00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

יפה ירקוני אמרה לנו שלום

 
 
לפני כשעה הודיעו ברדיו שיפה ירקוני הלכה לעולמה. שמעתי את הידיעה בתוך כדי נהיגה. מודה ומתוודה שהתחלתי לדמוע והמשכתי ככה עד שהגעתי הביתה. שירי יפה ירקוני ארוגים במהלך חיי, הן בימי הילדות כששרתי את השיר "עגלה עם סוסה" על הבמה  והן בבגרותי כשעבדתי אתה בתכניות בטלוויזיה; מתכניות הבידור דרך התכנית "חיים שכאלה"  וכמובן דרך שיריה שליוו את קורות הארץ הזאת מאז ימי  מלחמת עצמאות (עד לשם זיכרוני האישי מגיע ), הופעותיה בחו"ל ושירי הילדים שלה. על פועלה כזמרת זכתה בפרס ישראל.
מביאה רשומה שפרסמתי ב-20 לנובמבר, 2009, כשנודע על מחלתה:

היום אני
 
 
האזנתי לשיחתה של אורית , בתה של הזמרת יפהרקוני, עם עמיקם רוטמן על מחלת האלצהיימר של אמה ועטפו אותי תוגה וחוסר אונים מתסכל על גורלו של אדם. מה עוד, שכמו שעמיקם רוטמן אמר הבוקר בתכניתו ברדיו, היא היתה עבורנו סמל הנעורים שהגיעו לסופם.
 
את יפה ירקוני אני אוהבת ואוהדת מאז עליתי על הבמה בכתה ג` בחצר בית הספר היסודי ברחוב יסוד המעלה בתל-אביב ושרתי בקול (ש...ההורים התפעלו ממנו מאוד), את השיר "עגלה עם סוסה". השיר הזה מלווה רבים מבני דורי שכן הושמע שוב ושוב בשבתות בתכנית הצהריים ברדיו של אז. "שירים כבקשתך" כמדומני היה שמה. יכולת לשמוע את תיפופו של הסוס שבשיר, כשהוא עולה מן החלונות בכל בית ובית בעוברך לידם בשעת הטיול של שבת . מאז היתה יפה ירקוני הזמרת המועדפת עלי.
סיפור חייה, קולה הצרוד והסקסי, דמותה הגבוהה ואישיותה בעלת הנוכחות החזקה המהולה באומץ שלה בהופעות, כמו שבתה מספרת, לא השאירו את הצופה אדיש. לימים התמזלתי ופגשתי אותה בעיצומה של עבודתה. אני זוכרת אותה בהקלטות באולפנים ובחדרי קול, נכנסת למקום במלוא הדרה, מלכה עממית, ללא התנשאות ואנושית מאוד בהערותיה ובגינוניה.
 
אזכור אותה תמיד בערגה ובחום. הנעימה את ימי ילדותי ואת ימי בחרותי ובגרותי בשיריה שמזוהים עם התרבות וההסטוריה של הארץ הזו. היא עודדה בשיריה חיילים בשדה הקרב (היא אמנם לא אהבה כשהזכירו לה שהיא זמרת המלחמות, אבל אי אפשר להתעלם מכך) וליוותה דורות של ילדים בשיריה מאז שנות הארבעים.
כמה חבל שנדם הקול.

תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

43 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת