00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רחלי גזית - מעשה ביצירה

פסטיבל קאן

במקור הפוסט הזהלא היה אמור להיות סריגה, כי את סריגת צעיפי הסלסה מיציתי בהחלט. אבל, שיחה שהתקיימה בחנות הצמר השבוע החזירה אותי נרגשת, הביתה, אל המחשב:

אני: "שלום"

מוכרת א' <חייכנית>:"שלום, מה שלומך?"

אני: "מצוין, תודה"

*** מוכרת א' מתפנה ללקוחה אחרת, מוכרת ב' נגשת אלי:

מוכרת ב' <בטון יבש>: "אפשר לעזור לך?"

אני: "אני מחפשת את החוט עם הפומפונים הקטנים שראיתי כאן שלשום..."

מוכרת ב': "נגמר!"

אני <באכזבה עצומה>: "מה? באמת? אבל שלשום היה המון..."

מוכרת ב' <בטון עוין>:" כן. נגמר. זה נחטף.  את צריכה עוד משהו?"

אני: "כן, צמר ליצירה לילדים (מצביעה על חמשת הילדים שאיתי {אל תשאלו, זה יקבל פוסט נפרד})"

מוכרת ב'  <בטון חסר סבלנות>: "זה כאן (מצביעה),  עוד משהו?"

אני <גם אם רציתי, כבר שכחתי>: "לא, תודה, אני אסתדר."

*** מוכרת א' החייכנית מתפנה אלי

מוכרת א': "אז מה שלומך?"

אני: "יופי. הבאתי לך לראות מה סרגתי מהחוט החדש שקניתי שתגידי אם עשיתי טוב " <מוציאה מהשקית בחשש את היצירה האחרונה>...

מוכרת א' <מתלהבת>: "וואו, מה זה? איך עשית את זה?"

אני <מופתעת מהתגובה>: "...הממ... אה... אני לא יודעת לסרוג כלום חוץ מצעיף סלסה, אז עשיתי בערך אותו הדבר... יש סרטון באינטרנט... ו... לא הייתי בטוחה אם הגודל של המסרגות מתאים, כי החוט ממש צפוף... ו... באמצע הדרך חשבתי שצעיף כזה ממש לא יתאים לי אז שיניתי ו... "

מוכרת א <בהתלהבות>: "מוכרת ב', מוכרת ב', בואי, את חייבת לראות את זה..." <פונה אלי>: " לא אכפת לך שהיא תראה, נכון? היא זו שסורגת לנו את הדוגמאות ונותנת הסברים..."

אני <מרגישה את מפלס אי הנוחות גובר, הרי זו אותה מוכרת אנטיפטית מקודם... ברור שהיא לא תאכל אותי, אבל זה לא נעים... וגם קצת מביך... זה בטח יצחיק אותה בלב - היא סורגת מאז עידן הדינוזאורים ואני עם סריגת 7 העיניים שלי... >

***מוכרת ב' מגיעה, מסתכלת, ממששת, בודקת...

מוכרת ב': "מי סרג את זה?"

אני <בלחש שמזכיר את בלה מפינוקיו>: "אה.. אני..."

מוכרת ב' <מסובבת את כל גופה אלי, בחיוך רחב>: "איך עשית את זה? את מוכנה להראות לי?"

אני <מהנהנת בתדהמה>

מוכרת ב' : "בואי, בואי <מחווה בידה בתנועה של פינוי הדרך, לצדה השני של החנות> בואי, בואי, חמודה..."

אני < :( :(:(  > 

מוכרת ב' <רצה אל המדף, מביאה משם חבילת חוט חדשה ומסרגות>: "בו-אי, בו-אי, תראי לי...."

*** אז הראיתי לה. והיה לי פסטיבל קטן בלב. ועכשיו אנחנו ממש BFF  וכל כניסה שלי לחנות מלוה בחיוכים חמים מצד שתי מוכרות ולא רק אחת

 


ועל מה היתה כל המהומה??? מעשה שהיה - כך היה:

כאמור, לא תכננתי לסרוג לעצמי צעיפים נוספים, אבל, סרטון שראיתי במקרה ביו-טיוב החזיר אותי לחנות הצמר, לרכישת החוט שנקרא sempati. במצבו הגולמי, הסימפטי הזה נראה הרבה יותר כמו סרט סרוג בצפיפות:


ובחיים לא הייתי מעלה בדעתי איזה קסם הוא יכול ליצר, אבל הודות לסרטון ההדרכה הזה החלטתי לנסות אותו. זה לקח קצת זמן עד שממש נכנסתי לעניין, וגיליתי את הטיפים הקטנים שלא ראיתי בסרטון, אבל עכשיו אני שולטתתתתת1.


כשמסתכלים על הסלסולים האלה, לא קשה לנחש למה קוראים לצעיף הזה- צעיף קאן-קאן.

לאחר שסרגתי חתיכה באורך כחצי מטר החלטתי לשנות כיוון ובמקום צעיף ארוך סטנדרטי, לסרוג לעצמי צעיף-צוארון (מעין חם-צוואר)


גם קצר מבחינת זמן ההכנה, גם נהדר לסגירת מחשופים גדולים מידי, מעולה לחימום הצוואר ומצוין להענקת טאץ' לורקסי אבל לא אובר-דרמטי לכל בגד.


לאחר שפסלתי את האופציה לרכוס את הצעיפון בעזרת כפתור, השתמשתי בחוט/סרט עצמו ליצירת הסגירה. 

רציתי להכין פומפונים קטנים ולחבר לקצות השרוך, אבל בעודי מגלגלת את המחשבה בראשי החלטתי לנסות לסרוג וולנים זהים גם בקצות הסרט. לשמחתי, הרעיון הוכתר בהצלחה והתוצאה בהחלט השביעה את רצוני.


מרוצה, מרוצה, אבל נראה לי שאני, עם הכנת צעיפים, גמרתי ! לפחות לחורף הזה! לפחות עד ש... כך חשבתי בעודי פוסעת נמרצות (שוב) לחנות הצמר כדי להחליף חוט שקניתי. אבל אז...

המשך עלילות רחלי בארץ החוטים - בקרוב.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

50 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שניצל13 אלא אם צויין אחרת