00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

"תרבות בלא נחת" – הנוכונות לצאת מהקופסא

 

 

בכתביו הרבים טען פרויד, ובצדק, שעל האדם להסתגל לתרבות בה הוא חי, ולמעשה תהליך חיברות זה פרושו לפי, פרויד, על רגל אחת הוא לעבוד (עצמאות כלכלית) ולהיות בקשרי אהבה ומין עם בן זוג, כולל, אם זה מתאים, הקמת משפחה.

יכולת זו מבטאת למעשה תהליך הבשלה ובגרות של הכוחות הנפשיים, ולמעשה היא מקובלת כמאפיין של בגרות האדם ברוב התרבויות בעולמנו.

זהו הסטנדרט המצופה, הנורמה.

יחד עם זאת כינה זאת פרויד "תרבות בלא נחת" שכן הבין כי לכל תרבות דפוסים משלה, חוקים, ערכים ונורמות הדורשים מן הפרט הסתגלות והתאמה תוך ויתור, לעתים קרובות, על מגוון צרכים והתבטאויות אישיות וזאת כדי לא להראות יוצא דופן ותימהוני או כישלון. להיות נורמלי ותקני כמו כולם.

זמר העם והמחאה האמריקני הנודע פיט סיגר שר בשנות ה- 60 והלאה little boxes on the hill side,

כאשר הקופסאות מייצגות למעשה את הבתים המשפחתיים למעשה בתים של הנפש או קופסאות של הנפש: הציפיות והאידיאלים שווים אצל כל הדיירים, כלומר להראות טוב, ללכת לאוניברסיטה, להגיע למשרות טובות ובכירות, להנשא ולהביא 2 ילדים לעולם וכך מדור לדור קופסאות קטנות לאורך צידי ההר...

 

שכן שלי, בן 30+ וחצי, נ. +2, גאון, בעל חשיבה מקורית ויוצאת דופן, איש הייטק בכיר ביותר, כלפי חוץ איש "תיקני" אך בהכרות קרובה מאוד אחר ושונה בדרך בה הלך עד כה, שהיא מיוחדת ויוצאת דופן, שונה באופן חשיבתו, מערך ריגשותיו, ודרך התנהלותו מכל הסובבים אותו.

אדם מיוחד מאוד. קיטר בפני על שהוא נאלץ לטוס לניו יורק לשבוע פגישות עבודה.

ניו יורק נהדרת, אמר, אך האמריקאים הם טיפשים. תמיד חושבים ומתנהלים בתוך הקופסא, לוקים בקיבעון מחשבתי. הישראלים שונים מהם, טען, הם חכמים, אמר. הם מעיזים לחשוב יצירתי מחוץ לקופסא. חשבתי בליבי, שהתרבות הישראלית שלעתים קרובות אנו נוהגים לקטר אודותיה, צידה הטוב הוא שהיא מעצבת חשיבה אחרת: תרבות הקומבינה, האילתור המתמיד, קיצורי הדרך, (שלעתים קרובות הם קפיצות דרך מחשבתיות ועקיפת מכשולים גם אם לא תמיד זה "בסדר".) המניפולציות, הפרוטקציות של חברי ילדות איתם ישבו על אותו סיר במשפחתון, החוצפה, ההעזה, ההידחפות קדימה בתור, הקיצור, כל אותם דברים ממאפיני הישראליות, הופכים את החשיבה לפתוחה, יצירתית, קופצנית, רחבת ממדים ולא לינארית ותבניתית. מעיזים להקיש מתחום לתחום גם "כשזה לא בדיוק", כאילו לא לגיטימי, אבל לעתים עובד נפלא. העזתי להגיד עוד אבל בוא לא נשכח שבכל זאת האמריקאים הם שהגיעו ראשונים לירח. כן, הוא חייך, פשוט עניין של הסתברות סטטיסטית. בתוך מסה של בני אדם,  משהו כמו 300 מיליון + מתגלים גם כמה מוחות מבריקים...כשחזר שאלתי אם אכן הם טיפשים כדבריו. הפעם חייך ואמר: לא,ממוקדים להפליא, יודעים מה הם רוצים...

ואז כמובן שוחחנו על צוקרברג (פייסבוק) המניאק, שהוא כל כך נון קומפורמיסט, מזלזל בעליל במקובלות ובבני אדם, חסר הוגנות אנושית גם לא מוסרי במיוחד, אולי מה שאפשר לחשיבתו לעוף לכל הכיוונים עם פחות אזיקים ומגבלות.

 

בשיעור מבוא לפסיכולוגיה, מקוה שגם כיום, נותנים כדוגמא ליצירתיות את הדוגמא הויזואלית הבאה:

הבא נדמיין 9 נקודות המסודרות בצורת ריבוע שווה צלעות.

השור הראשונה מכילה 3 נקודות ורווח של ס"מ בין כל אחת.

מתחתיה במרחק של ס"מ שורה שנייה של 3 נקודות ורווח של ס"מ בין כל אחת.

וכך גם בשורה השלישית, האחרונה, 3 נקודות במרחקים של ס"מ.

סך הכל ריבוע של 3X3 ס"מ המורכב מ- 9 נקודות.

המשימה: לחבר את כל 9 הנקודות, אבל את כולן, ב- 5 קווים ישרים בלי להרים את העיפרון מן הנייר ובלי לחזור על קו מסוים פעמיים.

קחו זמן של מספר דקות לעשות זאת, או. קיי?

משימה בלתי אפשרית, אתם אומרים?

תמיד נשארת איזו נקודה לא מחוברת שאינה על איזה שהוא קו, נכון?

זה מה שנקרא לחשוב בתוך הקופסא.

הריבוע בין 9 הנקודות מוליך את המתבונן לחשוב שכל הקוים חייבים להיות בתוך מסגרת הריבוע או לאורך צלעותיו, אבל זה לא נאמר כלל.

המעז לחבר את השורה הראשונה בקו ארוך החורג הרבה מעבר לגבולות הריבוע יוצר בהמשך אלכסון, החובר אל תוך הריבוע, ומכן הדרך קצרה להוסיף עוד 3 קוים המחברים את כל הנקודות אל תוך גבולות הריבוע.

פריצת הדרך המחשבתית הראשונה של לצאת מן הריבוע (מן הקופסא) היא המאפשרת את ביצוע המשימה. לא אני המצאתי ולא בי עלה על הדעת לשרטט את הקו הארוך החורג החוצה.

הפתרון ניתן בספר המבוא לפסיכולוגיה בהמשך הדוגמא.

מעניין מה שיעור האנשים שמצאו את הפיתרון היצירתי יוצא הדופן הזה, הדורש השתחררות מתבנית מוטבעת, דימיון, קומבינה, העזה ובקצרה חוצפה.

 

אינני אשת מקצוע בספרות, למרות שזאת אחת מאהבותיי הגדולות.

נחמתי היא שכל אדם הוא ספר וסיפור.

למרות שאינני מרצה בספרות אני מרשה לעצמי למתוח קו מחבר בין בגדי המלך החדשים, הנסיך הקטן, והאלכימאי, שלושתם קוראים תיגר על תרבות הקונצנזוס.

ספרים רוחניים מטהפיזיים. ספרים קטנים, דקים יחסית, החודרים לנשמה ומתקיימים בתוכה כאמת גדולה או לפחות כראויה להקשבה.

בדרך כלל הדבר נעשה הטוב ביותר כשהוא עטוף באיצטלה של סיפור ילדים.

התמימות, הפשטות, הציורים הפשוטים. מי לא זוכר את "ציפור הנפש" של מיכל סנונית, או את "אדם והפרח", גם של אותה המחברת?

עומק פסיכולוגי רגשי, מאויר בציורים כאילו ציורי ילדים.

האנס כריסטיאן אנדרסן כתב סיפור ילדים קטן, כמובן איך לא? "בגדי המלך החדשים" (1837) סיפורי ילדים הם הסוואה נהדרת לקריאת תיגר על הקונצנזוס התרבותי חברתי, הגורם ליחיד להגרר אחר הרבים, ולוותר על האמת הפנימית שלו, על הביטוי האישי שלו מתוך פחד להיות חריג.

רק הילד בתמימותו אומר את האמת כמו שהיא.

עדיין לא אכל מעץ הדעת של "נהג כמצופה ממך" ולפיכך רק הילד הקטן המתבונן במלך מעז לצעוק את שרואות עיניו בפועל "אבל המלך הוא ערום", בעוד שאר הקהל מוחא כף לבגדיו החדשים והמופלאים של המלך זאת בניגוד לתפיסת חושיהם והאמת שלהם.

יש מי שלא מכיר את "הנסיך הקטן" של סנט אקזיפרי (1943)?

כדי להרהר אודות מנהגי בני האדם ולערער על טעמם ומשמעותם ועל מנת לתמוה על בחירות אנושיות מסוימות שלנו נזקק המחבר לנוסע המופלא והמקסים מן החלל החיצון, הבא, הנוחת, מתפלא, לא מבין וחוזר למקומו.

כ- 100 שנה בין בגדי המלך החדשים לבין הנסיך הקטן, אין לי ספק שהנסיך הכיר את הילד.

אז יש לנו ילד הצועק אמת, נסיך קטן ותמהוני מהחלל החיצון, ואותו אלכימאי מופלא של פאולו קוואלו (1988).

ספר מסע הפעם לא של חייזר אלא של נער פשוט וקונבנציונלי כביכול, נער ללא שם פרטי אפילו, רועה צאן מספרד, המעז לנסוע לתוך נפשו במהלך מסע חיצוני מספרד לטנג'יר ומשם לעבר מצריים כהוא חוצה את מדבר הסהרה, מסע בו הוא לומד לראות דברים אחרת, ללמוד את הכוח שבאמונה בצידקת הדרך, האמונה באמת שלך והצמדות אליה מבלי לוותר. הראייה החדשה הנפתחת בפניו לאורך חויות המסע בהם הוא פוגש. מסע רוחני לתוך מציאות אחרת של אמת ומשמעות כביכול בתוך החיים היומיומים של על פני האדמה.

מסע כה עמוק ומופלא עד שבסופו הוא מצליח להתלכד עם הרוח עצמה: הוא והרוח הופכים אחד. (זוהי האלכימיה הממירה חומר אחד באחר, תוך חיפוש מהותם הרוחנית המשותפת)

ברמה החיצונית זאת הרוח הפיזית הנושבת במדבר, ברמה הפנימית אפשרי הדבר אך ורק אם רוחו נהייתה רוחנית.

כלומר, האחדות היא עם "נשמת העולם" או הרוח המקיימת את כל עולמנו הנפשי והפיזי באמצעות קביעת הפרמטרים והקבועים הפיזיקלים.

"הנסיף הקטן" ו"האלכימאי" לקרוא ולבכות כי הדברים נוגעים עמוק עמוק בנשמה ובאמת הכי אישית.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת