1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

ארזתי (כמעט) לבד (ומתכון לאורז עם פירות יבשים)

 
יש לי כמה נושאים לרשומות בימים האחרונים – כמו  למשל הדרת נשים (אותה אני שומר לסיפור לשבת – אני מקווה להציג זווית מעניינת לנושא שכבר כוסה/נחשף מהרבה כיוונים)  ורעיון מעניין שעלה לי על מגבלות שצריך להטיל על מצוות מסוימות. בנוסף אני ממתין בסבלנות שמישהו יזמין אותי לשרביט סוף העולם ובינתיים קיבלתי מ-Absolem   בהפתעה שרביט שקודם לא שמעתי עליו- "שרביט שיגרום לכם להרגיש טוב".
 
אבל אני לא במצב רוח מדהים בימים האחרונים וכהרגלי כשאין לי מצב רוח גם אין לי מצב רוח לכתוב רשימות מתוחכמות, משעשעות או סתם מוצלחות.
ובכל זאת אני רוצה לכתוב... לא בשביל הכסף (כמו שבלוגרית אחת האשימה אותי יותר מפעם) ולא בשביל הקוראים שלי (למרות שאתם חשובים לי מאוד) אלא בשבילי – כדי להרגיש שאני עדיין חי, או לפחות שהבלוג שלי עדיין חי.
 
לפני קצת יותר משנה התחלתי לכתוב רשומה בכותרת "הבישולים שלי"- בה רציתי לספר איך התחלתי והמשכתי לבשל ומה אני מבשל בימים אלה. חשבתי שזה עשוי לעניין קוראים. חשבתי גם שאני יודע על מה אני מדבר... בדבר השני טעיתי. יש לי זכרונות לגבי תקופות שונות של בישולים בחיי (למשל כשלמדתי כלכלת בית והתחלתי לבשל מרק עגבניות) אבל הם לא מסתדרים כמו שצריך בסדר כרונולוגי או בסדר הגיוני כלשהו. כתוצאה מכך נטשתי את אותה רשומה כבר בתחילתה ולא גיליתי אם היא באמת מעניינת.
 
אבל בימים האחרונים קרו שני דברים שגרמו לי לחשוב על אספקט אחד של אותה רשומה ז"ל: הראשון היה רשומה של עופר D המתארת כיצד הוא מבשל אורז במיקרוגל. בדרך כלל אני לא קורא רשומות מתכונים כלל (פרט לזמן בו אני מחפש מתכון) אבל אורז הוא אחד מאבות המזון העיקריים במטבח שלי ובישולו במיקרו נשמע לי קרוב לחילול הקודש (אם נניח לרגע שאורז יכול להיות קדוש). כתבתי משהו ברוח הדברים האלה בתגובתי לעופר והוא איתגר אותי לפרסם כיצד אני מבשל את האורז שלי.
האירוע השני התרחש ביום שישי האחרון – אירחנו חברים והגשנו ארוחת צהרים קלה (כי גם לנו וגם להם הייתה צפויה עוד ארוחת ערב גדולה). אחד ממרכיבי הארוחה (למעשה כמעט המרכיב היחיד) היה אורז בפירות יבשים – הכנתי שלוש כוסות אורז במחשבה שחלקו ייאכל בצהרים וחלקו בערב.
להפתעתי הסיר כמעט חוסל (טוב, רק התוכן שלו). ציינתי כי צריכת האורז שלנו לא מביישת משפחה סינית ופתאום הבנתי שזה נכון – אני אוכל הרבה אורז. זו הפחממה העיקרית שאני מבשל.
 
כתוצאה מכך החלטתי לכתוב רשומה שלמה על סיר אורז אחד (או כמה).
 
איך הכל התחיל?
בילדותי לא אכלתי הרבה אורז. אמי ז"ל כמעט לא בישלה אורז, וכשהיא עשתה זאת זה היה אורז לבן פשוט (וקצת דביק).
בצבא הוגש הרבה פעמים "אורז צהוב". לא מאכל מפתה מדי – בד"כ הוא היה יבש מדי, קצת שרוף ובעל טעם לא מזוהה. בשלב מסוים רק הריח שלו עשה לי בחילה.
אבל כשעברתי לגור "לבד" (כלומר קודם עם שותף ואח"כ עם שותפה לחיים) התחלתי "לבשל". ה"בישולים" בהתחלה כללו בעיקר אוכל שרק צריך להוסיף מים ולחמם – וזה כלל הרבה "אורז מהיר". אני זוכר שהייתה תקופה שאחד המאכלים הפופולאריים אצלנו היה "אורז סיני מהיר". אפילו החתולה שהייתה לנו אז אהבה אותו...
 
יום אחד – ואני לא מצליח לזכור מתי (פרט לכך שזה היה בשנות ה-90 המוקדמות), למה, מה היה האירוע, או מה חשבתי לעצמי – היה לי צורך לבשל משהו ממש. פתחתי את ספר הבישול (כנראה היחיד) שהיה לנו בבית – "סודות מן המטבח של נירה רוסו". חיפשתי שם משהו קל לבישול, צמחוני וללא מרכיבים אקזוטיים ומצאתי "אורז פרסי". המרכיבים היו פשוטים (אורז, מרגרינה, בצל, תפוחי אדמה, מלח ומים), דרך ההכנה לא מפחידה (אם כי ארוכה) ונירה רוסו הבטיחה שזה ייצא טעים.
ניסיתי וגיליתי שהיא צודקת. מאז הכנתי את האורז הזה פעמים רבות וזכיתי למחמאות בכל פעם.
 
מתישהו כשחיינו בארה"ב (סוף שנות ה-90) התחלתי לבשל אוכל הודי. וזה כלל כמובן לא מעט אורז. בתקופה הזאת התחלתי  ללמוד איך באמת מבשלים אורז טעים. (אני יודע שאין פה "אמת" אחת וכל בשלן אורז חושב שהדרך  שלו היא הטובה ביותר).
בהתחלה נצמדתי למתכונים מהספרים (אז מתכונים מהאינטרנט נראו לי מדע בדיוני) אבל בשלב מסוים התחלתי לאלתר.
 
היום אני מכין אורז בלי להיעזר במתכונים. לפעמים אני מוצא רעיונות חדשים שאני בודק (כמו למשל להוסיף קוביות גזר לאורז בזמן הבישול) אבל לרוב אני ממציא אותם לבד או פועל לפי ההנחיות של עננת ("תכין  בבקשה אורז עם פיסטוקים וחמוציות").
 
אז איך אני מבשל אורז?
לרוב אני עובד באותה שיטה:
 
-          מטגן בצל בשמן זית
 
-          כשהבצל מזהיב מוסיף לו את המרכיבים היבשים ומטגן יחד. לדוגמא, ביום שישי האחרון הוספתי לבצל שלושה משמשים מיובשים קצוצים, שלושה תמרים מיובשים קצוצים, חופן צימוקים, חופן חמוציות וחופן צנוברים
 
-          אחרי זמן קצר אני מוסיף את האורז (ביום שישי אלו היו שלוש כוסות אורז) ומלח (לפי הטעם) ומטגן גם אותו כמה דקות. חשוב כמובן לערבב את האורז כדי שלא יישרף... האורז בו אני משתמש הוא אורז בסמטי – בעבר השתמשתי באורז פרסי אבל עברתי לבסמטי כי קראתי איפשהו שהוא הבריא ביותר מבין סוגי האורז הלא-מלא. לא התאכזבתי... בכל מקרה חשוב להשתמש באורז ארוך אם רוצים אורז "אחד אחד" – האורז העגול מכיל יותר עמילן וכתוצאה מכך הוא דביק יותר (ומתאים לסושי או לריזוטו)
 
-          אחרי הטיגון אני מוסיף מים – 1.5 כוסות מים לכל כוס אורז (פעם הייתי משתמש ב-2 כוסות מים כמו שמופיע בהרבה מתכונים. יותר מדי). ומבשל על אש גבוהה עד לרתיחה
 
-          כשהמים רותחים אני מעביר את האורז לאש הקטנה ביותר האפשרית ל-25 דקות. (כמו שנירה רוסו כותבת במתכון לאורז הפרסי: "הבישול בלהבה נמוכה חיוני להצלחת המתכון"). במהלך זמן זה אני משתדל לא לפתוח את המכסה
 
-          אם לא גוועים מרעב אני משאיר את הסיר סגור לעוד חמש דקות לאחר כיבוי האש. יש טענה שזה עוזר לו...
 
-          בתיאבון!
 
עוד סוג אורז שאהוב עליי ועל עננת הוא "אורז בתבלינים" (הודי). המקור הוא מספר "הבישול הצמחוני" של נעמי ליס-מיברג, אבל מזמן לא בדקתי את המתכון ואני מבשל לפי החשק. הבישול זהה למה שתיארתי,פרט לכך שבשלב השני אני מוסיף (במקום פירות יבשים) עלי דפנה, מקל קינמון, גרגרי פלפל, ציפורן (שלם) ותרמילי הל.
 
יש גם סוגי אורז שבהם הבישול הוא קצת שונה – למשל אורז עם פטריות או מג'דרה, אבל העקרונות דומים – ההבדל העיקרי הוא שצריך לבשל חלק מהתוספות בנפרד ורק אח"כ לערבב עם האורז (וגם לבשל ביחד חלק מהזמן כדי שהאורז יספוג את הטעמים היטב).
 
כתבתי הרבה... וגם נהייתי רעב. אני אלך לאכול ארוחת צהריים.
 
והרשומה המומלצת היא – למה אני לא אוהבת לקרוא 7 ימים – בבלוג של nirity1

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

78 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת