22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

יומיים לבד בניו יורק סיטי: טרילילי וטרללה (טיול אוכל)

תפסתי טרמפ על רותם, גיסתי המקסימה והנדיבה, שעשתה חילופי דירות עם ידיד מהעיר שביקש לנפוש כמה ימים בכפר. הצטרפתי אליה ללינה חינם לילה אחד בדירה מדהימה ברחוב 76 לא רחוק מפינת  ברודוויי...בדירה בקומה השמינית, בבניין עם שומר, שני חתולים ונוף אורבני עם סולמות וגגות, וכמעט בלי שמיים. 

הגחתי מבינגהמטון בחושך של 6:00 בבוקר יום שלישי, וחזרתי אליה בחושך של 24:00 בלילה יום רביעי. 

בניגוד להרגלי, לא תכננתי כלום. רציתי פשוט להסתובב ו"לגלות" את העיר. טוב, אז זה לא היה ממש "דף חלק" היו לי בראש כמה דברים שרציתי לראות, ובעיקר לטעום.

כן, אני מאלה, שיהיו מוכנים ללכת ברגל שעה בשביל מסעדה ששמעו עליה שיש בה משהו מיוחד. אלא שלרוב אני מסתובבת עם אלה שכואבות להם הרגלים והם לא מבינים למה צריך ללכת שעה למסעדה שתגבה מינימום 20$ לאדם, כשאפשר לעצור במקום ולקנות לאפה ב 4$ בפודקארט? לך תסביר...

 25334 1304512646339 1036187459 30767434 6799032 n NYCs 7 Best Food Trucks

החלטתי לשים פעמיי לאיסט וילג' האופנתי. השכונה שלמטיילים ילדים וגברים אין ממש סבלנות אליה. איזה כיף לטייל בלי מגבלות!! תחנת האוטובוס ברחוב 42 שופכת את נוסעיה לאזור שנקרא רובע הבגדים. הרחובות שאני טיילתי בהם נראו יותר כמו רחוב הרצל בדרום תל אביב. אלא אם כן אופנה בעיניכם זה שמלות מצוייצות מלאות פאייטים כמו של דראג קווינס.

בדרכי אל הוילג' עברתי דרך ככר יוניון האהובה עלי מאד. הפעם, ללא ילדים וגברים, יכולתי להציץ בסניף של forever 21. לא אחת כבר נכנסתי לסניפים שלהם, וכמו שנכנסתי כך יצאתי. בלי כלום. הפעם זו היתה הזדמנות להתרשם באמת מהסחורה. בחור ובחורה שהזכירו לי את בוי ג'ורג' וסינדי לאופר חייכו אלי בכניסה בחיוך אמריקאי מוגזם. שום דבר עדיין לא היה נראה חשוד. בקומה הראשונה היו חצאיות מיני, חלקן מתחרה (???) סוודרים עם שרוולים בגזרת עטלף (???) ועוד כמה דברים בצבעים עזים מדי. כשעליתי לקומה השניה החשד והדאגה הלכו והתגברו: חולצות עם צווארון כאילו גזור, וחלק תחתון כאילו גזור מדי, כך שיוכל לחשוף את הפופיק, כתפיה שנופלת, ועוד כל מיני כיתובים על החולצות בסגנון "fame" ו "rock"... חותלות...כפפות גזורות... כשהתחילו לנגן את דוראן דוראן ברקע, ברחתי כל עוד נפשי בי מהחנות! או שאני משתגעת או שהאייטיז חוזרות...לאאאא....בכל מקרה, למי שבעניין של בגדים זולים בסגנון האייטיז שיבלו.

forever 21 union square NYC

גוועתי ברעב, אך שום food cart זול לא יעמוד בדרכי. אני רציתי קפה טוב. אחרי כמה חודשים של קפה אמריקאי דלוח, רציתי קפה איטלקי אמיתי!

עברנו ליד בית הקפה הזה לפני שנתיים, אחרי שסחבתי את משפחתי המסכנה והטרוטת הרגליים למסעדה אורגאנית בוילג'. אחרי שנאלצו לאכול חומוס אורגאני וקינואה, הם לא היו מוכנים לשמוע על שום מסעדה ששמעתי שהיא מומלצת, ולא הסכימו בשום אופן לעבור את הכביש לבית הקפה האיטלקי. הפסידו!

Veniero's היא קונדיטוריה איטלקית כמו בסרטים של המאפיה. נכנסים דרך קיטון צר וקטן הפותח פתח לגן עדן. מאחורי דלפק בסגנון מיושן עמוס במאפים והעוגות המגרים ביותר שראיתם מימכם עומד איטלקי רגזן וזעוף.

את מי שמבקש לשבת הוא מפנה בפנטומימה רגוזה לאיטלקי אחר, העומד מאחורי דלפק מגרה אחר וליד מכונות האספרסו הריחניות. האיטלקי השני יותר חייכן ונחמד, נראה קצת מפוזר, והזכיר לי מיד את רוברטו בניני. אחרי התמהמהות איטלקית טיפוסית הוא הושיב אותי בשולחן סמוך לחבורת זקנים ששוחחו בקול רם באנגלית במבטא איטלקי (הדודים של טוני סופראנו??? קיויתי...).

הוא הגיש לי שלושה תפריטים, שאין בהם יותר מדי מלל, רק תמונות. זה היה נורא! אני כמובן נכנסתי עם תכנית לקחת את עוגת הגבינה ללא סוכר, אבל התמונות....לא ראיתם דבר כזה. עוגת גבינה עם תותים ועוגת גבינה עם שוקולד, קנולי וטירמיסו, עוגות שוקולד במיליון סוגים וצורות, עוגות פירות עם בצק פריך או עם קצפת...זה היה נורא ואיום! רעיון עוגת הגבינה ללא סוכר נזרק הצידה בשאט נפש. רוברטו בניני כבר עמד מעלי, פנקסו בידו, סינרו על מתניו, עטו רועדת על פנקס ההזמנות " כן גבירתי???" המממ... הסתכלתי על חבורת הגברים האיטלקים, לכל אחד צלחת עם רבע עוגת קצפת כזו או אחרת. הסתכלתי לצד השני: בחורה רזה ומלוכסנת יושבת רק על כוס קפה (טפו)...."טוב...אה...תן לי...עוגת ש... לא .... עוגת גבי...לא..." ולא יודעת למה, אבל זה מה שיצא כי הוא הלחיץ אותי, שמעתי את עצמי אומרת: "עוגת גזר!!!!" ואחרי שהוא הלך, נושם בהקלה על כך שהשתחרר ממני סוף סוף, ישבתי ותהיתי: מה פתאום עוגת גזר??? מאיפה זה בא???

קיבלתי: כוס ענקית וגבוהה עם קפה הפוך, כזה שכל כך התגעגעתי אליו... כזה עם חלב סמיך וקצף עשוי כמו שצריך. עם ריח חזק חזק של קפה... (הקפדתי להמתיק בסוכרזית, בכל זאת, צריך לשמור על הקלוריות...). ואת עוגת הגזר. איזו בחירה!!! הגעתי למסקנה שב Veniero's כנראה שאפשר לעצום עיניים, להניח את האצבע על עוגה רנדומלית כל שהיא (אולי אפילו העוגה בלי סוכר, מי יודע???) ומה שלא יצא - יהיה מעדן. מתוק, עם מן קרם מדהים למעלה וציור של גזר. אכלתי לאט לאט שלא יגמר. זכרתי שקרן מור גילתה פעם את סוד הרזון שלה: היא אוכלת הכל אבל משאירה חצי בצלחת. בחצי הדרך היססתי לרגע....הטיפ של קרן מור....מאוחר מדי. העוגה נגמרה מעצמה....

המקום מתהדר בכך שהוא קיים מאז 1894, ושומר על העיצוב מאז.

  Veniero’s Pastry Shop and Caffé, located at 342 East 11th Street (between 1st and 2nd Avenue)

New York, NY 

 

המשכתי להסתובב לי ברחובות האיסט וילג' מלאת רגשי אשמה לנוכח כל החברה הרזים והאופנתיים שהסתובבו סביבי... הרחובות מלאים בחנויות בגדי מעצבים יקרים להחריד (לא נכנסתי) וחנויות בגדי וינטג'. נכנסתי ויצאתי מיד. אני יודעת שוינטג' עכשיו זה הקטע, אבל אני לא מצליחה בשום אופן להתחבר לטרנד של סמרטוטים שהיו סמרטוטים עוד כשהיו חדשים, ולא מוכנה לשלם עבורם הון רק כי הם מהוילג'. כמה שאני מחטטת (ורוצה, ממש רוצה!) אני לא מוצאת אפילו סמרטוט אחד שנראה לי שהייתי לובשת...

 

איפה שכמעט קניתי, היתה החנות של Urban Outfitters בשדרה השלישית (על הרשת הזו למדתי מרותם, שהיא "עכבר עולם" מהלך של העיר ניו יורק, ובלוג אופנה מדבר). 

 View Product

אבל המחשבה של: להוריד את התרמיל עם ציוד ליומיים, המעיל, כובע צמר, שתי שכבות של סוודרים וכו' וכו', הורידה לי את החשק. עשיתי סיבוב ארוך, ליטפתי בערגה את הבגדים היפים, ויצאתי החוצה...

כתובת: 

 999 3rd Avenue

New York

המשכתי לצעוד ולצעוד. צופה בתיירים, סטודנטים, אנשים בחליפות בסטייל, הודים, סינים, אפריקנס אמריקנס...זוג בנעלי בית וטריינינג מרופט הסתובב עם כלב וסיגריות ביד, וחשבתי כמה הם דומים לכל כך הרבה זוגות צעירים בתל אביב. זו היתה סנונית ראשונה לחשד הולך וגובר: ניו יורק סיטי מחקה את תל אביב!

ומכיוון שלא היה הרבה מה לעשות (יום שלישי, כל המוזיאונים בניו יורק סגורים) לא היתה ברירה, והחלטתי ללכת לאכול משהו. זכרתי שלפני כמה שבועות באחת ממסיבות הקוקטייל לרגל הקריסמס, פרופסור עם ותק ניו יורקי המליץ לנו על הדלי המפורסם Katz's. לא שעיתי לאזהרותיה של רותם לגבי המחירים הגבוהים, והחלטתי לנסות בעצמי. 

Katz's הוא מוסד ניו יורקי ותיק. הוא החל כדלי יהודי, והיום הוא עדיין משווק את עצמו כדלי יהודי רק שהעובדים כולם הודים ודומיהם. המקום כנראה לא השתנה לפחות מאז שנות השישים. הוא כולל חלל ענק, עם דלפק ארוך וענק עוד יותר שלאורכו עומדים חרוצים ומזומנים חבורת הודים וזרים אחרים לשרת את הלקוחות. השלטים מבשרים על מבחר עצום של נקניקים וסוגי בשרים: סלמי, פסטרמי, האמת היא שאני לא ממשמבינה בכל הנקניקים האלה...אבל לא היתה ברירה.  בכניסה יושב איש שנותן לכל נכנס מן כרטיסיה עליה ירשם בכתב יד המחיר של הסנדוויץ שבחרתם. המוכר היה אדיב אך די לחוץ "כן גברתי" הוא אמר בטון מלחיץ, "מה תזמיני??" אה...לא היה זמן להסתכל על המחיר, זה היה מלחיץ נורא, תור של מלא אנשים השתרך מאחורי, וכל המוכרים נראו נורא ממהרים ופחדתי שהוא יעזוב אותי ויעבור למישהו אחר "תן לי...." האיש שלפני קיבל לידיו מגש עם סנדוויץ ענקי עמוס בשר "תן לי כמו שלו!" אמרתי והצבעתי על המגש של האיש "את בטוחה" שאל המוכר שלפתע היה לו את כל הזמן שבעולם, מערער לי את הביטחון העצמי. "את צריכה לטעום!" הוא אמר, דוחף אלי צלחת עמוסה בשר חם, עסיסי, מתובל לעילא ולעילא. "כן!" הכרזתי "אני בטוחה!". המוכר ההודי היה מרוצה, וזמזם לעצמו איזה מוסיקה כלשהיא (בטוח לא יהודית...). "אז מאיפה את?" הוא שאל (איזה מן מוכר בדלי יהודי אתה, שאתה לא מזהה את המבטא שלי??.) חשבתי לעצמי "מישראל" עניתי. והוא, כמו כל הודי טוב אמר מיד: "או שלום, סבבה, מה שלומך?"...וגם היה שם משהו עם "ג'רוסלם" "כן, כן.." אמרתי "סבבה" ולקחתי את המגש שהוא הגיש לי, עם סנדוויץ שגבוה יותר ממני. "אה...ניו יורק...טעם של חו"ל" חשבתי לעצמי בעודי מורידה: תרמיל, מעיל, כובע צמר, צעיף, כפפות....פתחתי פה בגודל של מערת המכפלה כדי לנסות ולנגוס בדבר העצום הזה (שהיה כרוך בלחם טרי טרי ומלווה במלפפונים חמוצים כאלה home made כמו שסבתא שלי היתה מכינה...).ואז... בשולחן לידי בקולי קולות "לא, אתה לא מבין,, איזה שטויות אתה מדבר? אני פה כבר 20 שנה, אף אחד לא מבין בעסקים יותר ממני...." בעברית צחה ומצוחצחת...אוי...חשבתי לעצמי, דווקא לידי....אבל אז בשולחן מהצד השני שמעתי: "מוטי, אחרי זה חייבים ללכת למייסיס אני חייבת לקנות לי תיק"...מזל שבשולחן שמאחורי דיברו בשפה אחרת... הסנדוויץ היה מעולה אגב. לא הצלחתי לסיים את כולו. הוא מוגש כשהוא מחולק לשניים ולדעתי הוא מתאים לשני אנשים. דעתי התחזקה כשהמחיר + TAX הגיע לכ-17$...

 Corned Beef Sandwich

 Monday - Wednesday: 8:00am - 10:45 pm

Thursday: 8:00am-2:45am
Friday: 8:00am - Open all night!
Saturday: Open all day!
Sunday: Open until 10:45pm
Open late Thursday and all night Friday/Saturday!!

*Take-out only for the last 15 minutes every night

Still the staple of the Lower East Side...since 1888

205 East Houston Street (corner of Ludlow St) New York City, 10002

אחרי הארוחה אצל Katz's קצת נגמר לי הכח... המשכתי לטייל בין הבניינים היפים של הוילג' אבל הכאבים ברגליים ובכתפיים אמרו את שלהם, וכבר לא היה אכפת לי מ H&M ומ BANANA REPUBLIC ומכל החברים שלהם בשדרה החמישית, זה כבר לא היה כיף...ואז הטלפון מרותם שסוף סוף הגיעה העירה הציל את המצב! עליתי לאוטובוס לכוון ה UPTOWN ובחור חמוד שכנראה הבין את מצבי נתן לי לשבת. הגעתי לדירה החמודה שתוארה בהתחלה, הרמתי רגליים למעלה, ליטפתי שני חתולים, ובערב הלכנו לאכול (אלא מה???) בעוד מסעדה טעימה טעימה בשדרה התשיעית שעליה אספר בפעם הבאה...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת