב הרבה מאוד זמן אחרי שהמקרן ייכבה. הוא מתעלה בקלות על כמעט כל סרט שראיתי ב-2011, ואין ספק שהוא יהיה ברשימת סרטי השנה שלי בסוף 2012. ולעזאזל, אנחנו רק בפברואר.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת