44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הסקירות של גלי

המלצות וביקורות ספרים של קרולין (גלי) וילדיה!

1Q84 / הרוקי מורקמי

 

1Q84 (כרכים 1,2,3)/ הרוקי מורקמי

1Q84 (books 1,2,3)/Haruki Murakami

הוצאת כתר. כנרת-זמורה-ביתן

באנגלית: 944 עמ`

2011

 

* נקרא באנגלית

 

ספר עב כרס זה מורכב משלושה חלקים (מתוכם רק שניים תורגמו בינתיים לעברית). הספר מתכתב במידת מה עם 1984 של אורוול, ספר שאף נידון בהרחבה במהלך העלילה עצמה.  כזכור ב-1984 מתואר אורח חיים המתנהל תחת שלטון טוטליטרי קיצוני ("האח הגדול") וגיבורו  משכתב את ההיסטוריה לפי צרכי ההנהגה כחלק מתפקידו במשטרת המחשבות. 1Q84 מתרחש בשנת 1984 בדיונית, שנה בה המציאות כולה משתנה ע"י כוח  חיצוני על טבעי (קרי "האנשים הקטנים").

זהו סיפורה של אאוממה, מורה לאומנות ומתיחות ורוצחת שכירה בזמנה הפנוי. בילדותה נטשה  את האמונה הנוצרית של משפחתה וכתוצאה מכך נודתה ע"י משפחתה האדוקה. היא מתחברת לאלמנה עשירה שפתחה מחסה לנשים מוכות וזו שולחת אותה מדי פעם "להעלים" גברים אלימים ומסוכנים.

"היזהרי שלא ללכת שולל אחר מראית עין, כי מציאות יש תמיד רק אחת," אומר נהג מונית מסתורי לאאוממה (כשברקע מתנגנת ה"סינפונייטה" של ינאצ`ק), רגע לפני שהיא יוצאת מהמונית התקועה בפקק, מטפסת מעל גדר הבטיחות ונעלמת במדרגות החירום. זוהי הנקודה בה חייה של אאוממה משנים מהלך ונכנסים למסלול ההזוי של 1Q84, עולם בעל 2 ירחים, חוקים משלו ומציאות חילופית. לכאורה אין הבדלים נראיים לעין בין שני העולמות, אך ככל שחולף הזמן מגלה אאוממה שינויים מהותיים המבדילים בין 2 העולמות.

זהו גם סיפורו של טנגה, מורה מחונן למתמטיקה וסופר אלמוני המתבקש ע"י עורכו לשכתב סיפור בשם "פקעת של אויר" שנכתב ע"י  פוקה ארי, נערה בת  17  שברחה בילדותה מכת אכזרית (סאקיגקה). ברגע שטנגה נענה לבקשה יוצאים חייו מכלל שליטה כסירה הנסחפת על פני ים סוער. בלש פרטי בעל הופעה חיצונית לא מלבבת, בלשון המעטה, נכנס לתמונה בשלב זה ומאיים לנענע את הסירה. 

הספר כתוב בגוף שלישי ונע לסירוגין בין שתי הדמויות המרכזיות. בתחילה לא ברור מהו הקשר בין השניים, אם בכלל, אך העניין מתבהר בהמשך ולקורא הנבון ברור שבשלב מסויים יישקו קווי העלילה.

לשני הגיבורים נקודות השקה משותפות: שניהם מנוכרים מהסביבה, בודדים ומתקשים ליצור קשרים משמעותים. הם פסיביים (כמו שאר גיבוריו של מורקמי) ונסחפים עם הזרם למצבים שאין להם עליהם שליטה. שניהם שמים מבטחם בגורל ונותנים לו להוביל את מסלול חייהם עד לנקודה מסויימת. שניהם נכסו בדרך לא דרך לעולם הדמדומים של 1Q84 ובסופו של דבר נאלצים לנווט בו את דרכם.

הספר מתחיל באווירת מסתורין, ממשיך בעצלתיים וכמעט ואין עלילה. בהמשך הספר צובר תאוצה והעלילה מתגלגלת כמפולת שלג שיצאה מכלל שליטה. הספר השני מסתיים בפתאומיות מה ומשאיר שאלות לא פתורות שחלקן אף נענות בכרך השלישי.  בכרך השלישי חוזר לתמונה מיודענו הבלש הפרטי. כת דתית בשם סאקיגקה שוכרת את הבלש להתחקות אחר אאוממה ולחשוף את מקום מסתורה ממניעים המובנים לקוראי הספר. בשלב זה הסופר מלהטט בין אאוממה, טנגה  והבלש הפרטי. בעקבות שימוש באינטואיציות וצירופי מקרים מופרכים, מצליח הבלש הפרטי לחבר את חלקי הפסיפס ולהתקרב באופן מסוכן לאמת.  ישנה הרגשה שהנקודות מתחברות באופן מאולץ לפרקים במטרה להניע את העלילה בכיוון הרצוי. באופן מפתיע ובניגוד להרגלו של מורקמי להשאיר סוף פתוח, סוף הספר משביע רצון. מצאתי חלק זה חלש מקודמיו ובהחלט היה ניתן להדקו ולקצר חלקים ממנו.

בדומה  לגיבורי ספרו מורקמי אוסף חוטים מהאוויר ואורג אותם לרשת סבוכה, אם כי לא תמיד בהירה, של פקעת אויר.  הסגנון שונה במקצת מסגנונו הרגיל, אם כי ריאליזם וסוריאליזם עדיין חובקים יד ביד ונשזרים יחד בשפתו המיוחדת של מורקמי. בין  קטעים משמימים, מבליח מדי פעם  מורקמי הישן והטוב בקטעים מבריקים וקולחים. בחלקים מסויימים בספר השפה גסה ואגרסיבית וסצינות הסקס הזויות (אפילו עבור מורקמי). מורקמי נותן פוקוס רב מדי בעיני בתיאורי איברי גוף נשיים, דבר שלא תורם מאום לעלילה ובהחלט ניתן היה להשמיט תיאורים אלה.

מחשבות הדמויות נפרשות לעיני הקורא באריכות ובפירוט יתר (בסגנון זרם התודעה). לפעמים אותו אירוע מסופר מזוויות ראיה שונות, דבר העוזר אומנם לזכור פרטים נשכחים, אך גם מתיש לפרקים. הדיאלוגים  בין הדמויות הנשיות לא תמיד אמינים ונסיונות מורקמי להציג זווית ראייה נשית לא תמיד מוצלחים או אותנטים.

בסה"כ הכללי נהניתי מספר זה. אולי מורקמי  לא במיטבו פה, אך לאוהביו זה בהחלט עדיף מלא כלום. למרות שהספר  רחוק מלהיות "האפוס המושלם" אליו שאף הסופר, מורקמי עדיין הצליח ללכוד אותי ברשתו. הכתיבה סוחפת, הדמויות הראשיות מורכבות ויחודיות ורוקמות עור וגידים לעיני הקורא והרעיון בהחלט מקורי (אם כי התובנות קלושות).

העיקר אצל מורקמי אינו היעד, אלא הדרך. בדומה לנוסע הנמצא ברכבת הנוסעת בקצב אחיד וללא עצירות ונהנה מהנוף, לא נותר לקורא אלא להתרווח בכורסא ולהיסחף בזרם העלילה, הזויה או חסרה ככל שתהיה. הספר כה סחף אותי עד שבמהלך הקריאה הצצתי מספר פעמים בירח לוודא שלא נקלעתי בטעות לעולם הדמדומים של 1q84...

בשורה התחתונה: מורקמי למתקדמים! לקוראים חדשים לא הייתי ממליצה להתחיל דווקא בספר זה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גלי1היחידה אלא אם צויין אחרת