00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרבולה מחייכת

הידעת?

28/11/2011

יש דברים מסויימים שלא מספרים לך על לגור לבד. אולי לא מספרים כי מניחים שכל אדם בר דעת שמסוגל להפעיל מעט את מוחו יכול להגיע עצמאית למסקנות הרלוונטיות, אבל לא.... גם מי שאולי יודע ברמה כלשהי על קיום אותם דברים מוזרים- לא מבין. לא באמת. לא לעומק.

קודם כל- בגדים אינם יצורים קסומים שנזרקים אל תוך סל ומופיעים דרך פלא נקיים ומקופלים. אם לא קונים מטאטא- אין איך לנקות את הרצפה. אם לא קונים מגב- אין איך לנגב את הרצפה. מצרכים לא מופיעים מעצמם במקרר. כלים לא מנקים את עצמם בכיור... כאלה. יש גם שמועות נוראיות שמתעקשות כי החשמל והמים גם לא מגיעים בחינם... אבל אני לא נוטה להאמין לכל מיני דברי הבל רכילותיים שכאלה...

זה מזכיר לי קצת שכשקניתי את בייבי הרבה מצאו לנכון להאיר את עיני שהרכישה עצמה היא בכלל לא ההוצאה הגדולה באמת- מה שיהרוג אותי זה הדלק. פחדתי דאז לגלות שהדלק לא משלם את עצמו, אבל מאחר ולפני בייבי הוצאתי יותר על תחבורה ציבורית מאשר אני מוציאה כעת על דלק, גם בתקופות של נתניה-ת"א על בסיס יומיומי, דווקא החשש הזה התגלה כחסר בסיס.

הרבה קרה בשבועיים האלה, שהיו עמוסים בכל כך הרבה יוצאי דופן קיצוניים שרק התפלפלו להם בשפעת החביבה שנדמה כי ממש בימים אלו החליטה שנמאס לה ממני והיא ממשיכה בדרכה לעתיד טוב יותר. מעבר לכל הסידורים המיוחדים (שעדיין לא סיימתי עם כולם!), ארגון וריהוט החלל עצמו (אני לא מצליחה למצוא זמן לרכוש מסמרים!), לקניות של מצרכים (שזה באמת מרגיש שגוי מיסודו!), לגילויים על דברים שלא חשבתי עליהם (כבר סימנתי וי על הכל חוץ ממגב... עד להודעה חדשה, זאת אומרת...) ללימודים, לעבודה ו...ל... אה... חיים... זה ממש מתיש. לגור לבד זה עבודה במשרה מלאה.

אבל כל כך כיף. פשוט מדהים. קודם כל- השקט הזה. הפרטיות. אי אפשר לתאר עד כמה מדובר בצרכים יקרים, שפשוט לא היו לי. מטורף. קשה לי לדמיין איך הייתי מרגישה לו הייתי בדירת שותפים. סביר להניח שהייתי מתחרפנת- גם שכירות וגם אנשים זרים שמסתובבים לך בבית... זה נשמע כמו הרע מכל העולמות... אצל ההורים לפחות ה"שותפים" שלך דואגים לך ואוהבים אותך... או לפחות מעמידים פנים היטב. :P

וזה לא שאין געגוע למשפחה, בוודאי שיש. אבל אין יותר מדי זמן להתגעגע (ע"ע פסקה לפני הקודמת). אולי כשהכל כבר ישב פיקס והשגרה תתנהל על מי מנוחות- זה יציף אותי. כרגע זה לא אפשרי, והאמת שגם לא ממש ייתכן, כי רק אתמול, אחרי שליוויתי את מאדר לפגישת המעקב אחרי ניתוח שלה, כשהיא באה אלי היא נזרקה על המיטה- והכריחה אותי לשיר לה "אמא יקרה לי". אני לא בטוחה, אולי זה כבר לא תקף כי אני הרבה אחרי גיל 18, אבל.... אין חוק נגד התעללות בילדים?

החדשות הטובות הן שרכשתי כל מיני דברים שיאפשרו לי לאכול. לא רק כלי בישול- ממש מצרכים כאלה שאפשר להכין מהם אוכל! הימים הראשונים שלי היו ממש כמו בסימס, כשאין להם בכלל כסף אז הבית ריק והם חיים רק על פיצה. ככה הייתי. הזמנתי פיצה ואפילו לא היה לי במה לחמם אותה- אז היא הייתה במגש הלא קשור שלה- מחכה להטרף. אחחח... איזו דרך ארוכה עברתי. עכשיו אני מנסה להחליט מה יהיה הדבר הראשון שאבשל.

לבשל... זה עוד משהו שלא ברור איך קרה שנפל עלי... אין אנשים שאמונים על ענייני הבישול בעולם? מה לי ולזה? שלא לדבר בכלל על הקטע שצריך לנקות את הבית... ולשטוף רצפה וכאלה... וגם... אף אחד לא נכנס אליך לחדר ואומר שהוא נורא מכבד אותך, אבל מרגע זה ולשעות הקרובות- הוא מספח לעצמו את הטלוויזיה.. ואז בא לראות איתך דברים מטומטמים... ואף אחד לא שואל אותך למה קמת כל כך מוקדם בבוקר, והאם אתה רוצה קפה? מה, כן? אז תכין גם לו... ואף אחד לא נמצא בבית אם משעמם לך וסתם בא לך ללכת להציק למישהו לאיזה 5 דקות... ואף אחד לא צועק עליך למה אתה לא לבוש מספיק טוב ומה, אתה רוצה לחטוף דלקת ריאות, ואז כשאתה באמת חולה אף אחד לא אומר שזה מגיע לך... וכשאתה חולה... אף אחד לא נכנס אליך לחדר אחת לשעה כדי לשאול אם אתה רוצה תה, לנסות להגניב לך ערק לתה (כי מישהו החליט שזה בריא) ולדון דיון עומק אודות איזה מרק יגרום לך להרגיש הכי טוב...

מה קשור עכשיו לגור לבד?!
אני עדיין ילדה קטנה!
אני רוצה למאדר!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

26 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל just GL אלא אם צויין אחרת