00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדינה בחשיכה הפכה לשמחה

מדינה בחשיכה

למה הן שותקות

04/12/2011


לפוסט אין אחיזה לאף מקרה ספציפי
(הוא נכתב בתמציתיות ולא מרחיב את כל השלכות)

יום אחד אמא מקבלת טלפון מהעובדת הסוציאלית, גב' ישראלי? מדברת מלכה מהשרות לרווחה.
- כן..
הבת שלך נמצאת אצלי
- הבת שלי ישראלה?
כן, הייתי רוצה שתבואי למשרדי
- מה קרה?
אספר לך כשתגיעי לכאן

האמא מלאת חרדות עוזבת הכל ורצה למשרדה של העובדת הסוציאלית
הסיפור בהמשך הוא תסריט ידוע על ילדה בת 12-17 שיום אחד נשברה וחושפת אירועים קשים שעברו עליה
בבית/בבית הספר/במשפחה.

אבל האמא שעליה אני רוצה להתמקד זו האמא שהקשר שלה עם בתה הוא בואו ונגדירו מצויין.
עולה השאלה איך היא לא יודעת מה עבר על הילדה של במשך שש עד עשר שנים?
אמרתי כבר שהקשר הוא לצורך ההקצנה - מצויין. הבת והאם משוחחות על כל נושא שבעולם,

   אז איך קורה שעם כל הקשר הטוב הבת מסתירה מאימה על הסיוט שהיא עברה במשך שנים, מדי יום, מדי
שבוע או מדי חודש?

במה נכשל החינוך המיני הניתן בצורה טובה גם לדעתי המסביר לילדים בין היתר לספר ולדווח להורה אם קורים
להם אירועים חמורים כמו מעשים מגונים וכדו'? איפה הכשל?

האם הילדים לא מרגישים ביטחון ביכולת המבוגרים להגן עליהם? האם הילדים חוששים לספר בגלל הבושה?
בגלל הפחד? סיבות אחרות?

מסתבר שכן, כל התשובות נכונות.

גם אם הקשר בין הילדים להורים הוא מצויין ישנם מצבים שהילדים יעדיפו לדבר על מצוקתם עם אדם זר ולא הוריו.

אני לא רוצה להתפרס לכל רוחב הנושא, הרי רבות כבר דובר על מצוקת הקטינים, הבעיה בכל זאת של ההורים, -
ההורים מפחדים לדבר על הנושא החשוב ביותר, לשאול את הילד ישירות, - האם מישהו פוגע בך?

השאלה למה ההורים מניחים ש"לי זה לא יכול לקרות"? זה באמת נוח להם לגרור את החשדות לעוד יום,
לעוד חודש?

יסורי מצפון הם עול, למה להעמיס את העול הזה על עצמנו? למה לא להתמודד עם הנושא לפני שהוא הופך
למפלצת אימתנית?

כל הורה המרגיש שמשהו עם ילדו לא בסדר(ויש לכך הרבה מאוד סימנים) לשבת ולשאול את הילד שוב ושוב
מי פוגע בו.

ולהאמין לו.

פעם אחת תערער את בטחונו באיכות היחסים בינו לביניכם ויצרתם את הנתק. בניתם את מחסום אי האמון.

ילד העובר התעללות רוצה לספר, הוא צועק כל כולו, רק תנו לו את ההזדמנות המתאימה שיוכל להוריד מליבו
את עול סודו. 

ילדים עולמם שונה מעולם המבוגרים, העכבות שלהם שונות, החשיבה שלהם שונה, הרגישות שלהם שונה.

הורה המרגיש שההתמודדות עם הגילוי גדול עליו, - קודם כל שיחבק

- אח"כ לפנות במהירות לבעלי המקצוע המתמחים בתחומים האלה.


מדי שנה, ברגע זה,
כחמשת אלפים ילדים עוברים מסכת של אלימות מינית והוריהם לא מודעים לנעשה בביתם

    זה קורה גם למי שחושב ומאמין שזה "לו לא יכול לקרות".

נ.ב.
זה לא קורה רק לילדים,
מסתבר שמבוגרים ברוב המקרים מהסוג הזה מתנהלים בצורה דומה. הם זקוקים לטריגר שיגרום להם לדבר.

 

  דעתי, כל אדם/ילד העובר מסכת של אלימות מינית חייב להבין שהוא הקורבן, הוא לא האשם, האשם צריך להיות מאחורי
סורג ובריח. נכון, זה דורש ברוב המקרים עימות גלוי עם התוקף, אך עכשיו זה הזמן להתעמת איתו ולא להתעמת לבד מול
אלף מחשבות במשך כל החיים.

  

במקרה עכשיו אחרי שפרסמתי את הפוסט ראיתי כתבה קשה ביותר על מצב הטיפול בילדים ונוער ע"י הרשויות
שיעיז מישהו עכשיו להגיד לי שזו לא מדינה בחשיכה.

100 תלונות מגיעות בממוצע מדי יום ביומו, תעשו חשבון כמה תלונות מתקבלות בכל חודש, בכל שנה
מזעזע 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

29 תגובות

השנטי
אנא בכוח

  

לזכר אלו שהיו ואינם
לזכר הבלוגרים זכרונם לברכה

בן ציון תמרי(בני)
כז' שבט התשע"ב 20/02/12

גיטה שצמן-יפה
כג' אדר התשע"ב 17/03/12

ציפי מעיין
טו' אדר ב' התשס"ח 22/03/08

חיה קרפ-צור
ו' סיון התשע"א 19/05/10

אילנה קורן
יז' סיון התשע"א 19/06/11

יוסי לייבמן
ט' תמוז התשע"א 11/07/11

רובן זמיר
ט' אב התשס"ט 30/07/09

אנדרי ברודנר
ט' אב התשס"ו 03/08/06

ענת מרק-קוגמן
כה' אב התשס"ח 26/08/08

גוגי ליפשיץ
ד' תשרי התשס"ט 03/10/08

יהושע צימבלר
ג' כסלו התשע"ב 29/11/11

הדר גרד
ידיד יקר
יב' טבת התשע"א 19/12/10

לזכרם



אילנה קורן ז"ל 19/6/2011

הדר גרד ז"ל 19/12/2010

חיה קרפ-צור ז"ל 19/5/2010

יהודית פילי ז"ל 23/12/2012

ענת מרק קוגמן ז"ל 26/8/2008

לייבה רחמן ז"ל
22/11/1962-25/10/2001
ח' חשון ה'תשס"ב

בני פלד ז"ל 13/7/2002

תפסיקי לשתוק
הרשומות החשובות לי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שמואל אייל אלא אם צויין אחרת