00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

בחזרה לפולין והזהות שנצרבה

05/01/2012

                                         הדודים שלי בקרקוב בימים שלפני המלחמה

חדוה גלילי סמולינסקי היא במאית, אמנית ועתונאית. התוודעתי, לאחרונה, לכתבות שהכינה עבור יומן השבוע שמשודר, בערוץ 1, בלילות שבת. בכתבותיה היא מגלה בד"כ מעורבות חברתית חזקה.  

הסרטון של חדוה גלילי-סמולינסקי, שהוא קדימון לסרט דוקומנטרי שעדיין לא שודר, פורסם ביוטיוב ובפייבוק שלה. הסרטון ריגש אותי במיוחד שכן גם אני מילדי שנות החמישים. אמנם לא נולדתי בפולין אבל הורי הגיעו מקרקוב וסביבותיה והחיים והמשפחה משם חיו אתנו כאן תמיד. לצערי, הורי סרבו לדבר אתנו בפולנית ועל כן אינני יודעת לשוחח בשפה הזאת, אבל מבינה על מה מדברים. הפולנים לא זכו אצלנו לשבחים....וכשקראתי, באתרי אינטרנט, שבעיירה של אמי קבלו את פני היהודים ששרדו וחזרו, ביריות מתוך חלונות הבתים שהיו בבעלותם לפני המלחמה, לא מצאתי עוד את הכוח לנסוע ולבקר שם. פולני אחד שמתבטא בכתבה של חדוה העלה מנבכי הזכרון שלי את המעשה ההוא. מצטערת שלא שאלתי ולא שוחחתי יותר עם ההורים. מזה שנים, לומדת את תולדות המשפחה וזוכרת את מי שנכחדו ומנציחה אותם גם בציורים. 
כולנו גודלנו בצלם המשפחות מן הגולה, מן הארצות בכל קצוות עולם. ניסינו לברוח מן "הגלותיות", כמו שקראנו לזה פעם, אבל היא הוטמעה במינונים שונים בתוכנו. לא יכולתי שלא להזדהות עם חדוה שנקראה על שם סבתה פרידה ושינתה את שמה עם עלייתה לארץ . אני, לא העזתי אמנם לשנות את השם, אבל התקנאתי ב"טליה", ב"תמר"  וב"נעמי".

וכך כותבת חדוה:

"זהות ניצרבת בדיסק הקשיח של הדי אן איי שלנו. אי אפשר לעשות לה Delete. יום אחד היא פשוט מרימה את הראש. זה מה שקרה לי. אחת מילדי העליה של שנות החמישים. מחקתי שפה. החלפתי שם. מיצבתי את עצמי בלב הצבריות האולטימטיבית. בסרט אני מכה על חטא היוהרה. של בני גילי שהתביישו בתרבות של ההורים שלנו. הם המסכנים לאחר שעברו תלאות. הגיעו לארץ עם זהות מגובשת. היו צריכים גם להתמודד עם הפניית העורף שלנו לתרבות ולשפה שהביאו איתם.הגיע זמן סליחה. אני לא הספקתי. אבי עצם את עיניו לנצח, לפני שהעיניים שלי נפקחו".

מקדישה רשומה זאת לגולשים שמוצאם מקרקוב (יודעת שיש בינינו כאלה) וכן לכל מי שעלה לארץ הזאת בילדותו מארץ זו או אחרת, התמודד עם בעיית הזהות ועבר מסלול התאקלמות לא פשוט, תרם ובנה בה את ביתו והפך לישראלי. כולנו ביחד - ובל נשכח את הורינו שהגיעו לכאן - הקמנו מדינה לתפארת, גם אם אינה מושלמת.

ותודה לחדוה גלילי-סמולינסקי שהעלתה את הסרט לרשת.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

52 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת