00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

שרלוק הולמס 2: משחק הצללים

16/01/2012


במאי: גאי ריצ'י
שחקנים: רוברט דאוני ג'וניור, ג'וד לאו, ג'ארד האריס, נומי רפאס, סטיפן פריי
תסריט: מישל וקיירן מולרוני
ז'אנר: אקשן, בלשי
שנה: 2011

לא ציפינו יותר מדי מ"שרלוק הולמס" הראשון. אלה שקראו את הספרים נגעלו מהטריילרים מלאי האקשן וההומור וטענו שהוא לא קשור בשיט למותג שהם כל- כך אוהבים. אלה שלא קראו את הספרים נרתעו מהעובדה שמדובר בעיבוד של סדרת ספרים (!) מלפני 120 שנה. ואם כל זה לא מספיק, הוא שוחרר באותו שבוע ביחד עם "אווטאר", מה שמן הסתם גרם לפחות אנשים להתעניין בו.
ואז הוא התגלה כאחד הדברים הכי כיפיים שאי פעם שמו על מסך הקולנוע.
ב"שרלוק הולמס" היה כל מה שצריך מסרט הרפתקאות. הוא שפע בהומור בריטי, הכיל מלא קטעי אקשן עצבניים, הייתה בו תעלומה מסובכת שהשאירה אותך במתח, והיה בו משחק לא פחות ממדהים של רוברט דאוני ג'וניור (שמשחק את הולמס) וג'וד לאו (שמגלם את ווטסון). נורא אהבתי איך שהסרט שילב בין החוכמה והמורכבות של הספרים, לבין הסגנון צעיר והמערנן שהוסף לו על ידי הבמאי גאי ריצ'י. כל הסיבות שאמרתי היו מה שהפך את "שרלוק הולמס" לאחת ההפתעות לטובה הגדולות ביותר של העשור האחרון. והסיבות הללו הן גם מה שהופך את ההמשך שלו לכה מאכזב.

כלומר, זה אחד הסרטים הכי כיפיים של החודשים האחרונים, אבל קרה פה משהו לא טוב. אני מניח שהכותבים של הסרט שאלו את עצמם, "הממ, מה היה שונה בגרסה שלנו של שרלוק הולמס מעשרות הגרסאות הקודמות שלו?" ואז הגיעו למסקנה שמה שהיה שונה היו א. האקשן התזזיתי, ו-ב. הרמיזות ההומו-ארוטיות המשעשעות בין שרלוק הולמס לווטסון. ואז, עלתה בהם הארה גאונית: "למה שלא נעשה סרט עם 60% אקשן תזזיתי ובדיחות הומואים?", וישר יצאו להפיק את 'שרלוק הולמס 2'. וכן, אני מוכרח להגיד שאחוז גדול מהסרט כולל או אקשן מוגזם, או בדיחות הומואים על הולמס ו-ווטסון.

לפחות בהתחלה, אלה לא דברים רעים במיוחד. סצינות האקשן ממש אינטנסיביות ומהירות, מתרחשות במסגרות מקוריות ומעניינות, והן מצולמות וערוכות בדרכים הטובות ביותר שאפשר - למעשה, הסרט כולל את סצינת ההילוך האיטי הטובה ביותר שראיתי אי פעם. ובדיחות ההומואים? כן, הן מצחיקות ("שכב כאן לידי, ווטסון"). אז כן, לכאורה אין שום בעיה, אבל לאט לאט אתה מגלה שהאקשן והבדיחות האלה באים על חשבון דברים אחרים, כמו העלילה והדמויות, כאילו התסריטאים כתבו מלא סצינות אקשן ובדיחות הומואים, ואחר כך הוסיפו עלילה ודיאלוגים בין לבין. רוצים דוגמה? הדמות של הולמס, למשל. בסרט הקודם היא הייתה כתובה באופן גאוני, ככה שהולמס היה תמיד על הגבול הדק בין "גאון מבריק" לבין "פסיכופט לא שפוי". בסרט הזה, הדמות שלו נוטה לגמרי לצד הפסיכוטי והמגוחך של הולמס. הצד הבלשי והמתוחכם שבו מוצג בשיאו רק בסוף הסרט, ובכל השעתיים שלפני זה אנחנו רואים רק את הולמס המטורף שעושה דברים מוזרים פלוס כדי להשיג את מטרותיו. זה אומנם לא מונע מרוברט דאוני ג'וניור לאמץ במאה אחוז את דמותו של שרלוק בצורה הכי טובה שיש, אבל זה עדיין מעצבן. גם שאר הדמויות סובלות מהעניין - מייקרופט (סטיבן פריי) אחיו של הולמס שהוא אחת המגניבות ביותר בספרים, הפך פה לדמות שמופיעה לשנייה בתחילת הסרט, ולקראת הסוף הופך ללא שום הסברים לאחת הדמויות החשובות ביותר בעלילה (אה, באמצע הוא גם מספיק להיות אחראי לאחת הסצינות האנטי-סקסיות ביותר של העשור האחרון); מוריארטי (ג'ארד האריס) הפך מסתם קרימינל גאון, למעין סוחר נשק עולמי שמחזיק את כל אירופה בכיס הקטן שלו; ואיזמה (נומי רפאס) מגדת עתידות שעוזרת לשרלוק לאורך הסרט, לא עומדת בציפיות שאני קיבלתי מהטריילרים, ומתגלה כדמות משעממת שלא באמת עושה משהו.
וגם העלילה סובלת מכל העניין הזה. אני אומנם בדעת מיעוט בזה, אבל לדעתי בסרט הראשון הייתה עלילה מעולה - היא הייתה נאמנה ברוחה לסיפורי שרלוק הולמס במסתוריות, במורכבות ובעוד אלמנט אחד שלספר אותו יהיה ספוילר טוטאלי לסרט הראשון. בסרט השני זה לא ככה: העלילה כאילו מנסה ללכת צעד אחד קדימה, בהוספת סיפור מסובך יותר עם הרבה יותר דמויות, אבל זה לא עובד. הסיפור מתחיל כתעלומה פשוטה - אבל איכשהו מצליח להפוך לסרט שבו הולמס מנסה להציל את אירופה ממלחמה כוללת. לעזאזל, לכל מי שאמר שהסרט הקודם לא היה נאמן לספרים, מה אתם חושבים על כך שפתאום הפכו את הולמס ל... גיבור-על? זה כבר ממש, אבל ממש לא הולמס. ומילא אם העלילה הייתה ברורה - אבל היא לא. יש בה יותר טוויסטים מאשר בפרק ממוצע של "אבודים" ויותר מדי כיווני חקירה שנוטים להתערבב בצורה לא טובה אחד עם השני, מה שיוצר את המצב הלא-ייאמן שבו הבנתי את "החפרפרת" יותר ממה שהבנתי הסרט הזה. במיוחד הפריע לי סוף הסרט, שניסה להראות פתאום כיוון רציני ואפקטיבי הרבה יותר משאר הסרט, אבל התחרט בחצי הדרך והפך למעין קליפהאנגר הוליוודי קלישאתי.
אז אתם מבינים? האקשן ובדיחות ההומואים (שכמו שאמרתי, מהווים חצי מהסרט הזה) מוצלחים מאוד, אבל ברגע שאתה מבין ששני הדברים האלה יותר טובים מהעלילה והדמויות, האקשן מתחיל להרגיש קצת מאוד מתיש, ובדיחות ההומואים נשחקות ונהיות מעצבנות (Not that there is Something Wrong with That). אז בעצם, אנחנו נשארים רק עם קומץ של מעלות שאפשר לדבר עליהם בלי הסתייגות - המשחק, התחום הטכני (צילום, עריכה, עיצוב, פסקול) וההומור הבריטי המשעשע. כל אלה באמת מצויינים, אבל מהסרט הזה ציפיתי לכל-כך הרבה יותר.

האם נהניתי מ"שרלוק הולמס 2: משחק הצללים"? כן, אני לא עומד להכחיש את זה. הוא בסופו של דבר נורא כיפי, וכל אלמנט בו עשוי נורא נורא טוב בפני עצמו - אלא שהאלמנטים האלה נוטים גונבים פוקוס אחד מהשני. כשאקשן והבדיחות באים על חשבון העלילה והדמויות, או לפעמים ההפך, הסרט פתאום מרגיש פחות כמו עוגה שלמה, ויותר כמו כמה חתיכות של עוגות שונות שחוברו ביחד. כל חתיכה בפני עצמה היא מצויינת, אבל כשמחברים אותן ביחד, הטעם נהיה נורא מוזר. בסופו של דבר, הסרט הזה היה יכול להיות עוגה הרבה יותר טעימה. "שרלוק הולמס 2" שווה צפייה בקולנוע, אבל רק אם אתם מוכנים להשאיר בצד את התקווה לעלילה ברורה ועניין לאורך כל הסרט. הסרט הקודם, בסופו של דבר, מתעלה עליו בכל-כך הרבה רמות, ואני מקווה שהסרט השלישי - שנמצא בדרך לפי השמועות, יצא יותר טוב.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת