77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זרה באפלה

סרטים אילמים מודרניים

04/02/2012
 
 
ההצלחה של הסרט `הארטיסט`, סרט שצולם במאה ה-21 ועומד על 10 מועמדיות לפרס אוסקר, הפתיע רבים ואפשר לומר שהוא הסרט המדובר של השנה.
אך האמת היא, שזה אינו הסרט היחיד ללא דיאלוגים שנוצר לתוך עידן הסרט הקולי. ובגלל שיש לי אהבה גדולה לסרטים ישנים - בשחור לבן בעיקר - וכל הקלאסיקות הנפלאות, אני מעלה לכאן, הצדעה קטנה, 6 סרטים אילמים מודרניים, (למודרני אני מתכוונת שנוצר לאחר עידן הסרטים האילמים), שבזמנם נחשבו למוזריות נפלאות, בדיוק כמו הסרט הצרפתי המצליח היום `הארטיסט`. ראיתי את כולם, אך האהוב ביותר עלי הוא הסרט `האנטנה` סרט נדיר ומרתק עם נגיעות אוונגרדיות ממגנטות, אשר ראיתי אותו לא פחות מאשר שלוש פעמים!



 
אורות הכרך (1931)

   
 
כמו הדמות הראשית ב`הארטיסט`, צ`רלס צ`פלין שנא את הקולנוע המדובר (אם כי מספר סרטים היו מדוברים: הדיקטטור הגדול, אורות הבימה, הרוזנת מהונג קונג..) לכן, כאשר למדיום החדש מלאו 11 שנה, השחקן ובמאי הגאון שלף משרוולו את יצירת המופת הזו שכל העולם האמין שנועדה לכישלון.
באופן פרדוקסלי, ב`אורות הכרך` לא שומעים מילה או צליל, אבל כל העלילה של הסרט סובבת סביב קול מסויים אשר הצופה מעולם לא שומע אותו: צ`רלי מתאהב במוכרת פרחים עיוורת שמאמינה שהוא מיליונר כי תמיד הוא מופיע באופן מקרי ביחד עם הרעש שנגרם ממכונית מפוארת כאשר זו חונה. מעבר לאנקדוטה זו, הסרט הזה הוא יצירת מופת של הקולנוע אשר הזמן לא פגע בו בכלל. אחד הסרטים אשר משלבים מלודרמה, רוך והומור במומחיות כזו אשר יכול להיחשב רק כקסם. הרזולוציה של סיפור אהבה זה הוא מאלה שגורמים לנו לדמוע ולחלק הקומי יש רגעים בלתי נשכחים, כמו הופעת המיליונר ההוא שכאשר היה שיכור אהב את צ`רלי בכל נפשו כאילו, אך כאשר היה פיכח, לא רצה לראות אותו בשום מחיר.
 

 
 


הגנב (1952)
 

ראסל רוס הוא במאי סרטים עם פילמוגרפיה מלאה במוזריות וביזאריות. לדוגמה, הסרט Thunder in the Sun, מערבון על מהגרים בסקים בקליפורניה שמתעמתים עם אינדיאנים בחילופי אבנים וכנשק הם משתמשים בכובעים שלהם.

הסרט `המרגל`, אינו שונה בהרבה מהז`אנר של התקופה, ריי מילנד, משחק מדען נוירוטי המדליף סודות לרוסים. חינו של הסרט הזה הוא שהינו נטול דיאלוגים, אך כן שומעים את קולות המכוניות, הטלפונים ועוד.. אך לדבר? אף אחד לא מדבר שם. אם בכוונה או לא, שתיקת הדמויות גורמת לאווירת ניכור מחניקה. הסצינה בה מילנד המטורף הורס את דירתו בחיפוש אחר מיקרופונים מושתלים, הועתקה מספר שנים לאחר מכן על ידי פרנסיס פורד קופולה בסרט הנפלא "השיחה" (1974).

 

(תתעלמו מהקטע המודגש הזה, פשוט באג מפגר שלא נותן לי לבטל את הקו מתחת לכיתוב).



>

 
 

סרט אילם (1976)



באמצע שנות ה70`, כאשר כיכבה בבתי קולנוע פריצת הדרך הטכנולוגית sensurround (השיטה הזו שהרעידה וזעזעה את המושבים בסרטים כמו "רעידת אדמה" או "הקרב על מידויי"), מל ברוקס סטר לתעשיית הקולנוע כאשר יצר סרט אילם, אשר יתר על כן, היה לשובר קופות ענק. הסרט מספר את סיפורו של מפיק סרטים גמור, מל פאן, אשר מנסה להעלות סרט חדש אשר יזניק שוב את הקריירה שלו. אך חברי תאגיד מסויים אשר מעוניינים להעיף אותו מדרכם, מחליטים לטרפד את צילום הסרט. ברוקס היה מוקף בשחקנים שתמיד שיתפו פעולה איתו, כגון השחקן הקומי הגאון בעל העיניים הבולטות מרטי פלדמן וגם זכה בשיתוף הפעולה של כוכבים גדולים כמו ברט ריינולדס, פול ניומן וג`יימס קאן. פרט מעניין בסרט הזה: היחיד שמדבר בכל הסרט הוא הפנטומימאי מרסל מרסו, סמל השתיקה, אשר הפתיע את הצופים בסרט זה.


 

 
 
 
הקבינט של ד"ר רמירז (1991)



 
פיטר סלארס, הילד הנורא של התיאטרון בעשורים האחרונים, ערך את הופעת הבכורה שלו כבמאי קולנוע עם הסרט האילם הזה כמחווה לסרט "הקבינט של ד"ר קליגרי". הסרט הוצג כמופע אופראי כמעט, (עם מוזיקה, אך ללא דיאלוגים) בכיכובם של כוכבים מהשורה הראשונה כמו ג`ון קיוזאק ופיטר גלאגר בין היתר, למרבה הצער התוצאה היתה איומה. תרגיל אלטרנטיבי שהתירוץ היחיד לו הוא משאלותיו של סלארס כאשר הוא מביט בטבורו ושואל: "ראי, ראי, מי האמן המקורי ביותר?". למרות שהביקורת קטלה את הסרט, היו מספר אנשים לא קטן שאהב אותו.


 
קריאתו של קת`ולהו (2005)


 
למען האמת, הסיפורים של ה. פ. לאבקרפט, לא היו מוצלחים מעולם כאשר הובאו אל הבד. רוב הגירסאות של עבודתו מעוגלות, ואפילו הטובות ביותר, לא נחלו שום הצלחה בסרטים. למעט אחד. בזה הנדון בו כעת. כי היה הכרח שתגיע קבוצה של חובבנים כדי לבצע התאמה סבירה שבסופו של דבר הניבה עיבוד מבריק לסיפור זה. יוצרי הסרט הם חברי האגודה H. P. Short Society, קבוצה של אוהדים המשחקים בתפקידים המבוססים בדמויות מסיפוריו של לאבקרפט ושיום בהיר אחד החליטו להפוך לסרט את סיפורו הסמלי ביותר. בגלל שהסיפור פורסם ב-1926, הם החליטו לצלם סרט אילם, כמו שזה היה, לו החליטו לצלמו בתקופה ההיא והתוצאה? מדהימה. העיצוב והאווירה מעוררים בהצלחה את האסתטיקה של הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני של שנות ה-20`, האיפור מחקה בשלמות את השחקנים של הראי-נוע והדגמים והסטופ-מושן בסצינות המפלצות מושגות בצורה נפעמת. בקיצור, פנינה קטנה שעושה את זה, לשם השוואה, את `גודזילה` של רולנד אמריך ו`המפלצת` של ג` ג` אברמס, לשני חראות בגודל של הטאג` מהאל.
 

 
 
 
 
 
האנטנה (2007)

 
 
לדעתי, הקולנוע הארגנטינאי עושה קולנוע שברובו מבין רק העם הארגנטינאי, אך מדי פעם, יש לו הברקות, כמו סרט חייזרי שמובן לכל אומות העולם. וכזה הוא סרט `האנטנה`, סרטו השני של הבמאי הארגנטינאי אסטבן ספיר. סרט אילם על התקשורת, הדמיון והמילים.
תצוגה של שחור לבן עם אפקטים של תאורה, אלימות מהולה באירוניה ודמויות בסביבה בדיונית, מחוות למונטז`יסטים הרוסים, לאקספרסיוניזם הגרמני ולסרט השחור הן תכונות אשר מגדירות את הסרט הזה על ידי ספיר.
`האנטנה` היא דרמה גדולה שבה עיר שלמה נשארת ללא קול. מר טי.וי (אלחנדרו אורדפיאטה), הבעלים של מונופול הטלוויזיה, ביצע תוכנית מרושעת כדי להשתלט על כל האזרחים, לכן הוא חוטף את `הקול`, האשה היחידה ששמרה את מתנת הדיבור. כך, משפחה שלמה עוסקת במשימה מסובכת כדי לעצור את תוכניות המנוול.
ואני לא ארחיב יותר בעלילה כי אני ממליצה לראות את הסרט, לא רק בגלל שהוא סרט שעשוי טוב (לדעתי), אלא גם, בגלל המסר שלו: הסרט הוא לא ביקורת נגד התקשורת, אלא, נגד הניצול לרעה של התקשורת שלעתים קרובות יוצרת צרכים. פעמים רבות אמצעי התקשורת פועלים באופן טוטליטרי, וזה מסוכן מאוד כי הם משתמשים במדיה זו ככלי נשק.
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת