00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בישול וחיים בקצב הסלסה

מחנה בקצב הזמז- היום הראשון

מחנה בקצב הזמז- היום הראשון

הלילה לא ממש ישנתי.
פרפרי ההתרגשות עבדו שעות נוספות בתוכי.
בבוקר אני הולכת לפגוש את הזמזמים האהובים שלי.
נוסעים לאילת.
מחנה החורף של זכרון מנחם עומד להתחיל.
את המזוודה לא ארזתי.
לא הצלחתי לזכור מה בכלל צריך לקחת.
זה הכל בגלל ההתרגשות.
בכל פעם שאני עומדת לפגוש את החבר'ה עם הקפושונים הירוקים זה קורה לי.
הבלבלת המרוגשת הזו ..


והבוקר הגיע..
שעת המפגש הייתה אמורה להיות 10:30 בטרמינל 1 בנתב"ג.


זוהר, האיש והמגפון, זה שמנהל הלכה למעשה את כל המחנות של "זכרון מנחם" הצליח להוציא אותי מהאדישות המסוכנת שנקלעתי אליה כשאמר לי בטלפון שהאוטובוסים של ירושלים נמצאים כבר במודיעין ואוטוטו מגיעים לשדה.
תוך שניות העפתי את עצמי מהבית ואיכשהו הגעתי עם כולם.
נשמתי לרווחה, אם יש משהו שאני שונאת זה לאחר, ובטח למשהו שקשור בזמזמים.  כל דקה במחיצתם זו שנה חיים עבורי.

המפגש עם כולם היה מרגש.
את רובם ראיתי במפגשים השונים והתכופים של "זכרון מנחם" , אבל היו שם כמה שמאז המחנה באמסטרדם לא פגשתי.
היו כמובן גם הרבה מאוד חדשים, ואין אפס, בכל פעם זה מפתיע מחדש כמה חולים יש.
הדבר הכי מרגש היה לראות כמה מהחבר'ה של אמסטרדם עם שיער.
זה לא ייאמן כמה שהם שונים ללא הקרחת. הם נראים "רגילים".
בריאים.
והם כל כך יפים.
כל כך שונים מאיך שהם היו חצי שנה קודם.
זה לחלוטין מראה של תקווה.

סרטן לא חייב להיות שווה מוות. לא תמיד.



המפגשים האלו עם הזמזמים הם תמיד ריטואל קבוע, נשיקות, חיבוקים, צחוקים, שירים, ועוד שירים ועוד כמה שירים.
מי שלא היה במחיצתם של החבר'ה המדהימים של זמזמ לא מבין על מה אני מדברת.
מהרגע שהם מתקבצים יחד אין מצב לפספס אותם, הם פשוט נשמעים לכל עבר.



"זמ-זמ-זמ ויאללה בלגן והופ הופ והופ הופ ויאללה בלגן".

כל הירוקים שרים בקול אחד, כשקולות תופים ומחיאות כפיים נשמעות מכל עבר.

צד אחד מתחיל, צד שני עונה, צד שלישי מצטרף והחגיגה רק מתחילה...
לא נמאס לשמוע אותם, את החבר'ה השמחים והאנרגטיים האלו.


הכי מגניב זה לראות את התגובות של עוברי האורח שנקלעו במקרה (או שלא) לאזור ההתכנסות.

וחסר שזוהר או ארי או מאיר נדלקים על מישהו  מבין עוברי האורח...  אם הם דוברי עברית החבר'ה ילמדו אותם את שירי המורל וידביקו להם מגפון כך שכולנו נצטרף , אך במקרה וקרה וחס וחלילה מדובר ב"זר" זה נגמר, הם יעשו לו "אולפן אינסטנט" ותוך כדי שירה ילמדו אותו שהוא צריך להתקלח ועוד כהנה וכהנה מטלות הגייניות.
זה להתעלף מצחוק בכל פעם מחדש.
אין, פשוט אין עליהם !



אז הגענו לשדה בנתב"ג.

שעה וחצי לערך לקח כל הצ'ק אין בשדה.
חופשי ניתן לומר שהרמנו את השדה על הרגליים.
זה היה מצחיק לראות את תגובת הסלקטורים הקשוחים... בהתחלה הם התעקשו לשמור על הנהלים ואט אט התרככו ונשאבו לאווירה השמחה.



אם יש דבר שזמזמ יודעים לעשות ובגדול זה "שמח", והם עושים את זה בגדול.



עלינו למטוס תוך שירה אדירה.
הדייל והדיילת היו בסוג של הלם קרב.
הם לא רגילים לתיירים מסוג כזה.

הטיסה ארכה חצי שעה . הטייס התריע על כיסי אוויר צפויים, אבל זה עבר מהר .
נחתנו באילת.
אחד הצוותים של זכרון מנחם חיכה לנו על המסלול ואיך שנחתנו קיבלו אותנו עם בובות ענק מפרווה שירים וריקודים .

חילקו לילדים סופגניות ובקולות שירה עלינו לאוטובוס ונסענו למצפה התת ימי.


 אחד הדברים היפים ב"זכרון מנחם" זה שכל רגע מתועד הן בווידאו והן בסטילס.

צוות הצלמים של זכרון מנחם מצלם בכל יום אלפי תמונות שמועלות בלילה לאתר הארגון, כמו גם לפייסבוק, כדי שההורים יראו כמעט בזמן אמת את ילדיהם בכל רגעי הקסם.
הצלמים לא נחים לרגע ומתעדים כל שנייה ושנייה מה שקורה.
הם הראשונים שקמים לפני כולם והאחרונים שהולכים לישון, הרבה אחרי שכולם כבר נוחרים, כי אז מתחילה עבודת העלאת התמונות לנט.
כשהם ישנים יותר משעתיים ביממה בשבילם זה "נופש".



הכל מתנהל כמו מבצע צבאי וכל איש צוות יודע על מה ועל מי  הוא אחראי.
יש מדריך או מדריכה על כל שניים-שלושה ילדים וזה פשוט מפעים לראות את הנערים האלו בפעולה.
הם מטפלים בילדים בצורה מעוררת הערצה.
אחרי שהילדים הולכים לישון כל מדריך מתקשר להורים ומדווח איך הילד היה , אם אכל, השתתף, נהנה וכו'..   כשחזרתי בלילה ראיתי את המדריכים והמדריכות במסדרון כשכל אחד צמוד לסלולרי שלו ומדווח.
אתם יודעים מה? זה באמת מרגש לראות את זה.
תחשבו על ההורים של הילדים האלו, הם שולחים ילד קטן, חולה, לבד.
איך אפשר נכון?
אז זהו, כשזכרון מנחם מאחור- אפשר גם אפשר.
הם מדהימים אחד-אחת.



הגענו למצפה התת ימי. בדרך עוד הספקתי לריב עם הנהג של האוטובוס שלי (אוטובוס 3).
האינטליגנט כעס על התיק הענק שהצוות הרפואי הכניס לאוטובוס.
דקות ארוכות לקח לו להבין שאין מצב להכניס את הצ'ימידן לבאגאז' כי מדובר בציוד חרום למקרה שאחד מהילדים יחוש ברע, ואז אין באמת זמן לעצור בצד ולפתוח את תא המטען, אם חלילה וחס יקרה משהו- הכל ערוך ומוכן לטיפול מיידי.
בכל אוטובוס (ויש ארבעה כאלו) יש צוות רפואי שכולל את מיטב אנשי המקצוע המובילים בתחום האונקולוגי והכל מגובה בציוד מתאים .
אמרתי לכם- הכל מתוקתק במחנות האלו של "זכרון מנחם".



הגענו למצפה התת ימי.
קיבלו את פנינו יפה , נכנסנו ומיד התפזרנו בין המתקנים.
קבוצה אחר קבוצה נכנסו לאושינריום , ישבנו לאכול וסתם התגבשנו ביננו לבין עצמנו.

היה נחמד להשלים חוסרים עם החבר'ה מאז המחנה באמסטרדם ולהכיר את החדשים.

אני הייתי קצת עייפה. הטיסה, חוסר השינה בלילה שלפני, וההתרגשות הרבה , כל אלו הפכו אותי לסוג של עלה נענע שיצא מתוך התה, אבל אין מצב להיות עייפים במחנה, האנרגיה הגבוהה פשוט מדביקה אותך  חזרה ואתה נסחף.. שוב ושוב מצאתי את עצמי נטענת בחשמל החיובי הזה שיש באוויר.



הגענו למלון. קיבלו את פנינו בסבר פנים מתוק. עוגיות ושתייה קרה וליצנים ומוזיקה ובלגן...
המדריכים של זמזמ לקחו את העניינים בידיים והראו לצוות הבידור של המלון איך באמת עושים בידור.
תוך דקות מצאנו את עצמנו רוקדים לקול מוזיקה מקפיצה כשהבנים רוקדים בנפרד מהבנות ואין קץ לשמחה .
הרמנו שם מסיבה של ממש כשבין לבין החבר'ה הדליקו נרות ושוב חולקו סופגניות.



הלכנו לחדר האוכל ונהננו מארוחת ערב מושקעת.
איך שהחבר'ה סיימו לאכול, עלו כולם על הכיסאות והרעידו את בית המלון בשאגות שירי מורל כשכולם משתתפים ונהנים.

קיבלנו חדרים , התארגנו במהירות והקבוצות התחלקו לפעילויות השונות , הילדים הלכו לקריוקי והבוגרים ירדו לפעילות על החוף.

מחר מחכה לנו יום עמוס במיוחד.

דיווח היום השני - מחר.

 

את הפוסט הזה כתבתי אתמול בלילה.
הבאתי איתי מחשב , אבל אני והמזל המיוחד שלי... הוא החליט להתוורס בדיוק בזמן הלא נכון ונשארתי עם הרבה חשק לכתוב ולתעד, אבל בלי "כלי".
את המצב הציל אמנון המלך שמצא לי פתרון יצירתי במיוחד, והנה אני אתכם. אמנם באיחור של כמה שעות, אבל בכל זאת...
בכל יום בבוקר תקבלו סקירה מתומללת ומצולמת מהקצת שקרה ביום שלפני.
ועכשיו אני עוזבת אתכם, ים סוף מחכה לי ולזמזמים  עם פעילות ימית משגעת.
תתאפקו עד מחר ותקבלו טעימות.

לבינתיים תהיו טובים ותחיו שמח!

מאחלת לכולכם יום של הצלחות וגשם של זהב !

אריאלה מעיר השמש הנצחית.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

פלפלים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אריאלה פיקסלר אלון אלא אם צויין אחרת