00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תופרת חלומות

ובמלוא שבוע

והנה תם שבוע להיותי כאן.

הילדים הולכים יום יום לחינוך הבלתי פורמלי ויש להם 3 שעות ביום בחברת הילדים, בין 14-17. הם משחקים, יוצרים ובעיקר מכירים את הילדים האחרים. בעת זמן האיסוף יש לי הזדמנות להכיר את ההורים האחרים,

חוץ מזה בשעות הבוקר אני והילדים (משבוע עהבא רק אני והילד)- לומדים חשבון, משחקים, וחוקרים את שבילי הקיבוץ וכל אשר בו.

אתמול ראינו טווסים, והטווס הגיב לקריאת ה"מיאו" שלי בפרישת זנבו ההדור והרעדת הנוצות בריקוד מרשים. יש משהו מלכותי מאוד בטווסים.

אז דיברנו על אמוץ זהבי ועיקרון ההכבדה.

אח"כ חצינו את הכביש וחזרנו הביתה.

הכל קרוב, ופינת החי ממש מתחת לדירה הזמנית שלנו.

הבנתי למה נעים לי פה ואני חשה בבית. הבית מזכיר לי את הדירה הראשונה שלנו כזוג, ברחוב קדימה בחיפה. אותם חלונות של עץ, אותו עץ אורן הנשקף מחוץ לחלון. אפילו אותו הים, רק שמכאן אני רואה את הכרמל.

נתקעתי עם פריקת הארגזים.

הגעתי לנקודה שבה אין לי איפה לשים כל מיני סירים ותבניות של המטבח- מלבד בארגז, במחסן.

התלבטות, האם לשמור את חפציי לעתיד (שנתיים, נניח, עד הבית היפה שלנו) או לשחרר אותם ולמסור?

בינתיים נערמים עוד ועוד חפצים ודברים בארגז "למסירה" במרכז הבית.

העיקר, הפסנתרים עומדים והבובות כבר יצאו להצטלם בשטח-

הנה התאומים קאפקייקס וולנטיין, סוני אנג'לס מסדרה נדירה של דצמבר 2009. בת ובן.

לאותה נקודה ממש של רוויה הגעתי גם עם המפות, הוילונות והבדים לתפירה. אין איפה לשים. אני ממיינת ומתלבטת- לשמור או למסור? לחכות שנתיים ולהלביש בהם את ביתי החדש או לשחרר אותם?

התהליך לא פשוט, ואיטי להחריד אבל אני מתמידה. יצרתי רשימה חדשה של ארגזים לאיחסון ואולי בשבת נארגן יפה את המחסן ונעביר לשם את כל הארגזים של האיחסון.

בינתיים בעלי בנה לי ויטרינה נפלאה עבור הבדים ואני ממש נרגשת לקפל ולמלא בה את אוצרותי.

המכונה כבר נמצאת על השולחן, מוכנה לתפור חלומות, רק אני צריכה למצוא את המגירות הקטנות, את החוטים, את המחטים, ממש בלגנים.

והכי נורא זה כל הניירת, אלו שעוד יהיה להם שימוש ואיש מלבדי לא רואה שהם אוצרות. אולי אני צריכה לערום אותם לארגז ולהזמין חברות לסדנת סקראפ ואלבומים- וכל החומרים יגיעו מהארגז?

אני מתלוננת אבל משתדלת להתמיד, להמשיך, ולהכיר בעובדה הידועה לכול שאני אספנית, ובגלל זה בדיוק אני תופרת חלומות.

וכפר תבור נשארת בלב שלי. אני שם ואני פה.

אני כמו עץ ששלח שורשים לכל המקומות בהם גרתי.

קריית ביאליק, כרמיאל, חיפה, כרמיאל, קריית שמונה, חיפה, כרכור, ירושליים, חיפה, כפר תבור, חניתה.

כך נדדתי לי, כך חיברתי את כל המקומות האלו ללב שלי, והנה מקום חדש והלב נפתח.

שבת שלום

עינבל

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עינבלית אלא אם צויין אחרת