00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיקטאק יוצא לאכול

הטיול לצרפת, אוקטובר 2011. חלק 2: נורמנדי, בריטאני ועמק הלואר

19/11/2011
לאחר 4 ימים מדהימים בפריז החלפנו את המטרו בפולקסווגן פאסאט ויצאנו לתור את הארץ. אך לאן לנסוע? כשפתחתי לראשונה את מפת צרפת, חשבתי לרגע שמדובר בכלל בתפריט של מסעדה. כל-כך הרבה ערים ומחוזות נראו לי מוכרים מעולם המזון: קממבר, שמפניה, רוקפור, קוניאק, ועוד. פתאום התמלאתי תיאבון.

 

תכירו את הרכב ששירת אותנו נאמנה במהלך הטיול:

 

היעד הראשון אליו נסענו היה חבל נורמנדי Normandy שבצפון המדינה. העובדה שאזור זה גובל באוקיאנוס האטלנטי, גזרה את גורלו במשך ההיסטוריה לפלישות מכיוון צפון. את הפלישה האחרונה, זאת שהתרחשה במלחמת העולם השנייה,כולכם ודאי זוכרים. פלישה מוקדמת יותר, שהתרחשה במאה ה- 9 לספירה, הטביעה את חותמה על נורמנדי עד עצם היום הזה. הנורמנים, יורדי ים וויקינגים מאזור סקנדינביה, פשטו בתקופה זו על ערי החוף של מדינות שכנות ובזזו אותן. כשהם עשו זאת בצפון צרפת התרחש דבר מפתיע: הם לא הסתפקו רק בשדידת האזור, אלא החליטו להשתקע בו. מלכי צרפת, שהעדיפו להימנע ממלחמה מולם, נתנו להם את האדמה – ומכאן קיבל המקום את שמו: נורמנדי, "אנשי הצפון". למרות שהנורמנים ירדו עם השנים מעל במת ההיסטוריה, רוחם עדיין מורגשת היטב בחבל ארץ זה.

 

העיר המרכזית בנורמנדי היא רואן Rouen. זוהי עיר כל-כך שונה מפריז, שבתחילה חשנו כאילו הגענו בכלל לארץ אחרת. מבני האבן הקלאסיים המרהיבים התחלפו בארכיטקטורה נורמנית: בתים עתיקים, צבעוניים, המשובצים קורות עץ. לא מדובר בקורות עץ לקישוט, אלא בכאלה המשמשות למטרות תמיכה, אשר ממש שקועות בתוך הקיר. רחובות רואן מלאים בבתים כאלה – והדבר יוצר מראה ציורי, המשרה אווירה עתיקה.

 



 

 

הקתדרלה של רואן נחשבת ליצירת מופת גותית. זהו מבנה מונומנטאלי, שחזיתו מקושטת בעושר עצום. עמדתי מולו מספר דקות עם לסת שמוטה, מתקשה להבין כיצד הצליחו לבנות דבר אדיר כזה בימי הביניים, עם האמצעים הטכנולוגיים הפרימיטיביים של התקופה.

 

 

יש משהו מהפנט בעיניי בארכיטקטורה גותית, באותם מבנים מורכבים, נועזים, המקושטים בעושר מעבר לכל דמיון. צורת הבנייה הזאת התאפשרה בימי הביניים בזכות גילוי הקשת המחודדת. קשת זו אפשרה בניית מבנים גבוהים וכבדים יותר מאשר אלה, שהתבססו עד אז על קשת מעגלית. מהיכן הגיעה הקשת המחודדת לאירופה? בוודאי תתפלאו לשמוע, אבל התשובה היא... ארץ ישראל. הצלבנים גילו אותה "אצלנו" במהלך מסעות הצלב – וייבאו את הפטנט לארצותיהם. באיזה עיר בדיוק בארץ ישראל נחשפו הצלבנים לקשת המחודדת? אין לכך תשובה חד-משמעית, אולם חוקרים טוענים שאפשרות סבירה היא העיר... רמלה (שבריכת הקשתות שלה, זאת שאתם אולי זוכרים מהסרט חסמב"ה, נבנתה עם קשתות מחודדות עוד בסוף המאה ה- 8). אתם מצליחים לקלוט את זה? הארכיטקטורה הגותית הנשגבת הגיעה לעולם מרמלה! תחשבו על זה בפעם הבאה כשאתם מנגבים חומוס אצל חליל.

 

נעזוב את רמלה ונחזור לרואן. רואן היא העיר, המזוהה יותר מכל עם הגיבורה הלאומית של צרפת - ז`אן ד`ארק. בשנת 1337 פרצה מלחמה ממושכת ואכזרית בין אנגליה לצרפת, הידועה בשם "מלחמת מאה השנים". למעשה המלחמה נמשכה 116 שנה, אבל אף אחד לא באמת סופר. מדהים איך אצלנו עושים עניין ממלחמה של 6 ימים – ואילו כאן נלחמים 4 דורות ברציפות. במהלך המלחמה צרפת כבר היתה על סף תבוסה, והאנגלים כבשו את מרבית שטחה - אולם אז חלה לפתע תפנית בעלילה. ז`אן ד`ארק, נערה צרפתייה בת 17, בת איכרים פשוטה, שמעה לטענתה קולות מהשמיים שהורו לה להושיע את עמה. היא הצטרפה לכוחות הצבא, שבאופן פלאי החל פתאום לנצח בקרבות. הצבא הצרפתי הדף את האנגלים ולהצליח לשחרר את ארצו מכיבוש. אך למרות הישגיה הגדולים של ז`אן ד`ארק, גורלה לא שפר עליה. בהיותה בת 19 היא נתפסה ע"י האנגלים והוצאה להורג בכיכר השוק ברואן. עד היום היא נחשבת בצרפת לגיבורה לאומית – והעיר רואן מסמלת עבור הצרפתים את ההתנגדות לשלטון העריצות. עמדתי בכיכר היפה, הרהרתי בז`אן ד`ארק – וכמו אחרון הצרפתים חשתי גם אני סימפטיה לאותה נערה אמיצה.

 

 

כיום בכיכר ניצבת כנסייה מודרנית, המזכירה בצורתה את להבות המוקד עליו הועלתה.

 

בעת ביקורנו ברואן התקיים בעיר מירוץ מרתון. דרך הגיונית לשרוף קלוריות של קרואסונים רבים.

 

התחנה הבאה בנורמנדי היתה אטרטה Etretat. זוהי עיירה קטנה לחופי האוקיאנוס, הידועה בצוקים הענקיים והמרהיבים שלה. למרות שמזג האוויר היה קצת סוער, לא וויתרנו על עלייה רגלית לנקודת תצפית גבוהה על הצוקים. השקפנו ממנה על הנוף היפה ונשמנו אוויר אוקיאנוס צח.

 

 

 

 

אטרטה שימשה בעבר מקור השראה לצייר הצרפתי קלוד מונה, שהיטיב לצייר את צוקיה הפראיים. הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית.

 

מזג האוויר הגשום לא "הזיז" לכמה דייגים מקומיים עקשנים, שהטילו את חכתם שוב ושוב למים הגועשים.

 

היעד הבא אליו נסענו היה הונפלר Honfleur. עיר זו התפרסמה בזכות נמלה העתיק, שממנו הפליגו לפני מאות שנים ספנים אמיצים לגלות את אמריקה. צחוק הגורל הוא שכיום תיירים מאמריקה מגיעים לכאן כדי לגלות אותו... אזור הנמל שוקק חיים ויוצר מראה נהדר: בתים מאורכים הצמודים זה לזה, סירות שעוגנות בנחת – ואינספור מסעדות פירות ים. איזה יופי.

 

 

 

אין בהונפלר אטרקציה תיירותית מסוימת שאסור להחמיצה, העיר היא האטרקציה. כיף להסתובב סתם כך ברחובותיה העתיקים מרוצפי האבן - ולהתמסר לתחושת הרוגע ולאווירה השלווה.

 

 

 

 

לאחר לילה קסום בהונפלר, המשכנו בדרכנו ליעד הבא: העיר קאן Caen. זוכרים את הנורמנים עליהם סיפרתי קודם? עכשיו נחזור אליהם. בוודאי תהיתם מה עלה בגורלם של אותם לוחמים ויקינגים נועזים, לאחר שהחליטו להתגורר בצפון צרפת. ובכן, מסתבר שעם השנים זיקתם לשורשיהם הסקנדינביים הלכה ונחלשה. הם אימצו את מנהגיהם של הצרפתים, דיברו את השפה הצרפתית – ואפילו נטשו את אמונתם הפגאנית והתנצרו. באמצע המאה ה- 11 עבר להתגורר בעיר קאן מנהיג הנורמנים ויליאם ה- 1 ("ויליאם הכובש") – והותיר בה שרידים רבים עד עצם היום הזה.

 

כשויליאם היה בן 23 הוא נישא לבת דודתו מטילד. באופן מפתיע, למרות שהיו אלה נישואים פוליטיים, שררה ביניהם אהבה גדולה ונולדו להם 10 ילדים. מי שפחות התלהבה מהשידוך היתה הכנסייה הקתולית, זאת בשל קרבת הדם בין השניים - והאפיפיור אף גזר על סילוקו של ויליאם מהכנסייה. אך ויליאם לא ויתר. על מנת לכפר על חטאו הוא בנה בעיר כנסייה גדולה – והוכיח בכך שהוא נוצרי מאמין. מטילד הלכה בעקבותיו ובנתה גם כן כנסייה משלה. האפיפיור התרשם ממעשיהם, חזר בו מעונשו – ולשמחת כולם השיב את ויליאם לחיק הנצרות. הללויה. שתי הכנסיות הללו קיימות ברואן עד היום – ולמרות שמאז הן שופצו ונבנו מחדש, הן מהוות מזכרת מעניינת מאותה טלנובלה היסטורית.

 

הכנסייה שבנה ויליאם.



הכנסייה שבנתה מטילד.

 

בעיר מצויים גם שרידים מהטירה שבנה ויליאם בשנת 1060.

 

נוף העיר הנשקף מהמצודה:

 

 

המדרחוב המקסים של קאן, החוצה את העיר העתיקה.

 

לאחר מספר שעות מעניינות בקאן, המשכנו אל היעד הבא במסלולינו: באייה Bayeaux. בעיר מוצג שטיח שנרקם במאה ה- 11, הנחשב לאחת מיצירות המופת הגדולות ששרדו מימי הביניים. אורכו 70 מטרים, גובהו חצי מטר - והוא מתאר באופן כרונולוגי את כיבוש אנגליה ע"י ויליאם הכובש בשנת 1066 (כן, אותו ויליאם בעלה של מטילד). בעידן ללא פייסבוק, טלוויזיה ואפילו רדיו – שימש השטיח כאמצעי, שהמחיש לעם את האירועים ההיסטוריים החדשותיים של התקופה.

 

 

העלילה מתוארת בשטיח בצורה סיפורית נהדרת – והיא כוללת 37 בנינים וספינות, 623 דמויות לוחמים ו- 759 בעלי חיים. זאת הסיבה שיש הרואים בשטיח את אחת מיצירות הקומיקס הראשונות בהיסטוריה... בכניסה למוזיאון הצטיידנו במכשיר האזנה בעברית, שהסביר את הסצנות השונות בצורה נהירה וקולחת.

 

 

לאחר מכן הסתובבנו קצת בעיר המקסימה.

 

 

היעד הבא במסלולינו היה חוף הים של נורמנדי. אי אפשר שלא להתייחס לאירועים הטרגיים שהתרחשו בחוף זה במלחמת העולם השנייה. צרפת היתה תחת כיבוש נאצי החל מקיץ 1941 – ואירופה כולה עמדה ליפול בידי הגרמנים. ביוני 1944 פתחו בעלות הברית במתקפה באזור צפון צרפת, במטרה להדוף את הנאצים ולשחרר את אירופה. מתקפה זו ידועה בשם הפלישה לנורמנדי - והיא נחשבת עד היום למבצע הנחיתה הצבאי הגדול ביותר בהיסטוריה. שימו לב למספרים המפלצתיים: 132,500 לוחמים, 1,200 ספינות מלחמה, 4,126 נחתות בגיבוי 10,000 מטוסי קרב. בסך הכל לחמו על אדמת צרפת לא פחות מ- 2 מיליון לוחמים של בעלות הברית. הקרב היה עקוב מדם, הגרמנים התבצרו בעמדות מבוצרות היטב, ובתחילה הצליחו להדוף את הניסיונות להיכנס לצרפת. לא פחות מ- 4,500 חיילים אמריקאים נהרגו כבר ביום הלחימה הראשון! האבדות היו כה רבות, עד שהגנרל האמריקאי ברדלי כמעט וקיבל החלטה לסגת. בסופו של דבר, לאחר קרבות מרים נהדפו הנאצים מנורמנדי. תוך פחות מ- 3 חודשים שוחררה פריז – ומכאן חלה תפנית חשובה במלחמה. מפחיד לדמיין כיצד היה נראה העולם, אילו הפלישה לנורמנדי היתה נכשלת.

 

הגענו לחוף אומהה, רצועת חוף יפה, המוכרת לכולנו מהסרט "להציל את טוראי ראיין". הרוח הקרירה ליטפה את פנינו, התבוננו בגלים ונדהמנו מהשקט והפסטורליות סביב. ממש דממה דקה. פה ושם איזה צרפתי עשה ג`וגינג על החוף, מישהי טיילה עם כלב - אך בסך הכל המקום נראה נטוש. התקשנו לדמיין שדווקא כאן התרחש אותו קרב גורלי עקוב מדם.

 

 

התבוננו בצוקים הגבוהים המשקיפים על קו המים – והבנו מדוע חוף זה היה נוח להגנה. רחמיי על אלפי החיילים האמריקאים שנפלו כאן – רחוק כל-כך מביתם. כיום ניצבת כאן אנדרטת זיכרון לזכרם. בכלל, אתרים רבים הפזורים לאורך חופי נורמנדי, מהווים עדות אילמת לאותה מלחמה ארורה.

 

 

בשלב זה החלטנו לעזוב את נורמנדי ולנסוע מערבה לכיוון חבל בריטאני Brittany (בצרפתית ברטאן Bretagne). הגענו אל מון סן מישלMont St Michel , שהוא אחד המקומות הידועים ביותר בצרפת. מדובר באי סלעי קטן, הבנוי בצורה רב-שכבתית. ככל שמתקרבים אליו הוא נראה פחות ופחות מציאותי, סוריאליסטי, כאילו נלקח מאיזה מחלום פרוע.

 

 

 

 

האי מרוחק קילומטר אחד מהחוף, ותופעת הגאות והשפל יוצרת תופעה מעניינת: בזמן השפל הוא הופך לחלק מהיבשה – ובזמן הגאות הוא חוזר לתפקד כאי מבודד. שימו לב כיצד נראה האי בזמן הגאות:

 

 

הסיפור כאן מתחיל בשנת 708, כשהמלאך גבריאל התגלה בפני נוצרי בשם אובר – וציווה עליו לבנות כנסייה על האי. לאחר בנייתה הפכה הכנסייה לאתר קדוש, שמשך נוצרים רבים. עם השנים נבנה האי לגובה, שכבה אחר שכבה, וכך נוצר המראה הדרמטי הזה. במון סן מישל רחוב אחד בלבד והוא מוביל אל המנזר שבראש האי. בעבר הלכו בו עולי רגל חדורי אמונה, אך כיום פוסעים בו בעיקר תיירים סקרנים מכל רחבי העולם.

 

 

המנזר שבפסגת האי.

 

 

בתוך המנזר יש משהו אפל, קודר, המכניס את המבקר מיד לאווירת "שם הורד".


 

את הירידה מהמנזר לתחתית האי עשינו דרך החומה היפה המקיפה את האי.

 

היעד הבא בטיולנו היה סן-מאלו St-Malo. מדובר במצודת ים ענקית מימדים, מבוצרת, הניצבת מול האוקיאנוס. במשך שנים הגנו חומות אלה על העיר מפני פולשים זרים ושודדי ים. במלחמת העולם השנייה כוחה לא עמד לה – והיא נהרסה ברובה (פרט לחומה שניצלה). בתום המלחמה היא שוחזרה לפי תוכניות הבנייה המקוריות, מה שמעניק לה כיום מראה עתיק-חדש.

 

 

הקפנו את העיר בטיול רגלי על החומה, מזג האוויר היה קריר ונעים – והעין לא ידעה על מה להסתכל: על העיר העתיקה מצד אחד – או על חוף היום מהצד השני. ממש קסם של מקום.

 

 

שימו לב לסלעים המתפרצים מהים אל החומה – וכאילו מאיימים להפיל אותה.

 

מסן-מאלו המשכנו אל דינאן Dinan, שגם היא עיר עתיקה מוקפת חומה. זאת עיר ציורית מאוד, מרוצפת אבן, שהטיול הרגלי שערכנו בה היה חוויה נעימה במיוחד.

 

 

 

 

 

היעד הבא בטיולנו היה עמק הלואר Loire. הלואר הוא הנהר הארוך ביותר בצרפת (יותר מ- 1000 ק"מ) – והעמק המשתרע לאורכו נחשב לגן הפורח של צרפת. אזור זה ידוע בזכות הטירות הרבות והמרהיבות שנבנו בו. לא פחות מ- 300 טירות פזורות לאורך העמק, כשחלקן הן מהמפורסמות בעולם. השילוב פה בין עמק יפה, נהר מרשים, טירות מרהיבות וערים עתיקות – הוא פשוט יוצא דופן. כיצד הגיעו טירות לעמק? בזכות מלכי צרפת שהתאהבו בסביבה במאה ה- 15 והחליטו לעזוב את פריז ולהתגורר בה. בעקבותיהם הגיעו האצילים שרצו להישאר קרובים לצלחת. המלכים והאצילים לא חסכו פרוטה – וכך הגיעו ללואר גם מיטב האדריכלים של התקופה, להם ניתן "צ`ק פתוח" לבנות טירות ככל העולה על רוחם.

 

טירת שאמבור Chambord למשל, השוכנת בלב יער, היא כל-כך יפה, שנראית כאילו "נשלפה" מאיזה אגדה עתיקה. המלך פרנסואה הראשון רצה לבנות את הארמון המפואר והמורכב ביותר בעולם כולו. לשם כך הוא גייס את מיטב הארכיטקטים של התקופה - וביניהם ליאונרדו דה וינצ`י. סכומי עתק הושקעו בבנייה, 1800 בנאים השתתפו במלאכה – ונהר סמוך אף הוסט ממסלולו, רק כדי שהטירה תשתקף במימיו (הגיוני, לא?). התוצאה: טירה יפיפייה, ענקית (הגדולה ביותר בלואר), המפגינה את שיא העושר והפאר של התקופה.

 

 

 

 

שימו לב לגג הטירה, הנראה כמו קו רקיע של עיר: אינספור ארובות, מגדלי פעמונים, צריחים וחלונות. מי הפסיכי שחשב על הרעיון הזה?

 

הטירה כל-כך יפה אז הנה זווית נוספת:

 

הטירה עצמה אינה מרוהטת – ולכן פחות מרשימה מבפנים. מה שכן, המדרגות בתוכה מיוחדות מאוד. מדובר בגרם מדרגות כפול, מה שאומר שאנשים שבו זמנית עולים ויורדים בו – לא רואים אחד את השני. תאמינו לי – ניסינו.

