00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורים על הא ועל דא.

טיול בחו"ל

הרגשתי את הלב שלי נמחץ. ממש נמחץ.
פחדתי. תמיד פחדתי מהרגע הזה.
בחיי, לא האמנתי שזה יגיע, אפילו שבתת המודע שלי כנראה ידעתי שמשהו כזה יקרה, גם אם לא בצורה הזאת. זה הכה בי כמו... פטיש 5 ק"ג בחזה. לא, לא בחזה, בגולגולת. קראו לו טומי. אהבתי אותו כל כך. זו הייתה מאין אהבה טהורה כזו. אהבה שמתפתחת ככל שהידידות מעמיקה ומתמשכת. כשהכול כנה כל כך, ואין צורך להעמיד פנים.

זה התחיל פשוט, סיימתי צבא, התחלתי עבודה מועדפת, טסתי, חזרתי, המשכתי לעבוד – אבל משהו היה חסר. איזשהו ריגוש שפספסתי. חודש בתאילנד לא סיפק לי את זה, וידעתי שהנושא יצריך טיפול. החלטתי לטוס בגדול. רציתי טראקים בניו זילנד. אני חושבת שבעיקר הנופים משכו אותי.

 טסתי לבד, פגשתי שם שתי חברות מהתיכון ביליתי איתן יום. אחר כך פגשתי את דין, ידיד מהצבא. הייתי כמובן חסרת ניסיון, וחוץ מטיולים במדבריות של אילת ופיקניקים ביערות הכרמל לא ממש טרחתי לטייל בארץ, לכן פחדתי כל כך לצאת לטראק הראשון שלי לבד. מסרתי את תודתי הכנה לאל על שפגשתי שם את הידיד ההוא מהצבא. הוא טייל עם שני חברים שלו, אני לא הכרתי אותם. דין והחברים שלו היו דיי חברותיים. נהניתי לטייל איתם. הנופים היו עוצרי נשימה. יצאנו לטראק של  ארבעה - חמישה ימים. היינו באי הצפוני, מקום שנקרא טונגרירו. אמרו לי לא ללכת על זה, שזה קשה להתחיל עם ארבעה ימים, אבל היי – בשביל זה נסעתי, אז לא רציתי  להתבכיין.

הנוף היה מטמטם. מעט חוזר על עצמו, אבל כל כך מרהיב שזה לא שינה כלום. הרי הגעש נראו כמו כתמי צבע מרוחים בברוטאליות מדהימה. כל ההרים המטורפים מסודרים בצורה מושלמת כל כך. רק אז הבנתי מה חסר לי. בדרך פגשנו כמה פעמים מטיילים אחרים. היה קפוא, אבל סביב המדורה תמיד מצחיק וזורם. זה מה שאתה מרגיש. זרימה.

אחרי שסיימתי לי עם כל מה שעניין אותי באי הצפוני עליו לא אכביר בתיאורים, חשבתי לטייל באי סטיוארט. בשלב הזה היינו רק אני, דין ואיזו בחורה שפגשנו והצטרפה אלנו אליאניטה או משהו כזה. צרפתייה אם אני זוכרת נכון. היא עזבה דיי מהר, לא הסתדרה עם ישראלים כנראה. בכל מקרה, באמצע הטראק אחרי יום וחצי היא פרשה. באותו לילה של היום השני פגשתי לראשונה את טומי. זה קרה בדיוק כאשר דין הלך להקים את המדורה ואני סידרתי לנו את האוהל מבפנים. ישנו בשלי, הוא היה מרווח יותר. שמעתי קולות אז הלכתי לבדוק מה קורה. התקרבתי אל מוטי ואל המדורה.

"היי, יפה, מה נעלמת לכל כך הרבה זמן? תראי יש לנו פה חבר'ה ללילה." חייך אליי דין.

"מצויין," השבתי. תמיד טוב שי הרבה אנשים בלילה. במיוחד לפחדנית כמוני. הייתה בזה נחמה מוזרה כלשהי.

"אז אני אומרת שתעשי לנו איזה קונטקט איתם אני אשב פה על המדורה. רוצה לזרוק כמה תפוחי אדמה בפנים?" הוא החווה בראשו אל החברה שהתחילו לקושש כמה זרדים למדורה גדולה יותר. הנהנתי וצלעתי ברגליי לכיוונם. בתור התחלה דיברתי עם קולן, שהיה חביב ומקסים, עם חיוך כובש, אבל הבחורה שהייתה איתם כמעט הכניסה לי בוקס, אז התכוונתי להפנות את גבי ולחזור אל המקום שממנו הגעתי כשקולן צעק: "Hey, Tomy! Come over here!"או לפחות ככה זה נשמע. כנראה שהכיר את טבעה של החברה שלו.

כן, ככה ראיתי אותו בפעם הראשונה. קנה הנשימה שלי שכח איך מתפקדים במצבי לחץ או הורמונים מתפרצים כנראה. את הלילה שלי לא ביליתי באוהל שלי עם דין (יש לציין שהוא לא סבל, היו שם מספיק בחורות, אז הוא לא סבל). טומי ואני התחלו בשצף בלתי פוסק של דיבורים. העניינים נעשו אינטימיים יותר בלילה. העיניים הדבשיות שלו מחצו לי את הלב. כבשו אותו. הוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא איתו לטראק קצת ארוך באי הדרומי. הוא אמר שאני אחליט עד הבוקר כי הוא לא בטוח שהוא ממשיך מכאן את הטראק הזה. הוא אמר שזה מקום שהוא רוצה ללכת אליו כבר הרבה זמן, הוא רק לא מצא את הפרטנר המתאים. היה קצת קשה לסרב כשהגוף הענק שלו עטף אותי וחימם אותי.  היה מושלם. לא חשבתי פעמיים.

דין הבין אותי, אמר לי לשמור על עצמי. נתן לי אזה מגן דוד קטן וחמסה במחזיק מפתחות נגד עין הרע או משהו כזה, ויצאתי לי לדרכי עם הדבר הזה שחסר לי כל כך, עם הדבר הזה שגרם לי לצאת למסע טראקים הזוי בניו זילנד. עם משהו שהתחיל להבנות לי בראש כאהבה.

טומי ואני טיילנו באי הדרומי קצת, ואז הגענו למקום ההוא שטומי דיבר עליו בהתחלה. לא הבנתי למה לקח לנו כל כך הרבה זמן להגיע לשם, אבל כל עוד הייתי איתו לא הפריע לי. המוח שלי התחיל לחשוב בשפה האנגלית מזמן, והבחור הזה היה כל מה שרציתי בטיול זה. המקום היה ליד נידייה וואקווי, שם טיילנו יומיים, נוף מרהיב וירוק. עוצר נשימה. אחרי עוד יום של הליכה הגענו למאין אכסניה נחמדה, אבל מוזנחת מאוד. נכנסתי להתקלח.

התעוררתי כבולה לאיזה גזע עץ באמצע שום מקום.

"תכננת לעזוב אותי." הוא אמר לי באנגלית. המבטא המוזר והסקסי שלו הפך לטון דיבור מלחיץ קצת.

"למה שאני אעזוב אותך?" השבתי. באמת לא הבנתי מה העניין. אנחנו כבר יותר משבועיים מטיילים ביחד. כיף כזה מטורף לא היה לי באף שלב של הטיול. אהבתי אותו.

"כמו שעזבת את כל השותפים הקודמים שלך. ככה את מתכננת לעזוב גם אותי." הוא זרק. טומי עמד בגבו אליי וראיתי שהוא עושה משהו בידיו, אבל לא הבנתי מה זה.

"תגיד, אתה מנסה לכתוב סרט על הסיטואציה המפגרת הזאת? קראת ספר אימה שאתה חיי על פיו?!" אמריקאים מפגרים. איך האמנתי לזה? זה היה מושל מדיי. לא שהבנתי את זה באותו רגע, הייתי עסוקה בלהיות בפאניקה, אבל...

"את מנסה להיות מצחיקה? את לא תעזבי אותי." הוא אמר מבע לחיוך שכנראה צמח על פניו. הבחנתי בשינוי הקול שלו. "את לא תגרמי לי להתאהב בך, ואז תעזבי אותי." כן זה היה השלב שבו הבנתי שזה לא משחק. אבל לא הצלחתי להתרכז בזה, הייתי עסוקה בפאניקה שלי...

"טומי למה אתה עושה את זה? הבטחת שתיקח אותי למקום המיוחד הזה שבגללו עזבתי את הידיד שלי, דין. למה אתה עושה את זה?" שאלתי. "למה אתה עושה את זה?!" שאלתי שוב. לא נעניתי. ניסיתי כל דבר. זרקתי מיליוני שאלות. זה לא עבד. זה לא עבד. הפאניקה השתלטה עליי...

"את תעזבי אותי כמו שעזבת אותו. מצטער אני לא אתן לזה לקרות. אם לא תהי איתי, לא תהי עם אף אחד." הוא הצהיר. הרגשתי את המוח שלי מתפוצץ. טומי עף אחורה מההדף או מהפחד?

הוא קם. הסתובב אליי. ראיתי אותו עם הפטיש ביד. הפחד שיתק אותי ולא יכולתי לדבר.

"תגידי לי שאת אוהבת אותי."
לא יכולתי לדבר.
"תגידי לי!"
אני לא יכולה לדבר!
אני לא יכולה לדבר אבל אני רואה דם נוטף מהפטיש הזה.
"תגידי לי שלא תעזבי אותי!"

אני רוצה, אני רוצה להגיד אבל אני לא יכולה! אני מרגישה טיפות חמות נוטפות לי על הלחיים. זולגות לאורך הפנים. העיניים שלי לא זזות. הן תקועות. אני מרגישה את טיפות הדם שלי זולגות לי על הכתף. מכסות את כולי.

העיניים שלי נעצמות.
אני לא אעזוב אותך.
אני לא אעזוב את העץ.
אני לא אעזוב את ניו זילנד.

 למה לא נשארתי לעבוד בתחנת דלק?!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TODsR אלא אם צויין אחרת