1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

סייג למצווה – חוכמה

17/01/2012
 
הרעיון לרשומה הזאת הסתובב אצלי כבר כמה שבועות, אבל הכתיבה נדחתה בגלל שלל השרביטים שנחתו עליי.
ולא רק בגללם. קצת חששתי מכתיבת הרשומה הזאת (ואני עדיין חושש) מכמה סיבות: ראשית כי אני ידוע כאדם קונפורמיסטי, פָּרְוֶה וצמחוני ואילו רשומה זאת עומדת להביע דעה ברורה... זה די מפחיד, לא?
שנית כי הרשומה עלולה להצטייר כפוגעת ביהודים מאמינים. אני בסך הכל די מעריך אנשים מאמינים – אני פשוט לא מסוגל להאמין באלוהים (או באסטרולוגיה או ברוחות רפאים או ב...) ואני נוטה להעריך אנשים שמסוגלים לעשות דברים שאני לא.
אבל אני לא.  אז קודם כל אתנצל מראש בפני מי שעומד להפגע מהרשומה.
וכעת בכל זאת אכתוב (וגם אפרסם. אני חושב):
 
התורה מלאה מצוות כרימון. 613 לפי הספירה המקובלת. בדרך כלל נהוג לחלק את המצוות למצוות "עשה" ולמצוות "אל תעשה". לפעמים יש חלוקות אחרות כמו למשל "מצוות שהזמן גרמן".
אבל אני רוצה לחלק את המצוות למצוות מוחלטות ומצוות יחסיות.
דוגמאות למצוות מוחלטות יש הרבה: "לא תרצח" היא דוגמא מצוינת. אסור לרצוח אנשים. נקודה. (אלא אם הם גויים – אבל זו פרשנות הנתונה במחלוקת).
אבל יש מצוות שאולי אפשר לכמת. הראשונה – זו שנתנה לי את הרעיון לרשומה – היא בעצם המצווה הראשונה בתורה (אם אני לא טועה). מיד לאחר שהאדם נברא (בגרסת בראשית פרק א') אומר אלוהים לבני האדם (כאן עוד לא מדובר באדם וחווה שהופיעו רק בפרק ב'): "פרו ורבו ומלאו את-הארץ".
 
ומאז אנשים מאמינים משתדלים ככל יכולתם למלא אחר מצווה זו – והיכולת אכן משתפרת עם הזמן. כפי שאבא שלי מספר פעם במשפחות חרדיות היו 7-8 ילדים. היום יש לא מעט משפחות עם 12-14 ילדים.
זה די טבעי עם השיפור ברפואה – מצד אחד אנחנו יודעים לשפר את הפריון ומצד שני (לשמחתי הרבה) הרבה יותר ילדים מגיעים לבגרות.
 
אבל האם לזה באמת התכוון אלוהים? לרביה ללא הגבלה? יש היום על כדור הארץ קצת יותר משבעה מיליארד בני אדם. רבים מחוזי העתידות המקצוענים חוששים שכדור הארץ לא יכול לכלכל כל כך הרבה בני אדם.
באופן אישי אני חושב שהחלק של "ומלאו את הארץ" התקיים כבר מזמן ובימינו ניתן לצמצם את הפריה והרביה ל-2-3 ילדים במשפחה ועדיין למלא את המצווה ככתבה וכלשונה.
אני מניח שחלק מהקוראים (או אלה שלא קוראים) יאמרו שהעובדה שיש בעולמנו שבעה מיליארד בני אדם אינה רלוונטית – כי רובם המוחלט אינם יהודים. (כבר סיפרתי על ה"מחנך" שלי בכיתה ו' שחילק את היקום לחמש דרגות? "דומם, צומח, חי, מדבר, יהודי")
לאלה יש לי שני דברים לומר: ראשית, המצווה הזאת ניתנה בפירוש לכל בני האדם. כולל הגויים. שנית, מדינת ישראל היא מהמדינות הצפופות בעולם. לפחות לגבי היהודים בארץ אין ספק שעמדנו בהצלחה בחלק של "ומלאו את הארץ". מי שלא מאמין מוזמן לשוק מחנה יהודה או שוק הכרמל ביום שישי בשתים עשרה בצהרים.
 
יש עוד מצוות שלדעתי הגיע הזמן לחשוב עליהן שוב. "שמור את יום השבת לקדשו" לדוגמא. אין ספק שהרעיון של יום מנוחה שבועי הוא מצוין. לא פלא שרוב אומות העולם אמצו אותו (והמהדרין הגיעו כבר לכמה ימי מנוחה). אבל האם כל הפעולות הנחשבות לחילול שבת הן באמת כאלה? האם אלוהים באמת התכוון שלא נתניע מכונית ביום שבת? יש הרבה פרשנויות לגבי "עונג שבת" כמו למשל "שינה בשבת תענוג" וכמובן גם הפרשנות הלא מקובלת עליי שמצווה לאכול בשר בשבת. אבל אני מכיר לא מעט אנשים שמבחינתם עונג שבת אמיתי פירושו לצאת לבקר קרובי משפחה וחברים או אפילו לראות פרחים בטבע. ובשביל שתי הפעילויות האלה עליהם להיכנס למכונית ולהתניע אותה... זו לא באמת "עבודה". קשה לי מאוד לפרש זאת כך. אז אולי אפשר להוציא את הנסיעה ברכב (או הדלקת חשמל לצורך העניין) מהפעולות המחללות שבת?
 
אני יכול להמשיך לסקור עוד כמה מצוות כאלה, אבל רציתי לתהות לגבי עוד משהו – אקטואלי למחצה. אחד הדברים המשותפים לשלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות הינו הפחד מהנשים. גם ביהדות, גם באיסלם וגם בנצרות נשים צריכות להתלבש בצורה צנועה ולהתרחק ככל האפשר מגברים כדי לא לעורר את יצרם. (יש שיאמרו שהנוצרים אינם כאלה... אבל מה עם אידיאל הנזירים והכמרים הקתוליים?)
איזה איום מהוות הנשים על אלוהים הכל יכול?
 
אני מניח שחכמי הדת חוששים שהגבר הממוצע ישכח את כל (או רוב) מצוות הדת בראותו אשה יפה ובלתי צנועה (פרט כמובן למצוות "פרו ורבו") ובמקום לעסוק בעבודת האל או לפחות לחשוב כל הזמן על אלוהים הוא יעסוק במחשבות "זימה" – כלומר מחשבות על אותה אשה יפה ועל אפשרויות ה"פרו ורבו" עמה.
אמנם אני גבר הטרוסקסואלי ואני חייב להודות שמראה אשה יפה משמח אותי ואם היא בלתי צנועה בעליל (אני לא מדבר על אשה שאפשר לראות את שיער ראשה או את "הברך של היד" אלא על דברים מגונים ממש כמו מחשוף עמוק) אני עלול למצוא את עצמי מעורר מבחינה מינית, אבל אני לא חושב שדברים כאלה מעסיקים אותי יותר משניות ספורות.
כמובן  שיש שתי בעיות ברורות כשאני משתמש בעצמי בתור דוגמא: הראשונה היא שאני כידוע לא גבר טיפוסי (אני עושה כביסה ולא רואה כדורגל) אבל השניה היא החשובה יותר – אני לא מאמין באלוהים ולכן ברור שמראה אשה יפה לא יגרום לי לחשוב על אלוהים ואיך לעבוד אותו פחות מבדרך כלל.
 
אבל אני עדיין לא מבין איך אשה יפה יכולה להוות איום על בורא העולם, הכל יכול, שכל מחשבותינו ומעשינו גלויים בפניו. אם היו נותנים לי בחירה בין גן עדן לבין אשה יפה, ברור מה הייתי בוחר, לא? ברור שהייתי בוחר באשה – אבל מי שמאמין באמת רצוי שיבחר בגן עדן.
בקיצור, הצעתי למאמינים היא לראות בנשים עוד אחד מהמבחנים (כמו כריך BLT טוב) שעליהם לעמוד בהם ולהוכיח שהם באמת רוצים לקיים את המצוות (ולא רק את מצוות "פרו ורבו"). הניחו לנשים להתלבש כרצונן ולהסתובב היכן שירצו – כך תוכלו להאדיר את שם אלוהים.
 
ולסיכום הרשומה אני לא יכול שלא להימנע ממחשבה מטרידה אחת. הגדולה המקורית של היהדות הייתה צמצום ניכר במספר האלים. עובדי האלילים השונים האמינו בקיומם של אלים רבים – אחד (או יותר) לכל דבר. היה להם אל לחוכמה ואל למלחמה, אל השמש ואל הירח, אל שדאג לפריון (יש ברשומה איזה מוטיב חוזר...) ואל שטיפל במתים.
זה לא קצת מגוחך להאמין שהעולם מנוהל ע"י חבורה שלמה של אלים בעלי חולשות אנושיות? כאלה שנולדים, מתחתנים, משתכרים, זוממים מזימות ורוצחים?
הרבה יותר סביר להאמין בקיומו של אל אחד- יודע הכל ויכול לעשות הכל – שאין בלתו.
 
אבל מאז שהומצאה היהדות זרמו מים רבים בגיחון ובפישון וקמו עוד דתות המאמינות בקיומו של אל אחד בלבד. אז מה בעצם מייחד את היהדות היום? פעם היא נחשבה לדת מתקדמת אבל היום יש לה קצת ריח של נפטלין פה ושם וכל מיני טלאים וגם קרעים ושפשופים.
אולי כדי לשפר את מצב היהדות אפשר ללכת איתה צעד אחד קדימה ולהפחית את מספר האלים בעוד אחד בלבד.
אני חושב שדת המאמינה בכך שאין אלוהים תהיה באמת הדת המתקדמת ביותר.
 
 
והרשומה המומלצת היא – מעשה בעגלה - בבלוג של אלי ששון

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

357 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת