66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המחרשה

סיור במנזרים בהרי ירושלים ושפלת יהודה

29/01/2012

 

 

בסיור ביום שישי יצאנו עם מסע נשי אל  הנוף המיוער של הרי ירושלים  בדרך אל אבו גוש.

 

תחנה ראשונה נווה שלום ישוב יהודי ערבי, אשר חבריו, פלסטיניים ויהודים אזרחי מדינת ישראל שבחרו להקים קהילה משותפת ולחיות בה תוך קיום דיאלוג מתמיד, לקראת מציאות אחרת, שוויונית, בה יתאפשר לכל צד לבטא את זהותו המלאה ולקדם את השלום בין שני העמים דרך פעילות חינוכית.

בישוב גרים 54 משפחות ויש להם מלון ומרכז כנסים .

פועל כגוף עצמאי ואינו מזוהה עם שום תנועה או ארגון פוליטי.

בנוף הפסטורלי הזה נמצא "מרכז הדומיה" בו מתכנסים אנשים להתבוננות פנימית ומדיטציה וחויים את השקט  הפנימי .

לצלילי תוף הים עצמנו עינים והקשבנו לקול  הפנימי שלנו.

חוויה מרגיעה.

 

באבו גוש בקרנו בכנסיה הבנדקטינית  בסרטון  שהוקרן קבלנו הסבר על המקום  המרשים השייך למסדר הנזירות הקתולי הוותיק, שנוסד על ידי  בנדיקטוס הקדוש באיטליה של המאה ה-6.

 בחצר המנזר  גינה ,בוסתן ועצים עתיקים . במנזר עצמו גרים נזירים  ונזירות שחיות במבנה הסמוך . את רוב היום   מעבירים בתפילה, לימודי דת ובעבודת כפיים בגינה ובמפעל הקרמיקה והנרות שבמתחם.

המנזר וכנסית התחייה, נבנו ע"י האבירים הצלבנים ההוספיטלרים בשנת 1145. על פי המסורת,  ישוע, לאחר שקם לתחייה בירושלים היגיע לכן ולכן נבנתה  כאן הכנסייה.

בחלקה התחתי של הכנסייה ( הקריפטה )  ניתן להבחין בקירות העבים שבנו הצלבנים. כאן  נמצא המעיין שאת מימיו המפעפעים ניתן לשמוע  אך בגלל החושך בנמקום לא ניתן היה לראות.

 הכנסיה עמדה ריקה כמעט 730 שנה. בשנת 1873 העניק הסולטאן העותמאני , את המתחם לממשלת צרפת, שלה הוא שייך עד היום. הנזירים הבנדקטינים היגיעו לארץ רק בסוף המאה ה-19 ולכנסיה  בשנת 1901.

 אנחנו שמענו  מפי הנזירה מיכאלה על חיי היומיום, על הפרישות, והאמונה והבחירה שלה לאהוב את האלוהים. המשמעות של נזירות התמסרות, כדרך חיים , הוויה רוחנית גבוהה וויתורים על החיים הארציים.

קשה להבין איך בחורה בת 17 שחיה חיים רגילים ,למדה עבדה באה ממשפחה נורמטיבית עזבה הכל ובחרה בחיי הפרישות האלה. מה שהרשים באישיות שלה השקט הפנימי והחיבור שלה לימינו יש לה אינטרנט ופיסבוק וכשהיא יוצאת למשפחתה לובשת בגדים רגילים ולא את הבגדים "הפינגויים" שלה כדבריה.

זאת אהבה שאין לתארה במילים  זה ההסבר לאהבה הגדולה שלה לחיים האלה שהיא בחרה . היא  נזירה כבר שלושים שנה, אוהבת את הארץ ובחרה במקום הזה כי הכל התחיל כאן זה השורש של הדתות.

התהליך להפוך לנזירה הוא ארוך, מתחילים עם לבוש רגיל ללא שום התחיבות ורק אחרי 10 שנים של התמסרות טוטלית ניתן להגיע לשלב שבו הופכים לנזירה ומקבלים את המדים המיוחדים .

יש כאן ציתנות מוחלטת ונתינה לכלל כמו כן יציבות נשארים במקום אחד ולא עוברים ממקום למקום גם אם מאד קשה  מקבלים באהבה גם את הטוב וגם את הרע.

כאן הכל שיך לכולם וחייים בצניעות ובפרישות.

 

 תחנה שניה אירוח בבית נעמתי אבו רחמן  קדיס אישה מוסלמית שנולדה באבו גוש  ובגיל 3 חודשים בגלל מחלתה של אימה הועברה למנזר וגדלה כנוצריה עד גיל 13.

כבר בעליה במדרגות הבית ניתן לראות את הקשר לשלושת הדתות .

על קירות הבית תעודות ותמונות עם אנשים מפורסמים במדינה, במרכז החדר שולחן עם תה ומעמולים מעשי ידיה של בעלת הבית בטעם שאחד לא מספיק.

לאחר  הטעימה נעמתי סיפרה לנו על חייה המיוחדים והמפותלים

כשהייתה נעמתי בת אחת עשרה אם המנזר  הודיעה לה שאמא שלה רוצה לבוא לבקר אותה  נעמתי שהכירה רק את הנזירה כאימה לא הבינה  שעולמה עומד להשתנות בבת אחת.

כשהגיעו אימה וסבתא עטופות בבגדים משונים מכף רגל ועד ראש ולראשן מטפחות. נעמתי, שלא יצאה מעולם מהמנזר, הייתה בטוחה שמדובר במכשפות. זה היה המפגש הראשון שלה עם התרבות, הדת והשפה החדשה שלוו אותה כל חייה.

מאז אותו יום , נאלצה נעמתי לבקר בבית הוריה אחת לחודש, מפגשים שהיו קשים לשני הצדדים.

איש לא הבין אותה  כי דברה רק צרפתית  והיה צריך מתורגמן . כשעזבה את המנזר ועברה לבית לחם שם כולם היו ערבים מרמאלה ממזרח ירושלים והסביבה כך ששם כינו אותה כולם "יהודיה" כי באה מהשטחים ובבית כינו אותה "נוצריה" כי באה עם צלב על צווארה.היום היא גרושה ואם לשלוש בנות ובן 

מהחלון הגדול בסלון ביתה ניתן  לראות  את פסלה של סנטה מריה, ו את השכונות היהודיות של מערב ירושלים, כשברקע מתנגנת תפילתו של המואזין. הנוף הזה מסמל אולי יותר מכל את השלבים הבלתי אפשריים בחייה של נעמתי, שגדלה במוסדות נוצריים, התחתנה עם בן דודה בחתונה מוסלמית למהדרין, בגיל 16, למדה עברית באולפן לעולים חדשים ושלחה את בנותיה ללמוד בבית הספר המשותף בנווה-שלום.

נעמתי  פעילה נמרצת לדו קיום והידברות בין העמים, מעביר הסדנאות בישול לאוכל ערבי, מארחת קבוצות ישראלים לארוחות אוטנטיות ערביות מסורתיות.

נעמתי אישה נמרצת ונחושה שלמרות הקשיים היגיעה לכל מה שחלמה לא מצטערת על החיים המורכבים שהיו לה, חיים שהפכו אותה לאישה מודעת ופעלתנית. רוב הנזירות שגידלו אותה כבר לא בחיים, הקשר עם המנזר ניתק, אבל לקח לה הרבה שנים להוריד את השרשרת של מרים הקדושה. היא  מאמינה בשלוש דתות - הנוצרית, המוסלמית והיהודית. כי יש לכולם  אלוהים אחד.

התחנה השלילית - מנזר האחיות בית ג'מאל. מנזר מיוחד שהיום שוכנות בו ארבעים נזירות מכל רחבי העולם המקפידות על התבודדות ושתיקה ומנהלות אורח חיים מיוחד במינו.

התקבלנו במרק סירפדים לא רע ועוגת לימון  מרה מידי לטעמי , קפה ותה.

הניזרה אנה ברונה ספרה לנו על חייה וחיי הנזירות במקום היה מדהים לראות את האור שקרן מעיניה והאושר שלה באהבתה את האלוהים,

"הקריאה" שהיא שמעה בגיל 24 ,שהוא שם מלמעלה קורא לה להיות נזירה ,היא הירגישה  עמוק בבטן והיא ידעה שזאת הבחירה שלה זה מה שהיא רוצה לעשות בחייה.

קשה לנו להבין איך בחורה צעירה עוזבת הכל והולכת לחיות בשקט ובבדידות הזאת.

הרבה יותר קשה מהנזירות במנזר הבנדיקטי, כאן כל אחת יושבת שעות לבד בחדרה לומדת וגם אוכלת לבד רק בימי ראשון הן נפגשות ומשוחחות וגם רק בעניני התנ"כ,

חלקן עובדות בגינה וחלקת עושות עבודות קרמיקה כאן במקום אין נזירים כלל.

15 שנה לא עזבה את המקום היציאת היחידות שלה זה לרופאים או אם צריך להביא משהו מהעיר

ההורים באים לבקר  אותן במקום וגם לא לעיתים קרובות.

בשעה חמש בדיוק הנזירות כולן לבושות בלבן נכנסו לכנסיה ,נעמדו אחת אחר השניה כשכל אחת בתא נפרד פתוח ושרו את תפילת הערבית. הקולות שלהן שמימיים (אסור היה לצלם)

חוויה שונה לקראת קבלת שבת.

 

הפריחה היפה  של השקדיה והצמחיה סביב

 

 

 

.

 

 

 

 

 
 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

34 תגובות

ברוכים הבאים

free counters

אלבום תמונות
שיר התמיכה בישראל

שחר חדש

שחר חדש

קוביית אלבום
פיסול של הטבע

הקנגרו הדוגמן
שבת אימוץ פארק רעננה

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מנורה אלא אם צויין אחרת