 

 

האבסורד הוא שלמרות ההשקעה העצומה בטירה, המלך פרנסואה הראשון התגורר בה שבועות ספורים בלבד. היא שימשה אותו רק כשיצא למסעות ציד ביער הסמוך. היום בטח היו מזמנים אותו לוועדת חקירה על בזבוז כספי ציבור – אך באותם ימים המלכים באמת עשו מה שרצו. פלא שלבסוף פרצה המהפכה הצרפתית?

 

טירה נוספת בה ביקרנו היא שנונסו Chenonceau. מבין כל טירות הלואר, שנונסו היא המתויירת ביותר. היא בנויה על נהר וטובלת במים – מה שמעניק לה מראה לא שגרתי.

 

 

הטירה היתה שייכת למלך הנרי השני (בנו של פרנסואה מהטירה הקודמת). בניגוד לאביו, שהיה ידוע כהולל נשים, הנרי אהב אישה אחת בלבד: דיאן דה פואטייה (קוגרית המבוגרת ממנו ב- 20 שנה). לצערו, נסיבות פוליטיות הובילו לנישואיו עם קתרין דה מדיצ`י (כן, משפחת מדיצ`י המפורסמת מפירנצה). הנרי, שלא ויתר מעולם על אהבתו האמיתית, העניק לדיאן, פילגשו, את טירת שנונסו – והיא מצידה נקשרה מאוד למבנה. לאחר מותו של הנרי, גורשה דיאן מהטירה – וקתרין עברה להתגורר בה. קתרין הפכה את הטירה למרכז של נשפים וחגיגות – שנודעו באירופה כולה. תודו שיש פה פוטנציאל לסרט הוליוודי טוב.

 

הסתובבנו בטירה ונשבינו בקסמה. מכל חדר בה חשנו באווירה של תככים, מזימות נשיות, אהבות גדולות - וכמובן גם טרגדיות. הטירה מרוהטת ומרשימה מאוד מבפנים. כפי שניתן לראות, העשירים ישנו אז במיטות מיוחדות – ולא בסתם איזה איקאה.

 

 

מחוץ לארמון ישנם גנים מטופחים ועשירים בצמחיה.

 

 

עיר נוספת בה ביקרנו בחבל לואר היתה אנז`ר Angers. זוהי עיר חיה, תוססת, המשופעת באינספור מדרחובי קניות (שבאופן לא מפתיע לצרפת, כולם מלאים אנשים). חלונות הראווה בה מנקרי עיניים, משדרים יוקרתיות - וגם מי שאינו אוהב שופינג ייהנה להציץ בהם.

 

 

 

הכנסייה במרכז העיר.

 

 

 

גם לאנז`ר יש טירה מבוצרת. היא נראית כמו מבצר מסיבי, גדול מימדים וחולשת על הסביבה.

 

למרות שבטיול הזה כבר ראינו כמה חומות עתיקות, העין עדיין לא שבעה מהמראה הזה.

 

 

 

הנוף היפה מפסגת הטירה.

 

בטירה מוצג השטיח הארוך ביותר בצרפת - האפוקליפסה. הוא נוצר במאה ה- 14, אורכו המקורי 164 מטרים, אך כיום נותרו ממנו 100 מטרים בלבד.השטיח ממחיש את אפוקליפסה המתוארת ב"חזון יוחנן" שבברית החדשה. לבודדים מביניכם, אלה שמסיבה כלשהי עדיין לא הספיקו לקרוא את חזון יוחנן, להלן התקציר: באחרית הימים תפרוץ מלחמה גדולה בעולם בין המשיח לשטן. ישו ינצח, ישפוט את בני האדם – ובסופו של דבר תוקם מלכות השמיים המתוארת כגן עדן: ירושלים החדשה שתרד מהשמים.

 

 

ירושלים החדשה. איפה החומוסיה של עכרמאווי?

 

ועכשיו, אחרי כל המלל הזה על היסטוריה, טירות ושטיחים, אתם בטח רוצים לדעת מה אכלתי בחלק זה של הטיול. ובכן, בכל אזור השתדלתי לאכול את המאכלים המקומיים המזוהים עימו.בנורמנדי למשל בלתי אפשרי להתחמק מאכילת תפוחים. משתמשים בהם שם באפייה ובבישול בכל וריאציה אפשרית: טריים, מבושלים, אפויים, מיובשים – הכל הולך. אפילו המשקאות המקומיים מבוססים על תפוחים: לא רק סיידר אלא גם קלבאדוס Calvados שהוא ברנדי תפוחים. אדם וחווה ללא ספק היו נהנים בנורמנדי.

 

טארט התפוחים של נורמנדי ידוע לא רק בצרפת אלא גם בעולם כולו.

 

 

טארט טאטן – נפוץ מאוד לא רק בנורמנדי אלא גם בעמק הלואר.

 

קלבאדוס.

 

חבל בריטאני ידוע כארץ זבת קרפים וסיידר. כמות הקרפריות שם היא בלתי נתפסת. כמו שכבר כתבתי, הצרפתים אוכלים קרפים בשלל מילויים ותוספות. לא מדובר רק בקרפים מתוקים אלא גם במלוחים, המבוססים על קמח כוסמת, המוגשים עם גבינות, נקניקים, ביצים, פירות ים וכו`. זהו מאכל כיפי, המתאים מאוד לארוחת צהריים – וחבל מאוד שהוא לא תפס בארץ.

 

קרפ עם מילוי ביצה, האם, גבינה צהובה ותפוח אדמה.


 

קרפ "פתוח" עם בייקון ורוטב רוקפור.


 

ארוחת קרפים מסורתית בבריטאני מלווה בסיידר תפוחים Cider, שמכיל בד"כ כ- 4% אלכוהול.

 

לקינוח מקובל להזמין קרפ סוזט Suezette, שהוא קרפ מתוק, המבוסס על קמח לבן. הוא מוגש עם רוטב מתקתק, חם, המורכב ממיץ תפוזים, קליפת תפוז מגורדת וליקר. בפעם הראשונה שהזמנתי אותו התענגתי מבצק עדין, חם, קריספי ורוטב סמיך בעל מתקתקות נפלאה.

 

 

בפעם השנייה, כשהזמנתי אותו בקרפריה כלשהי בסן-מאלו, הוא הוגש עם ליקר כל-כך גס, עד שהפך לבלתי אכיל. למרות שהתלוננתי על-כך ולמרות שהמנה נשארה בצלחת, המסעדה לא הסכימה לפצות אותי בשום דרך. מעניין להשוות את הגישה הנוקשה הזאת למדיניות הפיצוי הנדיבה במסעדות בארץ, שנתפסת אצלנו כמובנת מאליה.

 

 

קרפים מתוקים אחרים שאכלנו. קרפ שוקולד במילוי בננות.

 

קרפ מון בלאן (במילוי קרם ערמונים).

 

מה שכיף בצרפת הוא שכדי ליהנות מאוכל טוב, לא חייבים בכלל לבזבז הרבה כסף. בכל מקום ניתן למצוא בולנז`רי ופטיסרי – שנפוצים שם כמו פיצוציות אצלנו. חלונות הראווה של המאפיות והקונדיטוריות גורמים למיצי הקיבה ממש לבעבע. האיכות והטריות בשמיים – והטעם נפלא.

 

 

להלן כמה מאכלים שאכלנו בבולנז`רי ובפטיסרי.

 

קרוק מיסייה. סנדוויץ` צרפתי חם, המכיל 2 פרוסות לחם לבן, האם וגבינה צהובה (אמנטל או גרוייר). אוכל מהיר מושחת וכיפי.

 

קיש לורן. פאי המכיל גבינה, בייקון וביצה.

 

שלל מאפים, קרואסונים ועוגות:



 

 

 

 

הביסקוויטים המעולים של בריאטני. נשנוש אידאלי לנסיעות ארוכות ברכב...

 

***

זהו. מעמק הלואר נסענו דרומה לכיוון חבל הדורדון, פרובאנס והריביירה הצרפתית – אך על כך כבר אספר בפוסט הבא...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

81 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TickTack1 אלא אם צויין אחרת