22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

דברים שרואים מכאן, לא רואים משם

14/12/2011

בשבועות האחרונים קראתי כמה רשימות של ישראלים שמפנטזים שבאמריקה הכל יותר טוב. נמאס להם מהמחירים הגבוהים בארץ, נמאס להם מהשחיתות, נמאס להם מהנהגים בכביש (בצדק...) והם חולמים לעזוב הכל ולעוף לארץ הזו שמעבר לקשת, שם הכסף גדל על העצים, ובכלל, היאוש נעשה יותר נח..

אז אחרי ארבעה חודשים בארה"ב אני יכולה להגיד ככה:

אם אתם נשלחים בשליחות שבה משלמים לכם משכורת עתק, מממנים לכם דיור ורכב ובריאות וחינוך לילדים וכל מה שנשאר לכם לעשות עם המשכורת זה לנסוע ללאס וגאס ולשבת עם כוס בירה על שפת הבריכה, אז כן - סעו לאמריקה.

אם אתם עובדים בחברת הי-טק עם המשכורת עתק וגו' - כנ"ל.

אם אתם רווקים שמגיעים עם חיסכון + כסף מההורים + משכורת שממשיכה לזרום, ומסתפקים במועט, יהיה לכם נחמד (אם תגורו קרוב לניו יורק כמובן).

אבל: אם אתם בעלי משפחה, הנוסעים לחפש את מזלכם, בלי שום פרוטקציה / חסכונות / ירושות / מקום עבודה מרופד היטב שמחכה (רצוי לשני בני הזוג), צר לי לאכזב אתכם: מה שהיה הוא שיהיה.

ההישרדות הכלכלית באמריקה די דומה לארץ, ואפילו יותר קשה: אסור להיות פה במינוס...

עכשיו הם גם במשבר כלכלי אז הם לא ממש ששים לחלק את המעט מקומות עבודה שיש להם לזרים.

נכון - נעלי התעמלות וטלויזיה יותר זולים מבארץ. נכון - לפחות בניו יורק, אני לא יודעת איך במקומות אחרים, החינוך הציבורי הוא חינם והוא לא רע. (כשאני אומרת חינם זה חינם. בלי תשלומי הורים ובלי צורך בהוצאות עתק על מורים פרטיים, הכל מקבלים בבי"ס). ונכון גם שביחס לארץ המשכורות פה יותר גבוהות. 

אבל: המסים גבוהים בדיוק כמו בארץ, מס הבריאות מטורף גם כשהוא מסובסד על ידי מקום עבודה, ביטוח רכב לתושבי חוץ - יקר בטירוף.

הכל מתאזן בסופו של דבר. 

אז לכל הבונים והמצפים מחכה אכזבה. הכסף לא צומח כאן על העצים.

זה מדכא, כי בעצם אין לאן לברוח. מצבו של מעמד הביניים עגום כנראה בכל מקום. הוא עגום בארץ כמו שהוא עגום במקומות רבים אחרים בעולם.

מעמד הביניים העולמי פשוט נרדם בשמירה, ונתן לאיילי ההון ולכלכלנים להשתלט על הכלכלה העולמית, בזמן שהוא עשה את מה שאמרו לו לעשות: הלך ללמוד קשה, ולעבוד קשה, ולעשות את הכל כמו שצריך: לקחת משכנתא ולהחזיר אותה בזמן, להדק חגורה, לא לקפוץ מעל הפופיק, לקחת עוד עבודה, להתבייש במשכורת שלא מספיקה לכלום גם כשאתה אקדמאי בעל כמה תארים, גם כשאתה עובד מהבוקר עד הערב.

מעמד הביניים חשב שזו האחריות שלו. שאם המשכורת שלו נמוכה, כנראה שהוא זה שלא בסדר, לא שווה, לא יודע לעשות כסף. שאם הוא במינוס כנראה שהוא לא בסדר, בזבזן מדי. 

זה קרה בכל העולם. לא רק בישראל.

ואיבדנו את זה. איבדנו את כל מה שהיה נכון ובטוח בעולם במשך שנים רבות. איבדנו את השליטה על החיים שלנו.

פעם ידעת שאם תלך לאוניברסיטה ותלמד מקצוע, תוכל להתפרנס בכבוד. פעם ידעת שאם תעבוד תוכל להתקיים בכבוד. ואם שני בני הזוג יעבדו - הם יהיו ממש אמידים.

פעם ידעת שיש זמן לעבודה וזמן למנוחה, ושלמי שעובד מגיע גם לנוח. היום אין דבר כזה. כל זמן פנוי הוא זמן לעבודה, ואם אינך עושה כסף בזמן הפנוי - אתה כישלון, או עצלן, או שניהם.

זה ככה בכל העולם. בישראל ובאמריקה, וכנראה גם באירופה. 

ומה אפשר לעשות? האם יש מה לעשות?

האם זה מה שנוריש לילדנו? עולם כל כך מעוות? שמצבו הולך ומחמיר משנה לשנה? איזה עתיד מחכה לילדים שלי ששני ההורים שלהם אקדמאים ומתקשים לגמור את החודש?! האם אני צריכה להגיד להם שהם חייבים ללכת לעשות עסקים? שהם חייבים לחשוב רק על איך לעשות כסף כי כל דבר אחר לא יאפשר להם לחיות? האם אני כבר לא צריכה לעודד אותם למצוא את התחום שהולם את כישוריהם ואת נטיית ליבם כי אם הוא לא יביא להם פרנסה אז לא יהיה להם קיום? ואולי עד שהם יגיעו לגיל הנכון כבר שום עבודה לא תכבד את בעליה, ושום עבודה לא תאפשר חיים סבירים אלא רק פשע או איילות הון? כי אלה ואלה תמיד יהיו ויחיו טוב. 

אז באמריקה הכסף לא צומח על העצים, והיאוש, יאוש...כמו בכל מקום. יאוש אף פעם לא נח.

פספסתי בקיץ את מחאת האוהלים , כי ארזתי מזוודות להגיע לכאן.

גם כאן יש מאהל : "לכבוש את בינגהמטון"...

הייתי מצטרפת, אבל יורד שלג בחוץ וקר....

ככה זה עם מאבקים של מעמד הביניים...

נגמרים בכתיבת בלוג בחדר המחומם עם כוס קפה ליד...

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת