00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

בלוג בן שנתיים הוא כבר דבר גדול! - המתולתלת גדלה בעוד שנה

27/11/2011


כבר שנתיים? באמת?

זו מערכת היחסים הכי ארוכה שניהלתי אי פעם. בעצם, זו הכתיבה שמנהלת פה את העסק לא אני. אני זו רק המתווכת בין הצורך לבין ביצוע הפעולה עצמה. וכל התהליך הזה הוא משהו אינסופי שקורה, ממשיך אותי ואני אותו. וכחלק מכל הצורך הבלתי נמנע ובלתי נפסק, נפתח הבלוג. ופתאום אני מגלה, ממש כדרך אגב, שעברו שנתיים שלמות מאז נולד.

האמת היא שבשנה שעברה, התרגשתי יותר מהפעם, ואפילו התכוננתי לזה וכתבתי לכבוד זה במיוחד (למרות שגם עכשיו אני עושה את זה, לא?). קראתי פעם איפשהוא שהשנה הראשונה היא מבחן ההישרדות האמיתי, ושאם מחזיקים מעמד בשנה הזו, אז זה חזק ויציב ו.. אה אופס, זה בכלל היה בהקשר של מערכת זוגית ונישואים וכל זה. למרות שיהיו כאלה שיגידו שבלוג זה די דומה. אני לא בטוחה שהבלוג עצמו, אבל הוא מייצג את הכתיבה אז זה גם נכון.


אז כבר עברתי את מבחן השנה הראשונה, והנה גם את השנייה. האמת היא שהיחסים שלי עם הבלוג הזה מתקרבים, מתרחקים ומשנים כל הזמן, מהסיבות הברורות: זמן, עבודות למכללה/ אוניברסיטה, יכולת להביע את אותו רעיון במילים, סיום וסיפוק מאותה כתיבה ממשית מסויימת (אני לא אפרסם חצי רשומה, ומנגד, הגעתי לשלב שאני גם לא אפרסם משהו מפותח עד כדי כך שהבלוג הוא אינו המקום הראוי והנכון לו...). אבל כל הסיבות האלה לא באמת משנות הרבה, כי בזמנים פחות לחוצים ועמוסים, אני יושבת וכותבת הרבה (המון!) מהרעיונות שלי ואז כל הסיבות האלה מתבטלות ולא כל-כך קיימות. האמנם? לאחרונה אני שואלת את עצמי המון פעמים, האם הרִיק, שמכוסה בכל-כך הרבה, הוא עדיין קיים גם כריק? ואם לא, אז מה קורה לו? לאן הוא הולך? מי האחראי האובייקטיבי לאשר את היעלמותו? ואם הוא כן, אז איך יודעים שהוא עדיין  נמצא שם וקיים?

לא משנה. אני חושבת שאפסיק עם החפירות הפילוסופיות שלי להיום, משום שזה יסתיים בדומה לעבודה בפסיכולוגיה: שבעה עמודים מלאים במושגים, מחקרים, השערות ומסקנות שאפשר להשליך ברגע על החיים הפרטיים שלי תוך כדי הכתיבה. פילוסופיה גם היא מסוג העיסוקים שיש להם קו זינוק ויריית פתיחה, אך הם לעולם לא יגיעו לסוף.


נחמדה המחשבה הזו שכבר שנתיים אני כאן כותבת, באמת. זה התחיל עוד כשעבדתי אי שם, והייתי הרבה לפני המחשבות על הלימודים והכתיבה כנתיב מרכזי. דרך פה עלו כל-כך הרבה מחשבות, חששות, החלטות וביצועים. שלא נדבר על כל התהליכים האחרים שאני עוברת. אלו שנתיים שבאות לידי ביטוי על כל גווניהם דרך כאן. חתיכת מערכת יחסים, מה?

אני מרוצה ממה שנהיה ממני כאן, מרוצה ממה שנהיה ממני מחוץ לכאן וגם מרוצה ככה בכלל, מהכל. זו מן תקופה כזו של צמיחה ורעב אינסופי ללמוד ולחוות ולהעלות את הרף. יש עוד כמה דברים קטנים שדורשים שינוי, כנראה בקרוב (מבטיחה לעדכן).

בקיצור, המציאות המתולתלת שלי כבר די יציבה. היא הולכת לבד, בוחרת בעצמה מה ללבוש ולחבוש, לומדת, חושבת ומדברת (המון) בעד עצמה. כרגע, אין לי עוד הרבה להוסיף מלבד לשמוח ולקוות שכך היא תמשיך: לגדול, להתפתח, להתבסס ולהיות.

שנתיים של בלוג חי ובועט. הוא בהחלט חלק ממני, מכיל ומייצג מבחינתי המון. אני רק מקווה שגם אני אהיה ואמשיך לייצג אותו כראוי... 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

39 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת