00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפור פשוט

הדשא של השכנה

 

בבניין הקטן שלנו ברחובנו הצר, בדירה הצמודה לשלי מצד שמאל, גרה שכנתי הטובה והיקרה חוה. חוה תמיד שם כדי לאסוף את הדואר לכולנו, להזכיר על תשלום וועד הבית ולהאכיל את החתולים של השכונה. היא נעימת הליכות ומברכת את כולנו בחיוכיה הרכים והמאירים. כמעט כמו אם בית ישישה ואהובה. לחוה, כמו לרב הדיירים בבניין, מרפסת קטנה. המרפסת של חוה מלאה עציצים פורחים שהיא דואגת לטפח ולהשקות, לגזום ולדשן. עצים ננסיים, מגוון מטפסים שמכסים את הקירות, ופרחים זורחים בכל פינה. במרכז המרפסת יש שולחן קטן וצנוע ושני כסאות מוסבים אליו, לה ולבן זוגה. בכל בוקר שמש מציפה את המרפסת של חוה באר נגה.

מעל חוה, בקומה השנייה, גרה סמאל. אני לא מכירה את מי שגרה מאחורי הדלת שעליה מתנוסס השם סמאל. לדעתי זו צעירה שגרה לבד. ראיתי אותה כמה פעמים קצרות. רב היום היא בצורה ומסוגרת בביתה. מאחורי בריח כבד ושחור. פניה מחוטטים. אפורים. מלאים חורים עמוקים. היא מרכיבה משקפים מעל לעיניים גדולות וחסרות צורה. גרגרניות. בגדיה בלויים ועכורים. כשאני עומדת במרפסת שלי אני יכולה להבחין בה עומדת בחוץ. המרפסת של סמאל קודרת. מתנשאת בתפארתה מלאת רגשי נחיתות מעל לזו של חווה. רקובה. עזובה. עלובה. בודדה.

סמאל לא מדברת עם איש מדירי הבניין. לא מברכת לשלום. עוברת על פנינו בשתיקה ובגב גאה. רואה בעיני רוחה את מבטי השנאה של כולם. מרגישה דחוייה. יודעת שהיא לא רצוייה. לא אהובה. בערב היא יושבת במרפסתה החשוכה. בעצלות היא מציצה למרפסות השכנות. מתוסכלת. צוברת כעסים. נוטרת טינה. יצר הרע משתלט עליה. מבטי כאב זועמים חודרים מבעד למשקפיים צרות. בטח מדמיינת שהיא מגיעה למקומות רחוקים, להצלחה ועושר, שכל הדיירים מכירים בשמה ומצטערים שלא השכילו לזכות באהדתה לפני שנים. חולמת שהיא נזקפת מעלינו. שכל השכונה סוגדת לה ומעריצה את יופייה. אבל היא מקיצה לחייה העצובים. בחמדנות היא מסתכלת מטה. בוחנת את הגן של חוה.

בתאווה ובתיעוב היא בוהה בחלמוניות הקטנות ששלובות זו בזו ופורחות בלאט. בפרחים הצהובים שבוהקים אל החושך. חרציות גבוהות מטפסות ואוחזות במעקה העץ. פרחי ציפורי גן עדן בצורתם המחודדת צובעים הכל בכתום רושף. עלי הסתיו היבשים מגיצים מכל פינה במרפסת. פרחי שמש משתלהבים. שושנים חמות מאירות ורדים בצבע דם שפורחים ומטפסים בתשוקה מעלה. היא מביטה אל הפרחים המתמרים ונוגעים כמעט ברצפת דירתה.

לילה. סמאל בחוץ. צופה במרפסת של שכנתה. זעם. טינה מציפה את הלב. היא מוחה את עשן הסיגריה. לילה כצבע פחם. שחור. אפל. כאב שמתחדד. הסיגוף, הנטירה. אור קטן אדמדם מפיג את החשכה. הוא מהבהב. הוא כבה. סמאל נעלמת. נאכלת אט אט באש הקנאה. והשכונה שקטה. איש איש בביתו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל daniela famm אלא אם צויין אחרת