00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אהבת חינם

ציטוטים, אמרות חכמה ומשפטים של ג`לאל א-דין רומי

ג`לאל א-דין רומי (1273-1207), הינו הידוע (ויש שיאמרו גם הגדול) שבחכמי הסופים המוסלמים.
הוא נולד בפרס, באיזור שכיום הינו חלק מאפגניסטן; אביו, מורה סופי ידוע, שלח אותו להתחנך מגיל צעיר בתורת האסלאם והסופיות, הזרם המיסטי-אזוטרי של האסלאם.
בשנת 1244 פגש רומי בדרוויש מסתורי - שמס א-טבריזי, שהפך למדריכו הרוחני הישיר.
עם היעלמו של שמס לאחר מספר שנים של למידה משותפת, אבל כבד ירד על רומי, ובשירים רבים שכתב לאחר מכן מופיע שמס (שמש בערבית) כאנלוגיה ל"אהוב" - אלוהים, מושא כמיהתו של הסופי לאיחוד.
לאחר היעלמותו של שמס, חדל רומי מהעברת שיעורים פומביים והתרכז בכתיבת חיבוריו הפילוסופיים, שמהם הבאתי כאן כמה פנינים בפניכם, בתרגום לעברית.

הציטוטים נלקחו מיצירתו האדירה "מסנאווי" (לפרטים לחצו כאן), שירה רחבת היקף הכתובה פרסית, בה פרש רומי את משנתו הרוחנית לאורך כ-25,000 פסוקי שיר, אותה חיבר בשנותיו האחרונות לחייו.
חשיבותו של החיבור עצומה למסורת הסופית, והוא מכונה בפי רבים "הקוראן הפרסי".
נושאי החיבור רבים ומגוונים; בחרתי להביא כאן משפטים ואמרות הנוגעים לשאלות: מהו אדם? מה מהותו? מדוע אנו סובלים?  

לאחר הציטוטים מופיע סרטון ובו סיפורו של רומי.

תיהנו!

ינון

הרוח האנושית - מהו האדם?

 הרוח האנושית מלאת זוהר, ומבקשת את שהינו טוב. האגו הינו חשוך ומושפע מן החושים. אם כך, איך מביס האגו את הרוח? האגו גובר משום שביתו הוא הגוף, בעוד שהרוח הינה זרה לעולם הגשמי. הכלב מגן על הטריטוריה שלו כאריה פראי. (Masnavi III 2557-8)

 תכונותיך הפיזיות, כמו גופך, הינם בהשאלה בלבד. אל תשית את לבך אליהם, הואיל והם חולפים ומשך קיומם הוא כשעה. רוחך לעומת זאת הינה נצחית: גופך מצוי על אדמה זו, כמנורה, אך אורו נובע מאותו מקור עליון אלמותי. (Masnavi IV 1840-2)

 כשמגיע הזמן עבור העוּבּר לקבל את רוח החיים, השמש מסייע לו. העובר קם לתחייה, משום שהשמש מעניק לו רוח. מן הכוכבים האחרים, עובר זה קיבל רק הטבעה, עד שהשמש זורח עליו. כיצד הפך העובר קשור לשמש הזורח בעודו ברחם? לשמש דרכים רבות, הנסתרות מחושינו: הדרך בה זהב מועשר, הדרך בה אבן פשוטה הופכת לנופך ולאודם, הדרך בה פרי מבשיל והדרך בה אומץ מוענק לאדם אכול פחד. (Masnavi I 3775-82)

 השמש, שהינו רוח, הפך נפרד לקרניים באמצעות חלונות, שהינם הגופים. בעודך מתבונן בגלגל החמה, הוא אחד, אך זה שדעתו התערפלה על-ידי תפיסתו את הגופים, שרוי בספק. הריבוי מצוי ברוח החייתית; הרוח האנושית הינה מהות אחת. הואיל ואלוהים זרה את אורו על האנושות, בני האדם הינם ביסודם אחד. המציאות היא, שאורו מעולם לא הופרד. (Masnavi II 186-9)

 לאינטלקט שתי צורות. הראשונה הינה נרכשת, נלמדת מספרים ומורים, באמצעות הרהור ושינון, באמצעות ההיגיון והמדעים. בצורה זו כוחותיך האינטלקטואליים גדלים, אך ככל שאתה צובר עוד ידע, כך גדל גם העול שאתה נושא עמך. צורתו השנייה של האינטלקט הינה מתנה מאלוהים. מקור המבוע שלה הוא לב לבה של הנשמה האנושית. כשהמים של הידע הנשגב מבעבעים מן הרוח אל תוך האינטלקט, הוא בהיר ובוהק ולעולם לא יכול להפוך מעופש או עמום. (Masnavi IV1960-5) 

 הנשמה שחה לחלקיה הארציים המשמשים לה כבסיס, "גלותי הינה מרה משלכם: אני שמימית." הגוף כמה לעשבים ירוקים ומים זורמים, משום שמקורו בהם; הנשמה כמהה לחיים ולאחד החי, משום שמקורה בנשמה האין-סופית. כמיהתה של הנשמה היא לידע וחכמה; כמיהתו של הגוף היא לפרדסים, כרי הדשא וגפנים. כמיהתה של הנשמה היא להתעלות ונשגבות; כמיהתו של הגוף היא לרווח ולאמצעים של סיפוק עצמי. (Masnavi III 4435-9)

סיבת הקיום האנושי - מדוע ברא אלוהים את האדם?

 אלוהים הציב סולם למול רגלינו: עלינו לטפס בו, צעד אחר צעד. יש לך רגליים: למה להעמיד פנים שאתה נכה? יש לך ידיים: למה למנוע מאצבעותיך את האחיזה? (Masnavi I 929-31)

 היה זה בוראנו שהוביל אותנו דרך שלבי האבולוציה, מהשלב החייתי עד לאנושי. רצונו היה להפוך אותנו לאינטליגנטים ולבעלי הכרה, כך שאולי נדע אותו. (Masnavi IV 3646-7)

 מילותינו ופעולותינו מעידות על מחשבותינו הנסתרות; יחדיו הן מביעות את רוחנו הפנימית. זוהי העדות לחיינו, סיבת קיומנו כאן עלי אדמות: להגשים את עצם טבעה של רוחנו, בה נגעה רוחו של אלוהים. (Masnavi V 236; 250)

 מדוע הנך מופתע שהרוח האנושית אינה יכולה לזכור מהיכן הגיעה, מהיכן התהוותה ושכנה לפני שנולדה? בעולם דמוי חלום זה, הרוח האנושית מצועפת בצעיף, כשם שהעננים מסתירים את הכוכבים, כך שאינה יכולה עוד לראות את מקום מושבה הרוחני. משימתה של הרוח האנושית עלי אדמות היא לטהר את לבה, כדי לאפשר לו לראות מבעד לצעיף ולהתמקד במישור הרוחני. על הלב לחדור מבעד למיסתורין של חיים אלו ולראות את הראשית והאחרית בראייה צלולה. (Masnavi IV 3632-6)

הכמיהה לאיחוד עם אלוהים

 לך אל סדנת היצירה, המקום בו נוצר היקום, וראה את היוצר; אך מאחר והיצירה הפכה לצעיף בינך לבין היוצר, יכול אתה לראותו רק דרך יצירתו. ומאחר וסדנת היצירה היא מקום משכנו, אלו המצויים מחוצה לה, אינם יכולים לראותו. היכנס אם כך אל הסדנה - שהינה, אי-קיום - וראה את היצירה ואת היוצר גם יחד. (Masnavi II 759-62)

 אי אפשר לחשב קירבה לאלוהים. להיות קרוב לאלוהים אין הכוונה לעלות או לרדת, אלא להיחלץ מכלא הקיום. אוצרו של אלוהים מונח באי-קיום. הקיום משלה אותך. כיצד תוכל להבין מהו אי-קיום? (Masnavi III 4513-16)

 הכול כלה מלבד מהותו של אלוהים. כאשר מתת לעצמך והתמזגת במהותו, לעולם לא תכלה. זה האומר "אני" או "אנחנו" מול דלת בית המשפט השמימי, ישוב כלעומת שבא. (Masnavi I 3052-3)

 בני האדם מטפסים בסולם האנוכיות, אך לבסוף כולם מוכרחים ליפול מן הסולם. ככל שתטפס גבוה יותר, כך אתה טיפש יותר, מאחר ועצמותיך תהיינה שבורות יותר. כאשר אתה מת לעצמך ונולד מחדש באמצעות אלוהים, הפכת באמת לאחד עם אלוהים, באחדות שלמה. (Masnavi IV 2763-7)

הסבל כמבחן, הכאב ככוח מטהר

 האש המחשלת ברזל או זהב - האם היא תועיל לחבושים ותפוחים? התפוח והחבוש הבוסריים במקצת - שלא כברזל, זקוקים לחום עדין. אך להבות עדינות אינן מספיקות עבור ברזל; הברזל שואב לתוכו בשקיקה את להט הדרקון המתלקח. ברזל זה הוא הדרוויש הנושא בתלאות: תחת הפטיש והאש, הוא מאדים בשמחה. הוא הולך אל לב לבה של האש. (Masnavi II 827-31)

 אלוהים יצר כאב וצער, כך שהאושר יוצג לעומתם בבהירות. דברים נסתרים הופכים מוחשיים על-ידי הפכיהם; מאחר ולאלוהים אין ניגוד, הוא נסתר. (Masnavi I 1130-1)

 אין אף רוע אבסולוטי בעולם: הרע הוא יחסי. בעולם זה, סוכר או רעל שאינם משמשים עזרה לאחד - ומכשלה לאחר, אינם קיימים. רעל הנחש הינו חיים עבור הנחש, אך הינו מוות עבור האדם. הים הוא גן העדן לדג, אך עשוי להטביע בעלי חיים. (Masnavi IV 64-9)

 הצער מכשיר אותך לאושר. הוא סוחף בכוח כל דבר מביתך החוצה, כדי שאושר חדש יוכל למצוא חלל להיכנס. הוא מנער את העלים המצהיבים מן הענף של לבך, כדי שעלים ירוקים ורעננים יוכלו לצמוח במקומם. הוא עוקר את השורשים הרקובים, כדי ששורשים חדשים החבויים מתחת יוכלו לגדול. לא משנה איזה צער מתגעש מתוך לבך, דברים נפלאים בהרבה יתפסו את מקומו.   (Masnavi V 3678-83) 



הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ינון פיאמנטה אלא אם צויין אחרת