00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

יפו תל-אביב

יפו תל-אביב, יגאל אלון 98, תל-אביב

מילים: חיים כהן, לחן: עממי

התגעגעתם לחיים כהן? אני מאמין שלא. לא היתה לנו שום הזדמנות להתגעגע. האיש לא יורד מעל מסך הטלוויזיה, מוציא ספרי בישול, מייעץ למסעדות – ומככב בתקשורת ללא הפסקה. האם התגעגעתם לבישול של חיים כהן? במקרה הזה אני מאמין שכן. הוא לא בישל בעצמו במסעדה כבר בערך עשור – והגיע הזמן שגם אנחנו ניהנה קצת ממעשה ידיו. כיאה לסטאר-שף במעמדו, פתיחתה של מסעדת "יפו תל-אביב" לוותה בהרבה באזז, והציפיות ממנה הרקיעו שחקים בהתאם. השבוע ביקרתי בה גם אני, זאת לאחר שהזמנתי שולחן כשבועיים מראש.

הקונספט במסעדה הוא גורמה מבית אימא. לא במקרה נבחר לה השם "יפו תל-אביב", יש בה אווירה תל-אביבית אורבנית עדכנית מחד ואוכל המשלב עממיות יפואית מאידך. התפריט מוקפד עד עלה החסה האחרון ומושפע מאיטליה, צרפת וכמובן מהמזרח התיכון. למרות התדמית העממית של כהן, המחירים במסעדה אינם "בלאדים" כלל – והמנות העיקריות מתומחרות באזור ה- 120 ₪ וצפונה.

להלן המנות שהוזמנו:

שקדי עגל על פולנטה (65 ₪). שקדי העגל היו רכים, נימוחים, ניצלו בצורה מושלמת והיו מלאי טעם. גם הפולנטה היתה נהדרת: קרמית, סמיכה יחסית, אך בעלת מרקם לא חונק מדי. החיבור בין צפון איטליה לשיפודי התקווה מעולם לא הרגיש טבעי כל-כך.


צלעות טלה על חציל קלוי ושעועית ירוקה (145 ₪). הצלעות היו מושלמות, צעירות ולא שומניות מדי. הן נצלו במידת עשייה מדיום-רייר ונותרו אדמדמות, עסיסיות ובעלות טעם בשרי דומיננטי. הן הונחו על חציל קלוי נפלא בעל טעם גולמי ומעושן. למרות שמדובר במנה פשוטה מאוד, המוגשת בצורה לא מתוחכמת בעליל, מסעדות רבות בארץ יכולות רק להתקנא בה. יחד עם זאת, במחיר כזה ניתן לגלות יותר נדיבות ולהגיש יותר מ- 3 צלעות.


לחי בקר על פירה (135 ₪). תבשיל בישול ארוך חורפי מובהק, שזוכה כאן לביצוע סטנדרטי מדי. הבשר היה רך מאוד, לא שומני או סיבי מדי. הפירה היה חלק, עשיר בחמאה והיווה תוספת ראוייה. חסרה לי הנגיעה הנוספת, זאת שהופכת מנה טובה לבלתי נשכחת.


פוקצ'ה טובה הוגשה על חשבון הבית.


גם באגף הקינוחים אין פה ניסיון להתחכם. מוגשות מנות סטנדרטיות כמו טירמיסו, פטיפורים ואף כנאפה. אנחנו בחרנו בסברינה (40 ₪). זוהי עוגה פופולאריות מאוד בפריז, שזוכה בארץ לסיכול ממוקד כבר שנים. מה לא מעוללים לה כאן? מציפים אותה בסוכר, מטביעים אותה בסירופ ומגישים אותה עם הר של קצפת – כאילו כדי להפכה בכוונה לבלתי אכילה. הפעם שמחתי לגלות סברינה נהדרת: עוגת שמרים איכותית, לא יבשה מדי, לא מתוקה מדי, ששחתה ברוטב מוצלח של פירות יער. קינוח פשוט וטוב.


ב"יפו תל-אביב" שמים דגש על הטכניקה ולא על הפירוטכניקה. אין בה ניסיון להמציא את הגלגל, שזה בסדר גמור. חומרי הגלם איכותיים וזוכים לנגיעות קלות בלבד. לא מוגש כאן אוכל מסעיר, אך הוא טעים ומהנה לאורך כל הדרך. האם מדובר במסעדה מוצלחת? בהחלט כן. האם אחזור אליה בקרוב? כאן כבר התשובה מורכבת יותר. באופן אישי הייתי שמח לאכול פה שוב, אך ברמת המחירים הנוכחית, התענוג הזה יאלץ לחכות. נכון שמשלמים כאן על ה"מותג" חיים כהן, ושהמסעדה היא כרגע המקום הנכון לראות ולהיראות בו, אך בהשוואה לבתי אוכל דומים בתל-אביב, ארוחה בה כרגע היא לוקסוס יקר מדי.

ציון: 4 כוכבים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

30 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת