00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

על התמכרויות וחירות אישית

 

 

התמכרות נתפסת כהיפוכו של הרצון החופשי.

התמכרות היא דבקות, האחזות בכל הכוח, הדחף לממש ולחוות את הממכר.

כשאנו מכורים, המשהו הזה, הממכר, שולט בנו, מנתב אותנו, ועל פניו אין לנו ברירה אלא להיות נתונים למרותו.

הרצון החופשי ומימושו נחווה כביטוי לחירות האישית.

עולה כמובן השאלה מי מעלה ויוצר בנו את הרצון החופשי הזה?

למעשה, אחד הדברים המרכזיים שאנו מכורים אליו הוא הצורך, והרצון להגשמת הרצון העצמי.

(פרדוקס, לא כן?)

 

הבה נתאר לנו מחשב קוסמי (כמו בסרטי מטריקס) השולח לכל אדם באשר הוא פולסים אלקטרו מגנטיים אשר מעוררים אז באדם רצון, בדיוק כאילו היה זה רצונו האישי ממש.

במצב זה רוצה כמובן האדם לממש את רצונו ולחוש את חירותו האישית. במקרה הדמיוני מקור הרצון הוא המחשב הקוסמי.

אך במציאות המוכרת לנו, מה מקורו של הרצון המכונה חופשי? מאין הוא נובע ועולה? כמה הוא חופשי באמת? האם ברגע שעלה בי רצון עז כלשהו, האם ביכולתי להחליפו בקלות ובמהירות ברצון עז אחר ושונה?

 

הפסיכולוג האמריקאי הנודע ב.פ. סקינר, התאוריטיקן של הגישה ההתנהגותית בפסיכולוגיה (או עיצוב התנהגות) כתב ספר מבריק ומאיר עיניים בסוגיה זו, ספר חובה לדעתי, אשר פורסם לראשונה ב- 1971 .

שמו beyond freedom and dignity  או בעברית "מעבר לעקרון החירות והכבוד".

טענתו המרכזית היא שהתנהגות כל בני האדם, החיצונית והפנימית (מחשבות, רגשות, ערכים) וכמובן התרבות בכללותה מבוססים על התנייה והכללתה (או בשפה פשוטה "אילוף", "למידה", "הטבעה", "שטיפת מוח") כלומר, שבאמצעות מתן חיזוקים חיוביים (הנאה פיזית, עידוד, הצלחה, סטטוס, כבוד, פרסום, הערכה, כסף, אהבה, וכ'ו.) ובאמצעות מתן חיזוקים שליילים (סבל פיזי, השפלה, ענישה, דחייה, בוז, עוני, הוקעה, בידוד חברתי וכ'ו.) מעצב האדם את עצמו, את ערכיו, את השקפת עולמו, דעותיו ואמונותיו כולל בהחלט גם מה שנחשב בעינינו כערכים חיוביים לחלוטין כגוון: הנכונות להקרבה עצמית (אלטרואיזם), הנכונות למות למען המדינה או למען יקירנו, וכמובן אידיאלים כגוון רדיפת צדק, מאבק על שיוויון ודמוקרטיה, עקרונות חופש הביטוי, וכ'ו.

בקצרה, לדעת סקינר, כל עולמנו הינו למידה באמצעות "מקל וגזר". התנייה אינה בהכרח דבר שלילי או חיובי. זוהי רק טכניקה של חינוך ועיצוב האדם.

השאלה היא כמובן מה המטרה שלשמה נעשות בתרבות ההתניות המעצבות את האדם:

או בקצרה, למען מה מחנכים אותנו להיות מכורים ובאילו שיטות.

 

לדעת סקינר אין האדם "ממציא את עצמו", אלא הוא מעוצב מיום היוולדו עד מותו בהתאם לחיזוקים החיוביים והשליליים שסביבו הכוללים כמובן את מידת ההנאה או הסבל שהוא מפיק מהתנסויותיו.

זהו למעשה תהליך של למידה.

עבור האדם, כמו עבור שאר בעלי החיים בעולמנו. בדרך זו לומד האדם גם לבחור את מערכת הערכים, האמונות והדעות בהם יחזיק, וכמובן את הנורמות התרבותיות, את המצופה ממנו, כלומר, מהי הדרך הנכונה- "דרך הספר" שעליו לנהוג לפיה.

רצוני נקבע בהתאם להתניותיי הקודמות. דוגמא: לעתים מתפתח בי רצון חופשי לחומוס כי טעמתי בעבר ונהנתי. רצון זה לא התפתח אצל היפני שלא נחשף לגירוי המסוים הזה ולהנאה ממנו.

כלומר, סדר הדברים הוא כלהלן: תחילה חשיפה לגירוי – השפעתו התחושתית עלינו- אם זו חיובית – בעקבותיה פיתוח הרצון.

רצון קבוע בתדירות גבוהה לאוביקט מסוים מכונה התמכרות.

 

ברור לפי סקינר שמאחר והחירות והכבוד הם ברי התנייה (עיצוב) פרושו שאין חירות ואין כבוד "אמיתיים" לכשלעצמם, בלתי מותנים.

באופן אישי, אני חושבת שסקינר מבריק ורעיונותיו מעניינים וראויים להתעמקות, אך ואין אמת אחת מוחלטת, או שטרם גילינו אותה. אני מעיזה לחלוק עליו ולטעון שכן קיימות  נטיות אינדיוידואליות איתן נולד האדם ושאותן הוא מפתח מתוך עצמו ומתוך פנימיותו. בין אלו ניתן לציין בפרט גאונות ויצירתיות על ומכלול כישורים וכישרונות מולדים או תכונות אופי מובהקות לטוב או לרע.

(נכון שמוצרט היה בנם של 2 מוזיקאים, אך לא ניתן להסביר באמצעות תאורית עיצוב ההתנהגות כיצד יכול היה בגיל 6 לכתוב דואטים לכינור ולפסנתר) מאליו מובן שהתאורטיקנים של עיצוב ההתנהגות לא התעסקו עם המושג של "אישיות", "תת מודע", וכד'.

 

ממילא טווח התבוננותם היה צר יחסית.

מבחינה מדעית כדי לאשש תאוריה עליה להיות מסוגלת להסביר כל מצב ולו גם קיצוני ונדיר.

די באי יכולת להכיל את התאוריה או ליישמה על מקרה אחד בודד בלבד והרי היא מופרכת.

 

המשעשע הוא שבפיסיקה המודרנית מדברים כיום אודות "על מרחב" ועל אין סוף יקומים מקבילים (ראה ספרו של פרופסור מיצ'יו קאקו, "על מרחב", "יקומים מקבילים") ומחפשים אחר תאורית העל שתאגד את כל התאוריות הפיסיקליות הקיימות. כנ"ל בפסיכולוגיה, תאוריות שונות, מעניקות התבוננות שונה לחלוטין להבנת האדם, מניעיו, התנהגותו וכ'ו. ואין תאורית על המאגדת הכל.

 

אז נחזור אפוא להתמכרויות.

 

שלושת הממכרים האולטימטיבים של האדם לדעתי הינם:

 

  1. "חווית האני" – הרצף של חווית הקיום העצמי הנבדל שלי.
     
  2.  הדחף לחיות ולשרוד – ואיתו מובן מאליו סיפוק ואיזון של צורכי הגוף הפיזים היסודיים: אויר, שינה, שתייה, מזון בסיסי קיומי, הפרשה ומין (ניתן למנות גם את הצורך בתנועה פיזית כאחד מצורכי הגוף הבסיסיים). הצורך המיני מצוי בטווח שבין הגופני לנפשי: יש המסוגלים לוותר עליו בקלות, ויש המכורים לו ממש. בשני המקריים הדבר אינו פיזיולוגי בלבד ולרכיב הנפש והנסיבות תפקיד חשוב בעניין זה. בקטגוריה דומה של חיבור גוף – נפש נמצא גם את התשוקה למזון (מעבר לקיום בסיסי מינימלי) שכן גם חוסר התאבון או השליטה בו וכן התשוקה למזונות מסוימים הינם מותנים פסיכולוגית.
     
  3. הצורך האולטימטיבי השלישי שכבר הוזכר כמרכזי הינו ההתמכרות שלנו להגשמת רצוננו האישי הנחווה בעינינו כביטוי לחירותנו לעתים אפילו כביטוי לעצם קיומנו.

 

פרט לשלושת הממכרים הראשוניים למעלה, נמצא את 3 ההתמכרויות השניות במעלה שהן בעצם מעצבות את סגנון חיינו הכולל ואת האיכות והסיפוק מחיינו:

 

  1. הדימוי העצמי – מי אני חושב/ מאמין שהנני: דעות, אמונות, ערכים, התענינויות, ידע, העדפות המגדירות אותי כלומר תוחמות ומאפינות את חווית האני שהוזכרה כממכר הראשון במעלה בקטגוריה הראשונה.

 

  1. קשרי האהבה שלי – אדם זקוק לאספקה רגשית שוטפת מבני האדם אותם הוא אוהב ואליהם הוא קשור. אובדן או ניתוק של קשר מסוג זה נחווה תמיד כטראומה, אובדן איזון וחווית משבר.

 

  1. כיצד אני מתנהג / הרגלים – אנחנו מכורים להרגלנו. נקודה. ככל שהרגליי יותר יציבים כך יאמרו הבריות שאני אדם יותר יציב, יותר מוכר להם, יותר מובן וכמובן יותר צפוי.

 

 

רשימת ההרגלים היא אין סופית ממש ומושפעת מאוד מהתרבות בה אנו חיים.

החל מההתמכרות למיטה בה אני רגיל לישון (ובמיטות אחרות ישן פחות טוב) או לאדם איתו אני רגיל לישון ובלעדיו קשה לי להרדם, או שמא מעדיף לישון לבד.

הרגלי הקימה בבוקר, הרגלי שירותים ורחצה, הרגלי ההתעדכנות במידע, סגנון הביגוד, סגנון ההופעה, תיזמון שעות האכילה, סגנון הפנאי האהוב עליי, ועד הרגלי טרום שינה.

מבוקר עד לילה הרגלים, הרגלים, הרגלים בהם אנו פועלים על אוטומט או כאילו היו "חוקי טבע" וכל הפרה שלהם יוצרת תחושה של אי נוחות.

הרגלנו "מתרחשים מאליהם" כמובן מאליו יומי, כשיגרה הבסיסית שלנו והן מיצגים את המצב המועדף עלינו בזמנים בהם אנו מתפנים לסיפוק הצרכים האישיים שלנו שמעבר להתגייסות עבור המחויבויות השונות בעבודה.

 

אז רק כדי לצאת ידי חובה נמנה כמה מהרגלינו או התמכרויותינו ברמת הרגלי היום יום.

 

חשוב לזכור: ברגע שאני מכור אני הופך להיות רוצה וחושק.

 

הרגל מספר 1 – ההתמכרות למודרני, לחדש וליפה.

 

1 א. התמכרות לאסטטיקה של עצמי ושל אחרים (חיטוב גוף, יפי הפנים, צו האופנה בכל הקשור לביגוד, הופעה, בישום, וכ'ו)

 

1 ב. התמכרות להתעדכנות מתמדת צרכנית והמותגיות הנלוות עליה (המכונית, הסמרטפון, האייפוד, מסך הטלויזיה, עידכון המחשב, מקום החופשה השנתית, המוזיקה, איבזור הבית וקישוטו).

 

הרגל מספר 2 – התמכרות לריגושים או להיפוכם.

לחידוש, למפתיע, או לעומתו אותם המתמכרים דווקא ליציבות ולביטחון שבשיגרה: עבודה, בית, טלויזיה, שינה.

 

הרגל מספר 3 – התמכרות לתענוגות החושים ולבידור.

ההתמכרות לעונג החושי הינה העתיקה והבסיסית ביותר מבין כל הרגלי ההתמכרות של האדם.

ההתמכרויות לאוכל ומין היו משחר ימי האדם, הבסיס להנאות החושים היותר בסיסיות כולל כמובן שתיית אלכוהול.

הבידור מלבד באומנויות האסטטיות כלל מדרבני אדרנלין כגוון טבח הדדי של גלדיטורים בזירה (בני אדם נהנים מאוד מלראות שפיכות דמים) ועד טבח שוורים בעצם ימינו אלה ועד להסבה בתקופתנו לתוכניות וסדרות ריאלטי העובדות על מנגנון רגשי זהה של מתח, ציפייה, תחרות, ולמנצח הידד!!

 

להגברת ההיצמדות והמתח מדביקים לכך גם סכום כסף נאה, ונוסיף לכך את שאר הסדרות הממכרות כמו כל הרגל.

 

משונה שמבין כל הממכרים הרבים וחסרונותיהם קיים קונצנזוס תרבותי דווקא נגד הסמים.

לדעתי יש הרבה זיוף והעמדת פנים בקונצנזוס זה: "שליש עולם" מייצר ומגדל צמחים לתעשיית הסמים כחלק משמעותי וחשוב מכלכלת אותן מדינות, כלומר, אילו הם גידולים חקלאיים לכל דבר ועניין.

"שליש עולם" מתנהל כשוטר אוכף חוק הרודף אחרי מפיצי הסמים באופן סיזיפי ואוטומטי, ו"שליש עולם" צורך להנאתו את הסמים האסורים והמוחרמים באחוזים ובשיעור שהוא קבוע סטטיסטי ואינו משתנה עם השנים.

כך חוזר על עצמו מעגל היצור – הרווח – השוטרים והמפיצים – וההתמכרות על עצמו.

 

מרוב עיסוק על הסמים האסורים על פי חוק אנו שוכחים את שני הסמים הנפוצים ביותר בעולם שאין אין עליהם ורוב בני האדם מכורים להם בלב שלם.

 

קפה (מוכר לכם?)

שוקולד (מוכר גם?)

 

ועל הדרך נציין כמובן גם את ארבעת הטעמים כפי שמתבטאים בסוכר, מלח, החמיצות והתיבול.

 

הקפה והשוקולד שניהם מפרי העולם החדש שהגיעו לאירופה לאחר גילוי האמריקות.

איזה מזל שגילו אותם. שני המופלאים (הקפה והשוקולד) עונים לחלוטין על הגדרת הסמים:

 

קפה – זהו סם ממריץ ומעורר, אנטי דיכאוני, המחדד את החשיבה והריכוז, ומזרז את המטבוליזם של הגוף, משעשע ככל שישמע היו תקופות במאה ה17 וה 18 שקפה נאסר לשתייה על המוני העם מפחד פן יחדד מדי את מחשבתם ויביאם לכדי רעיונות מרי והתקוממות בשילטון.

 

באשר לשוקולד, שיקום מי שלא אוהב!!

 

השוקולד משחרר מוליכים כימיים מוחיים אנדומורפינים הגורמים לעלייה במצב הרוח ולשחרור ממתחים.

 

אגב, ככל שעולה שיעור מוצרי הקקאו בשוקולד כך עולה שיעור השפעתו המיטיבה, אלא שכאן הדבר עשוי להתנגש בהתמכרות לסוכר, ולפיכך יש המעדיפים, לא את את 70% מוצרי קקאו בשוקולד (המינון המומלץ) אך פחות מכך ומתוק יותר.

 

בעצם בכך תמה הרשימה על אודות הרגלים והתמכרויות והאם יש או אין רצון חופשי וחירות.

מה שהביא להוצרותה היה דוקא ההירהור מה מוכן אדם לעשות מתוך התמכרות לדימויו העצמי ולערכיו (חיובי, חיובי, אין שום ביקורת, נהפוך הוא).

 

וכל זה למה?

מתוך הצדעה רבתי לחיילות הלוחמות בצה"ל, אשר מתגיסות  ל 3  שנות שירות סדיר (לא קבע ולא משכורת) על מנת להיות לוחמות באותם תנאי שדה ולילות לבנים כמו החיילים הגברים:

לזחול על גחון, להפצע מקוצים ואבנים, לרוץ, לטווח, לגרז, לישון בשטח על אדמה טרשית, לא להתרחץ שבוע, ולעשות הכל בעת שלום וחלילה בעת מלחמה.

 

הדר של נשים שאין עליו.

 

למה להן 3 שנים? לא די בשנתיים שירות? למה להן להיות לוחמות שטח ולא תומכות לחימה?

למה להן לקחת על עצמן עוד שנת שירות קשה מאוד ללא תמורה כספית? זאת במקום לטייל בסוטול בעולם הגדול. מה האלטרואיזם והאידיאליזם הזה?

 

ראיתי אותן יפיפיות, חטובות, מדהימות, עם המדים והנשק, מפקדות על לוחמים ולוחמות כמותן, מתוך ידיעה שלמען הדימוי העצמי של מי אני ומה אני חושבת שהינני (במקרה הזה דימוי של ערכית, מסוגלת, שוות יכולות, תורמת במקסימום) שהגדרנו אותו כהתמכרות (התמכרות עולה בכוחה על הרציונליות והכדאיות) הרי הן עושות פלאים.

 

מי אמר שהתמכרות זה בהכרח דבר רע? לא אני.

 

אגב, יש למישהו כאן בסביבה איזה קפוצ'ינו טוב עם שוקולד?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת