22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המסע לעמק החלומות

ההזמנות שלי


נר רביעי של חנוכה בערב שבת ולכבוד האחדות

  
 
 
 
 
  
 
 
היום נר רביעי של חנוכה
נר רביעי נר של אחדות 
 
 Upgrade your email with 1000`s of cool animations
 

"ברוך אתה ה’, אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו להדליק נר של חנוכה".

ברוך אתה ה’, אלוקינו מלך העולם, שעשה נסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה".

"הנרות הללו אנחנו מדליקין
על הנסים ועל הנפלאות
ועל התשועות ועל המלחמות.
שעשית לאבותינו
בימים ההם, בזמן הזה
על ידי כוהניך הקדושים.
וכל שמונת ימי החנוכה
הנרות הללו קודש הם,
ואין לנו רשות להשתמש בהם
אלא לראותם בלבד.
כדי להודות ולהלל לשמך
על ניסך ועל נפלאותיך
ועל ישועתך".

 מגה אנימציות - חנוכה להורדה

כל נר מבקש משאלה

כל נר מבקש לי ברכה

אור של כבוד

אור של תקווה

אור של אהבה

נר ראשון נר של חברות

נר שני של התחשבות

נר שלישי נר של סובלנות
 
נר רביעי נר של אחדות

 

 

 

היה זה לילה חורפי וקר. פתיתי השלג צנחו באיטיות באוויר, וכיסו את ירושלים בשמיכה צחורה ולבנה. כל תושבי העיר, ברכביהם או בבתיהם, האזינו בדריכות למבזקי החדשות ששודרו ברשתות השידור השונות.

"אנו קוטעים את השידורים הרגילים", הכריז קריין החדשות, "על מנת להודיע לכם על הופעתו של עצם בלתי מזוהה, שמרחף - או נכון יותר, מסתובב - באוויר ומתקדם במהירות לעבר ירושלים. חיל האוויר בכוננות מלאה. עד להודעה חדשה, כל תושבי העיר מתבקשים להישאר בבתיהם."

דני ודינה היו בביתם. הוריהם יצאו לסידורים והשמרטפית שלהם נרדמה על הספה בסלון.

"הי דני", תהתה דינה, כשהיא מביטה החוצה דרך חלון חדרם. "אתה הבנת על מה בדיוק דיברו קודם בחדשות?" היא הביטה בשלג היפה שכיסה את שורת העצים ליד ביתם.

  

"אמרו משהו על איזו צלחת מעופפת, או משהו כזה", ענה דני, כשהוא מצטרף אליה ליד החלון. "זה די מפחיד, אם את שואלת אותי!"

 

ואז, לפתע, התרחש מולם דבר מדהים. הם לא האמינו למראה עיניהם, זה היה פשוט פלא אמיתי!

 

ואז, לפתע, התרחש מולם דבר מדהים. הם לא האמינו למראה עיניהם, זה היה פשוט פלא אמיתי! ממש מחוץ לחלון חדרם, הופיע מעל לצמרות העצים הגבוהים, ענן ענק של עשן סמיך ועצם גדול מאד נחת בקצה שורת העצים הקרובה לביתם.

דני ודינה הביטו זה על זו, המומים לגמרי. בתחילה זה היה נראה כמו כדור שלג ענקי, אבל, לאחר שעשה כמה סיבובים במקום, הופיעו מולם צבעים זוהרים ובהירים. העב"מ החל להאיט את מהירות סיבובו ולאחר כמה רגעים עצר לגמרי.

שני הילדים הצליחו כעת לראות אותו בבירור. היה זה עצם בצורת... סביבון! על אחת מצלעותיו התפשט חיוך גדול וחברותי במיוחד כשמסביבו הבהבו אורות צבעוניים. הסביבון הענק חייך ישירות אליהם וכאילו הזמינם להתקרב. למרבית הפלא דני ודינה לא חשו כל פחד והחליטו לצאת החוצה ולהתבונן בו ממרחק קטן יותר.

הם לבשו מעילים וכפפות ועשו את דרכם בריצה בתוך השלג הלבן, עד שהתקרבו אליו. באותו הרגע החל הסביבון לדבר.

פוגשים את `סיחרורון`

"שלום ילדים", הוא אמר. "קוראים לי `סיחרורון` הסביבון. אני מסתובב, עף ומסתחרר ממקום למקום, בכדי לספר את סיפור החנוכה לילדים שונים ברחבי העולם. אם אתם מעונינים, אני מוכן כעת להתחיל את המופע במיוחד בשבילכם".

דני ודינה כל כך התרגשו. "בטח, אנחנו מאד רוצים לראות את המופע שלך!".

"אם כך, אני מציע שתחזרו לתוך הבית החמים, ותצפו בי דרך החלון. אני אשאר פה ואציג את סיפור החנוכה, בעזרת מערכת הצלילים והלייזרים המתוחכמת שלי".

 

דני ודינה מיהרו בחזרה אל ביתם והתיישבו מול החלון. `סיחרורון` הפך את כל שורת העצים למעין מסך קולנוע עצום.

 

דני ודינה מיהרו בחזרה אל ביתם והתיישבו מול החלון. "סיחרורון" הפך את כל שורת העצים למעין מסך קולנוע עצום.

לפתע, הם ראו מולם את הרי יהודה כפי שנראו לפני אלפיים שנה. על אחד ההרים עמדה לה קבוצת יהודים שהשקיפה על העמק. דני ודינה הצליחו לראות בבהירות, שבתוך העמק צועדת לה פלוגה של חיילים.

"מי החיילים האלה?", שאלה דינה.

`סיחרורון` שמע את שאלתה וענה: "אלו הם החיילים היוונים, דינה. אם תביטי בהם מקרוב, אולי תצליחי לראות את המנהיג שלהם. קוראים לו אנטיוכוס אפיפינס, והוא מצאצאי סליקוס".

"אנטיוכוס מה?", שאלה דינה.

"כאשר מת הקיסר היווני, אלכסנדר הגדול", המשיך `סיחרורון`, "הקיסר החדש, אנטיוכוס, קיבל את ארץ ישראל לשלטונו. הוא רצה שכולם יהפכו להיות בדיוק כמו היוונים. בהתחלה, כשהיהודים לא הסכימו לשנות את אורח חייהם, הוא החליט לגזור על היהודים גזרות אכזריות. הוא אסר עליהם לשמור שבת, אסר על קיום החגים, ואפילו אסר עליהם ללמוד תורה".

"למרבה הצער, היו יהודים שהחלו להיכנע לגזרות הללו. הם שינו את שמותיהם הפרטיים, כדי שיהיו דומים יותר לשמות היווניים. `אברהם` הפך לגרגורי, `דבורה` הפכה לדורותיאה. הבגדים שלהם החלו להידמות יותר ויותר לבגדי היוונים, ויהודים רבים אפילו עזבו לחלוטין את מסורת אבותיהם. ליוונים לא היה אכפת שהיהודים יישארו בחיים, כל עוד הם מפסיקים להתנהג כיהודים".

בשלב הזה דני ודינה נותרו פעורי פה, כשלמולם מוקרנת תמונה ענקית של בית המקדש. הוא היה פשוט מדהים ביופיו! הם הצליחו לראות את הקירות המקיפים וגם את תוכו של הבניין, שהיה ספון בשיש וזהב מרהיב. היו שם שולחן עם 12 מגשים מסודרים של לחם והיה שם מזבח של קטורת. אך הדבר היפה ביותר שהיה שם, הייתה מנורת הזהב הגדולה. היא ניצבה שם, מלכותית עם שבעת קניה, אבל למרבה הפלא, היא לא בערה. היא הייתה חשוכה לגמרי.

"הי דינה, תסתכלי לשם!", קרא דני. "החיילים היוונים צועדים לכיוון בית המקדש. אוי, איזה בלגן הם הולכים לעשות שם!".

  

"תסתכל על גוש העץ הענקי שהם סוחבים אתם. מה אתה חושב שזה?", שאלה דינה.

"זהו פסל", הסביר "סיחרורון" הסביבון. "היוונים רצו להראות ליהודים שהדת והמסורת היהודית התפוגגו מן העולם וכעת נכון לקיים רק את התרבות היוונית. לכן הם רצו להציב פסל אלילי בבית המקדש".

מתתיהו ובניו

לפתע התמונה מולם התחלפה והם ראו כעת את מתתיהו ובניו: יוחנן, שמעון, יהודה, אליעזר ויונתן, ניצבים על הרי מודיעין ומביטים בפלוגת החיילים היוונים שנכנסה לעירם בצעדה בטוחה.

חייליו של אנטיוכוס עשו את דרכם מעיר לעיר, על פני ארץ ישראל כולה, במטרה לדכא את רוחם של היהודים. מטרתם של היוונים הייתה ברורה. הם ביקשו להמיר את היהודים מדתם וממסורתם. במרכז העיר מודיעין, הם הציבו פסל ענק והחלו לבנות לידו מקדש קטן להקרבת קורבנות. הם לקחו חזיר כקרבן, וקראו ליהודים להצטרף ולעמוד בשורה בכדי להשתתף ב`חגיגה`. למרבה הצער, היו כמה יהודים שנכנעו והצטרפו אליהם מייד.

היוונים הבחינו שמתתיהו בן יוחנן היה מבוגר יותר משאר היהודים, והבינו כי הוא המנהיג של אותה הקהילה. "הי אתה, הרבי הזקן", קרא אליו אחד החיילים. "בוא אלינו. אנחנו רוצים שאתה תהיה הראשון בשורה. אם אתה תעמוד פה בראש הטור, כולם יצטרפו אליך".

"אתם, הגויים, יכולים לעשות כל מה שהמלך שלכם אומר לכם", ענה להם מתתיהו בקול חזק ונוקשה. "אבל אנחנו, בניגוד אליכם, שייכים לדת היהודית, והא-ל שלנו - שהוא המלך שלנו - אוסר עלינו לקחת חלק בתועבות שכאלה. אנחנו לא נפעל בניגוד לתורה ולהלכה שקבע המלך שלנו".

 

תגובתו של מתתיהו הכעיסה את היוונים. היה מתח גדול באוויר. אצל שאר היהודים החל לקנן פחד גדול מפני היוונים.

 

תגובתו של מתתיהו הכעיסה את היוונים. היה מתח גדול באוויר. אצל שאר היהודים החל לקנן פחד גדול מפני היוונים. היה שם יהודי אחד שהפחד הכריע אותו, הוא הרגיש שעדיף לו להיכנע מאשר לעמוד מול כעסם הגדול של היוונים. הוא עשה צעד אחד קדימה והתנדב להיות הראשון שיבצע את מה שפקדו עליהם החיילים היוונים.

כשראה זאת מתתיהו, הוא מיהר וניסה למנוע מאותו היהודי לשתף פעולה עם היוונים. אנשים החלו לרוץ ולצעוק. חייל יווני אחד נהרג. מתתיהו נעמד שם וצעק בכל כוחו: "מי שרוצה להישאר יהודי ולהילחם ביוונים, שיבוא אלי!".

כמעט כל היהודים שעמדו שם הצטרפו מייד למתתיהו ולבניו ורצו במהירות לכיוון ההרים. בהרים הם המשיכו לחיות על פי המסורת היהודית ובאותו הזמן, הם הכינו את עצמם לקראת מלחמה גדולה. יהודים מכל קצוות הארץ הגיעו והצטרפו אליהם בהרי מודיעין.

מתכוננים למלחמה

"דני", שאלה דינה. "איך יצליחו היהודים להילחם ביוונים? היוונים הרבה יותר חזקים מהיהודים. אין שום סיכוי לנצח אותם!".

"את צודקת, דינה", ענה לה דני. "תסתכלי על כל התחמושת שיש ליוונים!". 

היוונים התכוננו אף הם לצאת למלחמה: כל חייל יווני קיבל חליפת-שריון ומגן מפלדה. היו להם הרבה חרבות, חניתות וחצים. היו להם קסדות על הראש ומגינים שהחזיקו ביד. בנוסף לכל זה, היוונים רכבו על פילים ועל סוסים. הם היו ידועים כלוחמים הטובים ביותר בכל העולם כולו.

אבל מה עם היהודים?

התמונה התחלפה וקבוצה של יהודים נצפו כשהם מתפללים יחד. כל אחד מהגברים היה עטוף בטלית ועטור בתפילין. הם בכלל לא נראו כמו לוחמים, מספרם היה קטן בהרבה ממספרם העצום של החיילים היוונים, והם לא היו אפילו קרובים לרמה האתלטית של היוונים.

מתתיהו, שעמד בראשם של המתפללים, נתן לכל אחד מבניו תפקיד מיוחד בהכנות לקראת המלחמה. יהודה למשל, התמנה להיות מפקד הצבא ועל המגן שלו הוא חרט באותיות גדולות את המילה "מכבי", ראשי תיבות של "מי כמוך באלים י-ה`".

היהודים היו שונים מאד מהיוונים בהכנות שעשו למלחמה. בשעה שהיוונים סמכו על כוחם הפיזי, על כלי הנשק הרבים והמשוכללים שהיו ברשותם ועל מספרם הרב, סמכו היהודים על הקב"ה ונשענו על אמונתם החזקה והשלימה. יהודה המכבי הכריז על שלושה ימי צום ותפילה, בהם התפללו לקב"ה שיצילם מידי היוונים ולמדו תורה בדביקות. רק כך התכוננו למלחמה ולאחר כל זאת, הרגישו מוכנים לגמרי.  

הקב"ה היה לצדם. המלחמה החלה, והיהודים ניצחו את היוונים בכל אחד מן הקרבות. הם הביסו את היוונים החזקים, דבר שהוגדר בהיסטוריה כנס גדול בפני עצמו. המעטים והחלשים ניצחו את הרבים והחזקים. החיילים היוונים שהצליחו להינצל מן המלחמה, ברחו לבסוף ועזבו את הארץ.

נס פך השמן

דני ודינה צפו בקרבות, בזמן שיהודה ואנשיו עשו את דרכם לירושלים. כשהגיעו למרכז העיר, הם מצאו את בית המקדש פרוץ והרוס לגמרי! כל כלי הקודש חוללו וטומאו. הם החלו לנקות ולטהר את בית המקדש וכליו ולהחזיר כל דבר למקומו.

אחת המשימות החשובות ביותר, הייתה להבעיר מחדש את מנורת הזהב. "יהודה", קרא אליו אחד האנשים. "היוונים פתחו ורוקנו את כל כדי השמן שהיו פה. אין לנו אפילו טיפה קטנה של שמן זית בשביל להדליק את המנורה". הם חיפשו וחיפשו בין כל ההריסות, אך לא מצאו ולו טיפה אחת של שמן זית.

"דינה, את רואה מה שאני רואה?", שאל דני. "תראי, שם בפינה הרחוקה, יש כד קטן של שמן. האיש הזה עבר ממש לידו ולא שם לב אליו. הי, אדוני!", קרא אליו דני. "תסתובב, יש שם כד קטן ממש מאחוריך!".

"הוא לא יכול לשמוע אותך, דני", אמרה דינה.

 

"יש פה כד אחד שלם!", הוא קרא לשאר האנשים בהתרגשות, כשהוא מרים את הכלי הקטן בזהירות."

 

אבל בדיוק באותו הרגע, סובב האיש ההוא את מבטו, ועיניו קלטו את פך השמן הקטן שניצב לו בפינה. "יש פה כד אחד שלם!", הוא קרא לשאר האנשים בהתרגשות, כשהוא מרים את הכלי הקטן בזהירות. "עדיין מוטבעת עליו חותמת הכהן הגדול, וזה סימן בטוח שאף יווני לא פתח אותו. אבל יש בתוכו כמות קטנה מאד של שמן, שתספיק רק ליום אחד", הוסיף באכזבה. "זה ממש לא עוזר לנו".  

השמן של המנורה היה עשוי מזיתים. כיוון שתהליך יצור השמן וטיהור הכלים ארך לפחות שמונה ימים, ברור היה שהכד השמן הקטן לא יספיק בכדי להדליק את המנורה עד שיהיה שמן נוסף. "זה לא שווה כלום", אמר יהודי אחר, "אחרי יום אחד בלבד שוב לא יהיה לנו שמן להדליק את המנורה".

"זה מה שיש לנו כרגע", אמר להם יהודה המכבי. "אז בואו נשתמש בזה עכשיו, ואולי, רק אולי, הקב"ה שוב יעזור לנו גם במקרה זה".

והוא אכן צדק. נס גדול התרחש והשמן הספיק לשמונה ימים. המנורה נותרה דולקת עד שהצליחו להפיק מספיק שמן זית חדש וטהור.

סביבונים וסופגניות

לאחר שהסתיים הקרב נגד היוונים, אנשי המחנה היהודי, "חנו" למנוחה. התאריך באותו יום היה כ"ה בכסלו. לאחר שמצרפים את המלים "חנו" + "כה" מתקבלת המלה - "חנוכה".

לאחר ניצחון היהודים על היוונים, החליטו חכמינו לציין את יום כ"ה בכסלו בכל הדורות הבאים. בכל שנה, החל מתאריך כ"ה בכסלו, בכל בית יהודי מדליקים בני הבית את נרות החנוכה למשך שמונה לילות רצופים. מטרת הנרות, היא לפרסם את הנס הגדול שה` עשה ליהודים באותם הימים.

"דינה, מי הם הילדים האלה שמשחקים שם על הרצפה?", שאל דני.

"לדעתי הם נראים כמו, כן, הם ממש דומים לי ולך!", אמרה דינה בהפתעה גדולה. "אנחנו משחקים שם בסביבון, והנה אימא מגיעה עם מגש עמוס בסופגניות מתוקות".

 

בשלב הזה שוב הופיע מולם `סיחרורון` הסביבון ואמר: "ילדים יהודים בכל העולם משחקים בסביבונים בחג החנוכה.

 

בשלב הזה שוב הופיע מולם `סיחרורון` הסביבון ואמר: "ילדים יהודים בכל העולם משחקים בסביבונים בחג החנוכה. אתם יודעים למה?"

"לא." ענו דני ודינה יחד, "ספר לנו!".

"טוב", ענה `סיחרורון` והסביר: "כשהיהודים האמיצים נכנסו למערות בהרי מודיעין ללמוד תורה, למרות שהיוונים אסרו זאת. ילדים יהודים ישבו על הקרקע בפתחי המערות ועשו את עצמם כאילו הם משחקים במשחק, כך שאם יוונים היו מתקרבים למקום, יכלו הילדים להזהיר את לומדי התורה. לזכר המשחקים הללו, נוהגים ילדי ישראל להשתעשע בסביבונים, כשהאותיות נו"ן, גימ"ל, ה"א ופ"א חרוטות עליו מכל צדדיו ומסמלות את המשפט: נס גדול היה פה. זה במקרה גם המשחק האהוב עלי ביותר. אני מניח שאתם יכולים לנחש מדוע..."

"סיחרורון", שאלה דינה. "ומה הקשר בין כל זה לבין הסופגניות הטעימות שאנו נוהגים לאכול?".

"אה", ענה `סיחרורון`, "נוהגים לאכול סופגניות בגלל השמן בו הן מטוגנות שמזכיר לנו את נס פך השמן בבית המקדש".

"נו", אמר הסביבון. "אני חושב שזה מספיק להערב, ילדים. אני מקווה שנהניתם ושלמדתם הרבה דברים חדשים".

"היה ממש כיף וגם מאד מעניין", אמרו שניהם יחד. "להתראות, תודה רבה על הכל".

"אין בעד מה. אתם הייתם ילדים נפלאים", אמר `סיחרורון` הסביבון, והחל להסתחרר ולהסתובב במהירות עצומה, עד שהמריא אל מעל לצמרות העצים אל עבר השמים החשוכים.

סוף דבר

שורת העצים שעמדה ליד ביתם של דני ודינה, הייתה שקטה ושלווה. הוריהם של הילדים התקרבו ברכבם אל החניה של הבית. הרדיו דלק, אך הם לא הקדישו לו תשומת לב מיוחדת.

"אנו קוטעים שוב את השידור הרגיל בכדי לדווח על העב"ם המסתורי שנצפה בסמוך לירושלים הערב...", הכריז קריין החדשות.

"אוי, יקירי, תכבה בבקשה את הרדיו", אמרה אמם של דני ודינה. "לפעמים יש כאלה שטויות בחדשות. אני רוצה להיכנס הביתה ולבדוק מה שלום הילדים. אני מקווה שהם כבר ישנים במיטות".

אמם של דני ודינה יצאה מן האוטו ונכנסה הביתה, אך אביהם נשאר בתוך המכונית למשך כמה דקות נוספות, בכדי לשמוע את סוף החדשות.

"העב"ם נצפה פעם אחת נוספת במכשירי המכ"ם של חיל האוויר", אמר הקריין. "אבל מייד נעלם שוב באורח פלא".

אביהם של הילדים אמר לעצמו בספקנות: "בטח, בטח", והתכוון לכבות את הרדיו.

"בהמשך החדשות הערב", המשיך הקריין, "רעשים גדולים נשמעו מכיוון שדירת העצים בקצה העיר, אך לא ברור מה היה פשרם של הקולות".

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
ההזמנות שלי

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הלב מזהב אלא אם צויין אחרת