00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

הטיול לצרפת, אוקטובר 2011. חלק 3: דורדון, פרובנס והריביירה הצרפתית

את השליש האחרון של טיולנו הקדשנו לדרום צרפת. בחלק זה של המדינה ישנם ערים ואזורים, שמספיק באזכור שמם כדי להצית את הדמיון: פרובאנס, הריביירה הצרפתית, מחוז דורדון. הלב מתרחב רק מלחשוב על המקומות הללו. אך לפני שאספר על הכיף בטיול, אפתח דווקא בתיאור אחד הימים העצובים בו: הביקור באורדור-סור-גלאן Oradour-sur-Glane.

 

בעיירה קטנה זו, הממוקמת במרכז צרפת, התרחש במהלך מלחמת העולם השנייה פשע מלחמה מחריד, מזעזע אפילו בסטנדרטים נאצים. על הפלישה לנורמנדי כבר כתבתי בפוסט הקודם, אך את מה שהתרחש בעקבותיה אף אחד לא יכול היה לדמיין. תבוסת הגרמנים יצרה תסכול רב בקרב חיילי האס.אס. הם כל-כך כעסו, עד שארבעה ימים לאחר מכן הם פרקו את זעמם על הצרפתים בצורה נוראית. הם בחרו כמטרה את העיירה אורדור-סור-גלאן, שתושביה לא היו יהודים או חברי מחתרות אלא "סתם" צרפתים כפריים רגילים. החיילים כינסו את כל תושבי המקום, 642 נפש, מתוכם 205 ילדים, ורצחו אותם בדם קר תוך שעות ספורות. לאחר מכן הם החריבו את המקום והעלו אותו באש. בדרך זו הם ביקשו להוכיח לצרפתים מי עדיין בעל הבית על אדמתם. לאחר המלחמה החליטה ממשלת צרפת שלא לשקם את העיירה החרבה, אלא להשאירה הרוסה כעדות חיה, אילמת, לאותו טבח בלתי נתפש.

 

כשנכנסנו לעיירה החרבה, הדמעות מיד הציפו את העיניים. הכל מסביב נראה חי כל-כך, עד שממש יכולנו להריח את המלחמה: רחובות שרופים, שרידי מכוניות, מבנים הרוסים. בתוך בתי המגורים ישנן עדיין מזכרות מהחיים שבעבר פיעמו בהם: מכונת תפירה, שעונים, כלי בית וכו`. הלכנו בדממה מוחלטת ברחובות עיירת הרפאים והמראה היה קשה מנשוא.

 

 

 

בתור יהודים, אנחנו מכירים לצערנו מקרוב את האכזריות הנאצית, אך מה שהתרחש כאן מזוויע בכל קנה מידה. אם אותנו הם ניסו להשמיד בצורה שיטתית, תחת כסות אידיאולוגית של מניעים גזעניים-אנטישמיים, הרי שבמקרה הזה מדובר באכזריות טהורה, מזוקקת, חסרת פשר, אלימות לשם אלימות.

 

 

 

לאחר הביקור באורדור-סור-גלאן ניסינו להתאושש מהחוויה המדכדכת, והמשכנו בנסיעה לעבר מחוז דורדון Dordogne. הדורדון ידוע בעולם כולו בזכות הממצאים הרבים שהתגלו בו מהתקופה הפרה-היסטורית. האדם הקדמון הותיר בו אינספור סימנים לנוכחותו. מה משך אותו לכאן? קרקע פורייה, מזג אוויר מתון ומערות טבעיות רבות. אמנם אני מכיר מספר אנשים בארץ, שמבחינה רבה נותרו עדיין בעידן הניאנדרטלי, אולם הביקור בדורדון מאפשר להכיר טוב יותר את הדבר האמיתי.

 

המין האנושי שאנו שייכים לו, ההומו ספיאנס, הגיע למערות הדורדון לפני כ- 25,000 שנה בערך. המערה המפורסמת ביותר באזור היא מערת לאסקו Lascaux. היא התגלתה בשנת 1940 ומכילה בתוכה אינספור ציורים צבעוניים המתוארכים מלפני 12 אלף עד 20 אלף שנים. סוסים, ביזונים, צבאים וסצנות ציד – הציורים העתיקים ביותר בתרבות האנושית! למרבה הצער משנת 1963 כבר לא ניתן לבקר במערה, מחשש שיגרם לה נזק בלתי הפיך. על מנת לספק את רצון התיירים לראותה בכל זאת, יצרו הצרפתים את לאסקו 2 – העתק מדויק של המערה המקורית. ציורי הסלע בה צוירו באותה טכניקה פרה-היסטוריות פרימיטיבית ששימשה את האדם הקדמון, צבעים המבוססים על צמחים ואדמה.

 

לא מדובר בציורים שנועדו למטרת קישוט, אלא בכאלה שמילאו צרכי פולחן. האדם הקדמון חי מציד ונלחם מול חיות גדולות ומסוכנות - והציורים שימשו כנראה כחלק מטקסים שנערכו במערות, מתוך אמונה שהדבר יגביר את סיכויי הניצחון בקרב. איך הציורים? בואו נשים דברים בפרופורציות, בלובר ראינו מספר ימים קודם לכן יצירות אומנות מרשימות יותר, אך התוצאה כאן בהחלט מפתיעה בהתחשב בעתיקותה.

 

 

 

מערה נוספת בה ביקרנו היא פש מרל Pech Merle, הידועה בכינוי "הקפלה הסיסטינית של המערות".זוהי מערת נטיפים מרשימה, שאת קירותיה מעטרים ציורים פרה-היסטוריים. בניגוד ללאסקו 2, לא מדובר בהעתק אלא במקור. החיות כאן אמנם מתוארות בצורה סכמטית יותר, אך הן בהחלט צבעוניות ומרשימות.

 

 

פרט לציורים השאיר כאן האדם הקדמון גם טביעה ברורה של כף ידו. מעין דרישת שלום פרה-היסטורית מאבות אבותינו.

 

ישראלים מסתפקים בד"כ בביקור במערה אחת בלבד בדורדון, ולכן נשאלת השאלה באיזה מהן לבחור. לטעמי התשובה חד משמעית: פש-מרל. לאסקו 2 אמנם מפורסמת יותר והציורים בה מרהיבים יותר, אך בסופו של דבר מדובר בהעתק. רק כשעומדים מול הדבר האמיתי חשים בקרבה בלתי אמצעית אל האדם הקדמון.

 

למרות שבשלב זה של הטיול כבר חשנו קדחת מערות קלה, החלטנו לבקר במערה נוספת הנקראת: תהום פדיראק Gouffre de Padirac. לא מדובר במערת רגילה, אלא במערת נטיפים שבתוכה זורם נהר תת-קרקעי, שכדי לראותה צריך ממש לשוט בה.

 

 

המערה מרשימה מבפנים – והשילוב בה בין אגם תת קרקעי לפיסולי אבן יוצר תמונה מרתקת. למרבה האכזבה ההדרכה ניתנה בצרפתית בלבד, זאת מבלי שקיבלנו חומר עזר באנגלית, מה שהפך את הביקור בה לארוך מדי ואף לקצת מתסכל. שמישהו לעזאזל יספר לצרפתים ששפתם כבר אינה הלינגואה פרנקה של העולם.

 

 

אחת הערים המקסימות בדורדון היא סרלה Sarlat-la-Caneda. היא קומפקטית, כיפית, בנויה כולה מאבנים זהובות – ותנועת כלי רכב בה אסורה. כמה כיף להתאוורר במקום שכזה לאחר שהייה במערות אפלות.

 

 

הכיכר המרכזית בעיר.

 

 

בתים האופייניים למקום:

 

שימו לב למבנה המוזר הזה המכונה "פנס המתים". לאף אחד פה אין מושג מה היתה מטרת בנייתו.

 

ביום שבת סרלה משנה את פניה והופכת לשוק. איכרים מכל האזור באים אליה למכור את מרכולתם. בניגוד לאווירת השוק בארץ, שהיא בד"כ קולנית, עממית וגסה – בצרפת הבסטיונרים מתורבתים להפליא, והמסחר מתנהל באווירה לבבית ונעימה.

 

 

לא רחוק מסרלה שוכנת על צוק גבוה העיירה דום Domme. לאורך הצוק ישנה טיילת, שהנוף הפסטורלי הנשקף ממנה על עמק הדורדון גרם לנו ממש להיאלם דום.

 


 

במרחק של דקות ספורות מדום ישנו כפר קטן בשם לה רוק-גאז`אק La Roque-Gagaec, המונה כ- 500 תושבים בלבד. העובדה שהוא יושב למרגלות מצוק תלול החולש על נהר, יוצרת מראה לא שגרתי. הנוף כאן אכן מרהיב, אך לא ברור לי איך התושבים לא חוששים להתגורר במקום כזה, שכבר ידע בעבר מפולות סלעים ואסונות.

 

 

 

מקום מעניין נוסף בדורדון הוא רוקאמאדור Rocamadour. מדובר בכפר מבוצר מימי הביניים, הבנוי בצורה בלתי אפשרית על צוק אדיר. בתיו, התלויים לכאורה בין שמיים לארץ, כאילו קוראים תגר על חוקי המשיכה (כמו שבטח שמתם לב, לתושבי הסביבה יש מנהג ביזארי, להתגורר במקומות הכי לא מתקבלים על הדעת).

 

 

 

הכפר בנוי בשלושה מפלסים: במפלס התחתון גרה האוכלוסייה המקומית, במפלס האמצעי ישנם מבני דת – ובמפלס העליון שרידי מבצר.

 

זהו הנוף מפסגת הצוק.

 

 

 

אחד המקומות המיוחדים בהם ביקרנו בדורדון הוא סן סר לאפופי St Cirq Lapopie. זהו כפר אמנים קטן ועתיק, הבנוי על צוק גבוה מעל נהר. שימו לב למראה הלא שגרתי שלו מרחוק.

 

 

 

הבתים בעיירה מתחרים ביניהם על התואר "הציורי ביותר", והתיירים מתחרים ביניהם על מציאת נקודות תצפית, מהן ניתן להצטלם ללא הפרעה.

 

 

 

 

הכפר עצמו מקסים וציורי: סמטאות צרות, בתים נאים עם רעפים חומים, חנויות קטנות. יש פה גם מצודה עתיקה, שהנוף הנשקף ממנה על העמק פשוט מפעים. המקום המופלא הזה נמצא ברשימה הרשמית של הכפרים היפים ביותר בצרפת – ואפשר להבין למה. השעות בהן בילינו בו היו מהקסומות בטיול כולו.

 

 

 

 

 

העיר ה"גדולה" של האזור (21,000 תושבים, פחות מגבעת שמואל) היא קאהור Cahors. נהנינו לבקר בה בגשר עתיק, שנבנה במאה ה- 14, עתיר קשתות וצריחים.

 

 

לאחר יומיים מרתקים בדורדון נסענו דרומה לכיוון פרובאנס Provence. זה הזמן לכתוב כמה מילים על הנסיעה בכבישי צרפת. באופן כללי הנהיגה היתה כיף אמיתי: כבישי האוטוסטראדה התגלו כמהירים, רחבים ונוחים מאוד. אך אליה וקוץ בה, מדובר בכבישי אגרה, שהשימוש בהם מחייב שהארנק יהיה כל הזמן בהישג יד (כל כמה עשרות קילומטרים צריך לעצור ולשלם). זהו תענוג יקר אך הכרחי למי שלא מעוניין לבזבז זמן מיותר בדרכים.

 

בדרך לפרובאנס ביקרנו במספר מקומות מעניינים כמו קרקאסון Carcassonne. זוכרים את הסדרה מנהרת הזמן? כשראיתי לראשונה את חומותיה המבוצרות של קרקאסון, חשתי כאילו בדרך פלאית כלשהי הגעתי אל ימי הביניים. זוהי עיר שקפאה בזמן ושנשמרה בצורה מושלמת. היא מבוצרת היטב, מוקפת חומה כפולה ובעלת מגדלי שמירה וצריחים מחודדים. ממש מקום מהאגדות.

 

 

 

אפשר בקלות לדמיין איך לפני מאות שנים רכבו פה נסיכים על סוסים לבנים ואבירים עוטי שריון הסתובבו ברחובות. לא מפליא, שהעיר שימשה כתפאורה לסרט רובין הוד, שצולם בה בשנת 1991.

 

 

 

לא רחוק מכאן שוכנת העיר הגדולה טולוז Toulouse (610,000 תושבים). היא ידועה בכינוי "העיר הורודה" בשל העובדה שכמעט כל בתיה בנויים מלבנים ורודות (הקהילה הגאה בוודאי היתה שמחה להתגורר פה).

 

 

בטולוז חזינו מקרוב, בתופעה שמעסיקה מאוד את צרפת בעת הנוכחית: ההגירה המוסלמית. לפי הערכה, נכון לשנת 2011 מהווים המוסלמים כ- 10% מהאוכלוסייה המקומית (יש הטוענים ש- 12%). תחזיות דמוגרפיות מראות שמרסיי, העיר השנייה בגודלה במדינה, תהפוך בשנים הקרובות לעיר הראשונה במערב אירופה עם רוב מוסלמי. בעוד שבצפון צרפת כמעט ולא חשנו בתופעה, הרי ככל שנסענו דרומה היא הפכה מוחשית יותר ויותר - וכשהגענו לטולוז כבר נדהמנו ממימדיה. הכיכר המרכזית בה היתה מלאה בבני תשחורת, רבים מהם בעלי חזות מפוקפקת. חלקם ישבו, התבוננו ובחנו את עוברי האורח מכף רגל ועד ראש. מכל עבר שמענו חיתוך דיבור גרוני – ואת האוויר אפף ריח של קבב. מספר שוטרים חמושים עמדו ליד זינזאנה (רכב להובלת עצורים) ובחנו כל העת את המתרחש. הלכנו בזהירות בין השבאב לקבב, ושמרנו היטב על הארנקים. העיר אמנם יפיפייה, אך בשל הנסיבות אולי בדיעבד הייתי מדלג עליה.

 

מטולוז נסענו לעיר אלבי Albi. יש בה מדרחובים יפים, כנסייה מרשימה - וארמון נאה עם גן יפה ונוף נפלא. גאוות העיר היא טולוז לוטרק, הצייר הפוסט אימפרסיוניסטי שנולד בה – ובמוזיאון מקומי מוצגות רבות מיצירותיו.

 

 

 

 

 

חבל פרובאנס נחשב לאחד האזורים המעניינים ביותר בדרום צרפת - והוא מהווה מוקד משיכה לתיירים מהעולם כולו. ההבדלים בינו לבין צפון המדינה ניכרו לנו מיד לעין: את מזג האוויר הסגרירי החליפה שמש נעימה, הנוף המישורי השתנה להרים וגבעות – ואפילו הצמחייה הפכה ים-תיכונית. לפתע חשנו קצת כמו בארץ (מה גם שבמהלך חופשת סוכות השפה העברית נשמעה בפרובאנס מכל עבר). לפני כ- 2000 שנה הגיעו לכאן הרומאים – ובמובן מסוים הם "נתקעו" פה עד היום. נים Nimes למשל היא עיר רומית מובהקת. שימו לב למקדש הרומי בה שנשתמר בצורה מושלמת. בנייה רומית היא בנייה לדורות.

 

 

אתר רומי נוסף בעיר, ששרד בצורה מעוררת פליאה, הוא האמפיתיאטרון. בעבר נערכו בו מלחמות גלדיאטורים ואילו כיום הוא משמש כזירה למלחמות שוורים. כנראה שתמיד אהבו לראות פה דם נשפך.

 

 

 

ליד העיר העתיקה ישנו גן מקסים. בנקודה הגבוהה ביותר בו ניצב מגדל עתיק, שגם הוא, כמו שבטח ניחשתם, מהתקופה הרומית.

 

 

כך נראית העיר עצמה.

 

עיר אחרת בפרובאנס, המתחרה עם נים על תואר "רומא הצרפתית" היא ארל Arles. גם לה יש אמפיתיאטרון משלה, ומשערים שמי שתכנן אותו היה אותו ארכיטקט מוכשר מנים.

 

בארל יש גם אמפיתיאטרון רומי, המשמש עד היום כסוג של "אמפי קיסריה", אלא שבמקום שלמה ארצי מופיעות בו תזמורות ומקהלות.

 

 

 

כך נראתה העיר בעבר.

 

הכיכר היפה במרכז העיר.

 

הממצא הרומי המרשים ביותר בפרובאנס הוא לדעתי פונט דו גאר Pont Du Gard. זהו גשר ענקי, המהווה את הדוגמא הטובה והגבוהה ביותר בעולם לאמת מים רומית. הוא מורכב מ- 3 קומות, ונבנה כולו מאבן ללא שימוש במלט. מדהים שהמבנה האדיר הזה, שנבנה לפני 2000 שנה, שרד עד היום בצורה מושלמת. אולי כדאי להביא לכאן את המהנדסים הישראלים שכשלו בבניית גשר הירקון שילמדו משהו.

 

 

 

הגשר כל כך מרשים, אז קבלו זווית נוספת – הפעם מלמעלה.

 

בפרובאנס ישנם כפרים רבים המזדקרים על פסגות הרים, והכינוי שלהם הוא "הכפרים התלויים". לה בו דה פרובאנס Les Baux de Provence הוא אחד מהם. המקום נכבש ונהרס במאה ה-17, וכיום הוא מכונה "העיר המתה" (או "פטרה של צרפת" בפי הישראלים).

 

 

השרידים שנותרו מהכפר מהווים זכר לימים אלימים של התגוננות וכיבוש.

 

זהו הנוף הנשקף מהצוק הענקי, החולש על העמקים סביב.

 

אחת הערים הגדולות והחשובות בפרובאנס היא אביניון Avignon. מקום זה קשור לאחד האירועים הדרמטיים ביותר בתולדות הנצרות: גלות אביניון. במאה ה- 14 עזב האפיפיור קלמנס החמישי את קריית הוותיקן שברומא משום שחשש לחייו – והעביר לאביניון שבצרפת את הכס הקדוש. ששת האפיפיורים שכיהנו אחריו בחרו להישאר כאן, וכך נמשכה הגלות כ- 70 שנה. עד היום ניצב במרכז העיר ארמון האפיפיורים, שלמעשה דומה יותר למבצר מאשר למבנה מלכותי (מה שמעיד שהאפיפיורים כנראה לא חשו בטוחים לגמרי גם כאן). אם חשבתם שהרבנות שלנו אינה ישרה במיוחד, בוודאי תתנחמו לדעת שתקופת אביניון נחשבת לאחת המושחתות בתולדות הכנסייה - ושהאפיפיורים התעסקו בעיקר בהנאה מחיי הראווה שלהם.

 

 

את אביניון מקיף נהר – ומעל הנהר בנוי גשר. גשר? הוא אמנם מתחיל בגדה אחת של הנהר, אך באופן מפתיע לא מגיע לגדה השנייה. שיטפונות מוטטו אותו פעם אחר פעם, עד שהשלטונות המיואשים החליטו במאה ה- 17 שלא להקימו שוב מחדש. באופן אבסורדי שרידי הגשר האומלל הזה הפכו לסמלה של אביניון – ואף הוכרזו כאתר מורשת עולמי. לכו תבינו את זה...

 

 

 

מפרובאנס המשכנו אל הריביירה הצרפתית - רצועת החוף המפורסמת ביותר באירופה. באזור זה התגלו בפנינו החיים הטובים הצרפתיים במלוא הדרם: ערים יפיפיות, חופים תוססים, יאכטות יקרות, מלונות פאר ומסעדות גורמה. האמת היא שהצרפתים בכלל לא שמעו על המושג "הריביירה הצרפתית" – הם קוראים למקום "חוף התכלת" Côte d`Azur. מדוע תכלת? בשל צבע הים, צבע השמים – וגם כי האקלים הוא קצת תכלת, כלומר נעים רוב הזמן. באופן מפתיע, למרות שמדובר בחוף ים נחשק, הוא מלא באבנים ולא הכי נוח לרחצה (אך מה זה אבנים לעומת הביוב שמוזרם אצלנו למים).

 

בירת הריביירה היא ניס Nice, המונה כ- 400,000 תושבים. זוהי עיר מהודרת בעלת השפעה איטלקית מובהקת, שהיתה תחת שלטון איטלקי עד שנת 1860 (ומכאן שמה השני: ניצה Nizza).

 

 

 

יש לה רצועת חוף מרהיבה, שנראית יפה במיוחד מהגבעה המשקיפה עליה. הטיילת שלאורך החוף משופעת בבתי קפה, מלונות ועצי תמרים. ממש עיר נופש במיטבה.

 

 

 

 

העיר העתיקה של ניס מרתקת במיוחד. מבוך של סמטאות צרות, צפופות וצבעוניות. כיף ללכת בה לאיבוד, וכך לגלות עוד פינת חמד, עוד כנסיה יפה, עוד כיכר מרשימה, עוד פטיסרי מגרה וכך הלאה...

 

 

 

כמובן שגם בניס לא נפקד מקומם של מדרחובי הקניות, המלאים בחנויות יוקרה ובתי כל-בו. או-לה-לה, כמה הצרפתים אוהבים שופינג.

 

 

בקרבת ניס שוכנת מונאקו Monaco. כשהתקרבנו אליה עם הרכב, בישר לנו ה- GPS שאנחנו נכנסים לארץ אחרת. ארץ? הצחקתם אותי. שטחה הזעיר, פחות מ- 2 קמ"ר, ממקם אותה במקום השני ברשימת המדינות הקטנות בעולם (רק קריית הוותיקן קטנה ממנה). השפה הרשמית בה היא צרפתית, המטבע הוא אירו – ואין מעבר גבול בין שתי המדינות. ובכל זאת, המקומיים טוענים בתוקף שאינם צרפתים אלא מונגאסקים.

 

מונגאסקים, צרפתים, מה זה משנה מול הנוף היפה הזה...

 

כשאומרים שמונאקו היא ארץ מהאגדות, מתכוונים לזה באמת. במדינה שולט נסיך והוא מתגורר בארמון מלוכה. כשהוא מתחתן עם אהובת ליבו היא הופכת לנסיכה. התושבים רוחשים לנסיך כבוד רב – ומחכים בציפייה שיביא ילדים לעולם (לפי חוק משנת 1918, אם משפחתו תיכחד מסיבה כלשהי, מונאקו תחדל להיות מדינה עצמאית ותהפוך לחלק מצרפת – ואת זה אף אחד כאן לא רוצה). שושלת השליטים במונאקו, משפחת גרימאלדי, מחזיקה בשלטון כבר 700 שנה ברציפות. איך שר אלי לוזון? איזו מדינה מיוחדת במינה.

 

הארמון:

 

על הארמון שומרת כיתת חיילים וטקס חילופי המשמר נערך כל יום ב- 11:55.

 

בית הקזינו של מונאקו נחשב לאחד הידועים והחשובים בעולם. בניגוד לישראל, שמעודדת את אזרחיה לבזבז את כספם בהימורים (לוטו, טוטו, מפעל הפיס וכו`), במונאקו נאסר על-פי חוק על האזרחים המקומיים אפילו להיכנס לקזינו. ראינו כאן זרים מכל רחבי העולם – וכמובן שגם ישראלים.

 

 

 

 

 

המלון מול הקזינו.

 

לתשומת לב שר האוצר ד"ר שטייניץ, במונאקו לא מוטלים מיסים על האזרחים. זאת הסיבה שארץ זו מושכת אליה את אנשי העסקים העשירים בעולם. אם חשבתם שהדיור בארץ יקר אז שימו דברים בפרופורציה: דירה במונאקו עולה פי 7 מאשר דירה מקבילה בתל-אביב. הנדל"ן בה הוא היקר בעולם! ברחובות חונים רכבי פאר בערך כמו מאזדה אצלנו - והתיירים לא מתביישים לעצור לידם ולהצטלם. הפולקסווגן פאסאט שנסענו בה נראתה גרוטאה לעומת המכוניות פה. בבית קפה מקומי שילמתי מחיר לא הגיוני עבור כוס נס קפה: 5.5 יורו (27.5 ₪). כמו שבטח הבנתם, כשמטיילים במונאקו, חשוב להצטייד מראש בהרבה מזומנים. יום אחד, כשיהיה לי מספיק כסף, אעבור להתגורר במונאקו בעושר ובאושר.

 

 

שימו לב לכמות היאכטות שמחפשות פה "חניה". צרות של עשירים.

 

עיר נוספת שביקרנו בה באזור הריביירה היא גראס Grasse. זהו מקום מקסים, המשרה אווירה נעימה כמו בושם טוב שריחו מתפשט באוויר. למה בחרתי דווקא בדימוי זה? משום שגראס מהווה את מרכז תעשיית הבשמים של צרפת – ולפי הערכה ¾ מתמציות הבשמים בעולם מקורם מפה. במפעל הבשמים המפורסם פראגונר למדנו משהו על תהליך הייצור המורכב של ריחות הניחוח. הידעתם למשל שכדי לייצר ליטר של תמצית דרושים 500 ק"ג של פרחים בעלי ריח מתקתק? תחשבו על זה בפעם הבאה כשאתם קונים בושם במבצע בסופר-פארם.

 

דוגמא לתנורים ששימשו בעבר להפקת תמציות.

 

כך נראית העיר עצמה.

 

 

לאחר שהתבשמנו בגראס, יצאנו ליום טיול בקניון ורדון Verdon. זהו הקניון הגדול ביותר באירופה (25 ק"מ אורך ו- 700 מטר עומק), הנחשב לשני בגודלו בעולם אחרי הגרנד קניון בארה"ב. הקפנו את הקניון בנסיעה מהנה ונהנינו מעמדות תצפית עוצרות נשימה. נהר הורדון פה לא מתרשם מהסלע הקשה, חותר בו ללא הפסקה – וכך מפלס את דרכו לים.

 

 

 

איזה כיף לתושבים כאן שחיים "בתוך גלויה".

 

לאורך הדרך ביקרנו במספר מקומות מקסימים. מוסטייה-סנט-מארי Moustiers-Sainte-Marie למשל היא עיירה מתוקה, הבנויה בין שני צוקים ענקיים, עם מפל מים שחוצה אותה. ממש קסם של מקום.

 

 

 

בעיירה קאסטלאן Castellane נדהמנו לגלות כנסיה ניצבת על פסגה של צוק תלול אדיר מימדים. או שהכמרים בה מטיבי לכת או שהם פשוט לא יורדים למטה אף פעם.

 

 

 

בכל הקשור באוכל אזור דרום צרפת הוא בעל מוניטין בעולם כולו. לא מעט תיירים מגיעים לכאן במיוחד לטיולים קולינאריים. לא רק שלכל מחוז יש מעדנים הייחודיים לו, אלא שכמעט לכל עיר יש מאכל המזוהה איתה (בויאבז במרסיי, קאסולה בטולוז, סלט ניסואז בניס וכך הלאה...). האזור נחשב גן-עדן גסטרונומי לא רק בשל המסעדות שבו, אלא גם בשל שפע השווקים, בהם נמכרת תוצרת הארץ. האכילה בדרום צרפת אינה רק צורך פיסי שצריך לספק, כל ארוחה היא ממש חגיגה קטנה.

 

המטבח של מחוז דורדון מזוהה עם פטריות כמהין, מוצרי אגוזים ועם כבד אווז Foie gras. ארצות רבות בעולם אוסרות כיום על פיטום אווזים (ובמקומות מסוימים החוק אף אוסר על מכירת כבד אווז), אך בדורדון מתייחסים לכך בביטול. המעדן הזה מוגש כאן בכל מסעדה ובכל וריאציה אפשרית. במקומות רבים אף פועלות חנויות כבד אווז מתמחות. חברי אגודת צער בעלי חיים - מומלץ שתטיילו במקום אחר.

 

 

 

בסרלה אכלנו במסעדת Criquettamu’s, המומלצת במספר מדריכי תיירים. היא שוכנת בבית עתיק בעיר העתיקה ומתמחה במעדני האזור. זוהי לא מסעדה צרפתית קלאסית אלא כזאת המציעה פרשנות מודרנית למאכלים כפריים, מושפעת ממטבחים עולמיים שונים (תבלינים אסייתים, קארי, פירות טרופיים וכו`) ולא מפחדת מפיוז`ן. להלן המנות שהוזמנו:

 

כבד אווז במנגו

 

 

שוק טלה בבישול של 12 שעות

 

סלט קורקבנים

 

צלחת גבינות

 

עוגת אגוזים

 

יצאנו מהארוחה בתחושה מעורבת. מצד אחד חומרי הגלם היו נפלאים: כבד האווז היה עשוי לעילא, עסיסי מאוד, נימוח, לא שומני מדי – והצדיק את הסופרלטיבים שיצאו לדורדון בהקשרו. מצד שני רוטב המנגו אמנם נראה אקזוטי על הצלחת, אך טעמו היה מתוק ושתלטני מדי. לא אכנס לפירוט של כל מנה ומנה, אך אציין שהניסיונות להתחכם ו"לצאת מהקופסה" הפכו את התוצאה הסופית לפחות פיוז`ן וליותר קונפיוז`ן.

 

המאכל המזוהה עם טולוז נקרא קאסולה Cassoulet. זהו החמין הצרפתי, תבשיל קדירה חורפי, המכיל שעועית, נתחי בשר שונים (חזיר, טלה, אווז, ברווז), שומן כבש ונקניקים מעושנים – ומוגש בכלי חרס מסורתי. התוצאה הסופית היא פצצת מצרר קלורית, ריחנית, בעלת טעם עשיר, שלאחר אכילתה אין ברירה אלא לחזור למלון לנמנום קל.

 

 

ניס כאמור היא עיר בעלת השפעה איטלקית מובהקת, ומאכל עממי שמאוד מזוהה איתה הוא פיסאלאדייר Pissaladiere. מדובר בפרשנות הצרפתית לפיצה: מאפה המכיל בצק, בצל, שום – ולפעמים גם אנשובי. קונים אותו במאפיות וחלק מהמסעדות מגישות אותו כמתאבן.

 

 

כך הוא מוגש כמתאבן במסעדה:

 

אולי תתפלאו אבל בניס אוכלים חומוס. אמנם לא מנגבים אותו כמו אצלנו, אבל אוכלים אותו בידיים. אני מתכוון למאכל מקומי פופולארי בשם סוקה Socca, המבוסס על קמח חומוס. זהו פנקייק דק אפוי בתנור, שתושבי העיר מנשנשים בכיף בין הארוחות.

 

 

 

ניס תרמה לעולם גם את סלט הניסואז. זהו סלט צבעוני, עתיר מרכיבים ומשביע, המכיל עגבניות, מלפפונים, טונה, אנשובי, זיתים, שעועית ירוקה, תפוח אדמה, ביצים קשות ושמן זית. ים תיכוניות במיטבה.

 

 

סלט פופולארי נוסף באזור פרובאנס הוא Chevre Chaud, המכיל עלים ירוקים, וקרוסטיני עם גבינת עיזים חמה.

 

 

מאכלים צרפתיים נוספים שאכלנו בחלק זה של הטיול:

 

פטה כבד אווז

 

פילה שאטובריאן

 

פונדנט שוקולד ברוטב וניל

קרם ברולה

 

גם כאן נהנינו מהבולנז`רי-פטיסרי המקומיים. הנה דוגמא לזה שדגמנו בגראס.

 

 

 

זהו. הטיול לצרפת הגיע לסיומו. כל הכבוד למי מבינכם ששרד קריאה מלאה של שלושת הפוסטים. היתה זאת חוויה נפלאה, שהצדיקה את כל הציפיות המוקדמות שתליתי בה. היא הותירה טעם של עוד, ובעיקר עוררה חשק לחזור ולגלות מקומות נוספים. שלום לך צרפת, בתקווה שאשוב אליך שוב בקרוב...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

41 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת