00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

אנדרטאות "בעקבות הזכרון האבוד"

                                          היכל השמות ב"יד ושם"

מחר  - יום השואה הבינלאומי.  השנה מוקדש היום הזה לילדים, למיליון וחצי הילדים שנרצחו בדם קר.

אמש, במצב של נים ולא נים, ישבתי על הכורסא מול הטלויזיה (לא רחוק מן התנור שהלהבה מציצה אלי מתוכו והחום שלו מתפשט בחלל החדר) ובהיתי במסך. בשעה 40;21  לערך התחיל השידור של התכנית "במבט שני"  שהחזיר אותי לעירנות מלאה והותיר אותי בסיומו אחוזת צמרמורת ותדהמה, כאילו זו לי הפעם הראשונה שאני נחשפת לתמונות ולתכנים האלה. ללמדנו, שהזוועה הזאת אינה מאבדת מעוצמתה ושוב ושוב תשאל השאלה: איך זה יכול היה לקרות במרכזה של אירופה ובמעוז התרבות שלה?

הסרט, שהבמאי שלו הוא בוריס מפציר (לצפייה - לחצו על קובית "מבט שני" מתאריך 25.12), הוקדש למשימה חשובה של 'יד ושם'  והיא איסוף והנצחת שמות נרצחי השואה בכל הארצות שהיו תחת הכיבוש הגרמני. משימה זו מתבצעת כבר משנת 1953 אבל הואצה בשנת 2006. היום מתבצע חיפוש יזום של שמות הנרצחים בארצות ברית המועצות לשעבר - משימה שהיתה בלתי אפשרית במשך עשרות שנים בגלל ניתוק היחסים בין ברית המועצות וישראל. זה נסיון – אולי האחרון – לזכור את הנרצחים, לשחזר שמות קורבנות השואה. הסרט מספר על עשרות מתנדבי הפרויקט בארצות השונות ועל אנשי יד ושם החיים את חיפוש השמות – חיפוש בעקבות הזיכרון האבוד. על פי החוקרים השונים, בשטחי ברית המועצות נרצחו בין 2,500,000 ל- 2,700,000. העדויות שהובאו טילטלו את הנפש. נשמעו עדויות על  1100 נרצחים שנזרקו לתוך באר שכוסתה רק לאחר 20 שנה, עדויות על אנשים שהוטבעו "כמו חתולים" על פי עדות של מי שאוסף וקורא את דפי העדות שמגיעים. יש מי ש"נקרע על ידי סוסים".  שומו שמיים ! דבריה המרגשים של אחת העובדות ב"יד ושם" ושתכנם אינו זר לכל מי שצופה בתמונות, מזכירים לנו שוב שתמונות הנרצחים היו יכולים להיות שלנו, של ילדינו. ואנחנו מתרגשים כשהיא מספרת שבתום יום העבודה, כשהיא חוזרת הביתה לילדיה, היא מחבקת אותם ומנשקת אותם. תחושת העובדים היא שכל עוד אנחנו זוכרים אותם, את הנכחדים, הם למעשה חיים אתנו ובכך אנחנו מציבים להם יד.

  

           

               הציטוט  לקוח מאתר "יד ושם"  - המאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה

הסרט השני שריגש עד מאוד (ושמשום מה אינו מוקרן באתר הערוץ הראשון), הוקדש לניצולים מרכבת שיצאה למחנה ההשמדה ברגן בלזן ונעצרה על ידי חיילים אמריקאים שלא האמינו עד לאותו הרגע ב"פרופוגנדה" לפיה  מתרחש הרג שיטתי במרכז אירופה. בעצירה הזאת, את הרכבת, הצילו מאות יהודים. עדות מרגשת של אחד מהמצילים, היום בן ה-94 שאינו חדל מלספר לתלמידים על החוויה המטלטלת שעבר במפגש עם עם השרידים ברכבת שנראו, על פי דבריו, כשלדים כ"נשפכו" מתוך הקרונות שנפרצו על המסילה והתמונות המתלוות לעדות - מותירים את הצופה המום. ריח הצחנה הקשה,שעלה מן 'האודים המוצלים מאש', היה קשה מנשוא ולשמע התיאור נדמה היה לי שהוא מסתנן לתוך הסלון המחומם והנעים שלי. גם כאן עלתה התחושה שאנחנו היינו עלולים להיות שם....
והשנה נפגשו המצילים והניצולים, לראשונה, אחרי 60 שנה.

בינתיים הגיעה תגובתה של ים של רגשות (ראו למטה) שהביאה חומר רב על הרכבת הנדונה. אני מביאה לכאן רק וידאו אחד מיו-טיוב על המפגש והאירוע. יש בתגובתה הרבה חומרים למי שמתעניין:

ממליצה לצפות בשידור החוזר שאמור להיות בימים הקרובים. חובה עלינו לזכור ולא לשכוח.  

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

33 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת