00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפור פשוט

אשת חיל

בנות המין שלי. המין היפה. המין החזק והחכם. חיות בעולם נשי שכולו רוך ומתיקות. במחול מטורף סובבות ונוגעות בהצלחותיהן. חולמות על "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.." ומשיגות לנו השכלה, קריירה, משפחה. כי אנחנו בנות. בנות המין השני. נשות חיל. מושכות. מפתות. עונש עתיק על חטא קדום דחף אותנו למרוץ מעגלי בלתי פוסק להוכיח עצמינו. המגדר שלנו אופף אותנו ומלווה אותנו כל רגע ביום. כולנו ניחוח עז וורוד של נקביות מועצמת. עדינות. שבריריות.

אבל אנחנו לא הם. "נשים דעתן קלה". אנחנו חסרות. אנחנו פחות. בכל מקום. בתחנת הדלק, במוסכים, בכביש, בדיון על פוליטיקה, בשיח על דברים ברומו של עולם, בעבודה, באקדמיה. אנחנו חוות על בסיס יומי את כוחה של הפטריארכיה. את המיזוגיניה. את העולם המונע על כוחו של האגו. השפלה. הכפשה. זלזול. חוסר אמון. אין אונים. מישהו מחפש בכל דקה לעלותנו על המוקד. כי אנחנו נשים. שמים לנו רגליים. באלימות. משכורתינו תמיד נמוכה מזו של הגברים. התקדמות שלנו בעבודה איטית בהרבה מזו שלהם. והאמרה החוזרת "כי היא אישה" כל כך מוכרת לכולנו. אנחנו רוצות להיות. לומדות. עובדות. בעצב יולדות בנים. מניקות. מגדלות. מנקות. מכבסות. מעניקות. רגישות. עדינות. שבריריות.

וההטרדות. בלתי פוסקות. כוחוניות. מרגיזות. לפעמים זה במבטים מביכים. לעיתים, חיוכים שמנוניים מלאי זימה. הבעות מיניות. מילים לא נעימות. הטרדות מיניות בתחנת הדלק, במוסכים, בכביש, בדיון על פוליטיקה, בשיח על דברים ברומו של עולם, בעבודה, באקדמיה. זה עניין כמעט יומיומי. וזה מציק. זה מעליב. זה גורם לי לתהות אם הם באמת לא חושבים שאני קצת יותר מזה. או אולי הם חושבים שזה נעים לי או מחמיא לי. זה לא. אולי זה מצחיק אותם.

אנחנו מרגישות שיש לנו שוויון. הם מרגישים בשוויון. אבל מה זה בעצם שחרור האישה? אולי עצמאות כלכלית. אולי היכולת להתפתח. אולי שוויון בבית בין בני זוג. אבל אין דבר כזה. השוויון לא מופיע. אנחנו חזקות, נוהגות, עובדות במקצועות חופשיים. לא עוד דמות הנסיכה מהאגדות המצפה בחוסר מעש שהנסיך יציל אותה. אבל בעיניהם עוד חסר לנו. חסר לנו מה שלהם יש. אנחנו חיות בזוג כי זה דרך האדם. ובבית עושות את רב העבודות. יולדות ילדים כי זה טבענו, הרצון להמשיך את המין שלנו. לשרוד. מטפלות בהם. אנחנו עובדות קשה יותר מכל גבר. מוערכות פחות. כאובות, מזולזלות. רוצות להיות.

אבל מי אני שאטיף לשוויון או שחרור, ענייה ממעש שכמותי. רק על עצמי לספר ידעתי. צר עולמי כעולם הנמלה. אני חיה באושר ועושר עם בעלי ובכל ערב אני חוזרת לבתינו הקטן והחם. כמו באגדות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל daniela famm אלא אם צויין אחרת